3.10 יום 36 כביש מספר אחד
נסענו הבוקר לעיירה כרמל. לפני מספר שנים קלינט איסטוווד הגדול התמנה כאן לראש עיר. המקום נראה כמו עין הוד מבחינת הצמיחה והגבעות וכמו בית ינאי מבחינת הנוף לים שמשתקף כמעט מכל מרפסת. עיירה יפה שהיום גרים בה או שוהים בה כבית קיץ עשירים מבוגרים גולפריסטים. מכאן ממשיכים על כביש מספר אחד עד סן סימון שם סגרנו קמפ. בדרך מפרצים ונקודות עצירה רבים. הגיוני מאוד לעשות את הדרך ממונטריי לכיוון סן סימון ולא להיפך כי נקודות העצירה מהצד המערבי. הנוף בדרך מאלף. ים בגוונים שונים של כחול. תמונות ועוד תמונות ישר לכרטיס זיכרון הביולוגי. עוצרים בדרך בפארק גוליה לראות מפל של מים מתוקים נופל היישר לתוך הים. יש בצורת בקליפורניה ( כפי שהזכרתי לגבי יוסמיטי) אז יש זרזיף בלבד. בדרך מושבות של כלבי ים במאות זרוקים על החוף. הכביש הזה יפיפה. למזלנו בשלב הזה בטיול מזג האוויר יחסית נוח אין ערפל אין הרבה רכבים כך שהנסיעה נוחה ואין טורים ארוכים של קרוואנים מעצבנים 😘. קראתי קצת על אזהרות של קרוואניסטים שהכביש קשה ומסוכן לנסיעה - שטויות. מגיעים לאיזור סן סימון. לפני הקמפ נכנסו להרסט קסטל. הזמנו מראש כרטיסים לגרנד תור. חשבנו שנפספס כי הגי.פי.אס הראה לנו משום מה שיש עוד 45 דקות של נסיעה ובפועל היו רק 5. ברזרווישטין אמרו שהם שמעו עוד תיירים שנתקלו בבעיה הזו. אוטובוס מעלה אותנו לטירה. הרסט הבן הזמין את הטירה הזו. אביו היה גיאולוג מחונן שעשה מילונים בכריית זהב בסוף המאה ה- 19. מספרים שהוא הלך לארכיטקטית שהיתה אז כוכב עולה בסן פרנסיסקו ואמר לה שנמאס לו לחיות בתנאי שטח והוא רוצה לבנות משהו קטן. המשהו הקטן התפתח לטירה של מעל 1000 חדרים. הטירה נבנתה על אדמה של המשפחה - מאות דונמים מול הים ליד סימון. שביל גישה ארוך ומפותל נבנה עד לטירה. ממנו ניתן לראות זברות ותיישי בר. בעבר היו פה קרנפים, גירפות ואפילו דובים לבנים. כל אלו נועדו לשעשע את אורחיי הטירה. הרסט הבן עשה אף הוא חיל והגדיל את הון המשפחה שנכנס לתחום המדיה, תקשורת כתובת ולאחר מכן טלוויזיה ואולפני קולנוע. כל מי שהיה משהו במשהו - מוזיקה, קולנוע, ספורט, פוליטיקה היה מוזמן לטירה. צרליי צפלין, קנדי, בוב הופ ורבים אחרים. אם הוזמנת היית מקבל טיפול VIP מדלת אל דלת. היו אוספים אותך מביתך,מטיסים, פורקים את המזוודות בשבילך. בטירה ישנם חדרים עם כלי נגינה, קולנוע, חדר ביליארד, פוקר וכולי.
המשכנו לקמפ - San siemon state park חניה קרה. הלכנו לחוף הים לראות את השקיעה. הגלים ענקיים. הולכים על החוף - אני לא מאשה לילדים להיכנס. פתאום גל גבוה בשילוב עם תחילתה של גאות, שוטף את החוף כולו - מפחיד. איש מבוגר אחד מתקרב לצלם את השקיעה ונופל למים. המצלמה שלו נרטבת והכובע שלו נסחף בזרם.
הגלים כל כך גבוהים והרעש שלהם נשמע חזק גם בקמפ ולמשך כל הלילה.
הדלקנו מדורה - האחרונה כנראה בטיול, אכלנו על האש והלכנו לישון.
