מדגסקר- על למורים, זוחלים, ועטלפים- יעד מיוחד למי שכבר עשה הכל ועוד קצת.

מדגסקר הוא יעד שכדאי מאד להגיע אליו, בעיקר אם ראיתם עולם. כיעד ראשון מדובר ביעד שיכול להפתיע ואולי להרתיע, כיוון שמדובר באחת הארצות הנחשלות בעולם, המדורגת בתחתית רשימת העושר העולמית.

המדריך הנפלא שלנו היה דן דן בולוטין- מדריך בעל שם עולמי ומעבר לכל- אדם מדהים ומעורר הערכה, וגם מצחיק בטירוף.

מדגסקר היא קבוצת איים באפריקה, כשהאי המרכזי הוא אחד האיים הגדולים בעולם (הרביעי למען הדיוק), והוא נמצא מזרחית ליבשת אפריקה מול מוזמביק. לא מדובר ביעד שניתן להגיע אליו בקלות (טסנו 3 טיסות דרך אדיס עם קונקשן ארוך במיוחד ומשם לטאנה – עיר הבירה של מדגסקר, ששמה המלא אנטננריבו, די ברור למה יש לה כינוי חיבה..).

השאירו לפחות דף אחד ריק בדרכונכם כי בעת הנחיתה תקבלו ויזה על דף שלם. ננזפתי ע"י פקיד הגבולות כשהוא גילה שלא נותרו דפים ריקים בדרכוני.

דרכי הגישה באי קלושים עד מכאיבים, ולצורך כך טסנו בטיסות ביניים רבות, וגם כך נחשפנו לא מעט לכבישים המחרידים.

כמה דברים נהדרים שחווינו בטיול היה פארק הזוחלים, עם לטאות שונות ומשונות, כולל זיקית ירוקה רכה כחמאה שהיה כייף גדול להחזיק אותה

ועוד לטאה מיוחדת עם לשון כתומה- צהובה:

במדגסקר יש חיה אנדמית (שניתן למצוא רק שם): הלמור. למור הינו קיפוף כשבמדגסקר קיימים סוגים שונים של למורים, כולל למורים קטנטנים, למורים שוכני עצים שהיה מאד קשה לצלם, וכמובן, למור קטה המוכר כמלך ג'וליאן בסרט הנהדר מדגסקר.

אחת הסיבות העיקריות לנסיעתנו היתה רצוננו לפגוש בלמורים בטבע, רצון שהתגשם במהרה, כיוון שהלמורים אינם חוששים מבני אדם, ונוטים לקפוץ על המבקרים הרבים באי.

בפארק הלאומי בארנטי פגשנו את המיקרוסבוס, הקיפוף השני הקטן בעולם, גודלו כ 6-7 ס”מ, והוא פעיל לילה כפי שניתן להבין מעיניו הענקיות. מדובר באחת החיות החמודות בעולם, ולמי שזוכר, מדובר במוריס מהסרט מדגסקר.

בתמונה: למור מסוג אינדרי אינדרי, שנדיר מאד לפגוש כיוון שהינו שוכן עצים, והסיכוי לפגשו על הקרקע קלוש..

עוד פגשנו בטיול עטלפים ייחודיים, למורים שונים, ובהם האיי איי, למור שניצוד להחליא ע”י המקומיים כיוון שנחשד כבעל רוח רעה (ובמילים אחרות- מביא מנחוס), המופיע בתמונה (ראינו אותו בגן החיות כיוון שלא נותרו רבים בטבע)

והנה הסיפאקה הרוקדת- הליכתו של למור זה הינה לצד והוא נראה ממש כאילו הוא מרקד.

בתמונה לא מדובר באי טי, אלא בלמור…בחיי שהם דומים.

והנה למור חמוד שמטפס לי על הכתפיים בהתלהבות למורית אופיינית.

על הצינגי האפור טיפסנו

וביקרנו גם בצינגי האדום (תצורות אבן מיוחדות להפליא)

אחד הדברים העצובים במדגסקר הוא לראות כמה המקומיים עניים. מים זורמים וחשמל בבתים הם חלום, והמקומיים רוחצים את עצמם ואת בגדיהם בנהר ויש שאף גרים לידו.

כמערביים, קשה להבין את מהפכת הטלפונים הסלולריים במדינה, כיוון שבלעדיהם, רוב האנשים היו מנותקים כבעבר. טלפון קווי ביתי הוא נדיר ביותר.

היינו במופע פולקלור ייחודי, שהיה בתחושה, בבגדים ובמוזיקה דרום אמריקאי למהדרין.

הילדים המקומיים יפהפיים, וחלקם נראים אפריקאים, חלקם ילידי דרום אמריקה וחלקם שילוב מקסים.

ראינו אמהות קשות יום, מטופלות בילדים רכים שמטפלים בילדים אחרים, וכן ראינו ילדים מטופלים היטב.

במקומות שונים ראינו ילדים שלבשו חולצות בלבד, או לא היו לבושים. הם שיחקו ככל הילדים ונראו מאושרים. בעיניים מערביות נכמר ליבי, אבל בהחלט יתכן שהם מאושרים מילדים בעולם המערבי...