לי מוזיאונים ואנדרטאות נראים בדרך כלל סוג של תיחום אירועים טרגיים מהעבר במקומות מוגדרים בכדי להתעלם מהם מחיי היומיום, אך זה לא המצב בברלין.
ברלין הינה עיר עמוסת נופח היסטורי. כשאתה מהלך לך ברחובותיה של ברלין אתה נתקל באינספור אנדרטאות לאימי הדיקטטורה הנאצית בעיקר. בואו נצא לסיור בלוויית המדריכה שהדריכה אותי, תמר גבלינגר.
אנו מגיעים לאבן הנגף. "אבני נגף" הינו פרויקט אומנותי שיצר אמן בשם גונתר בניש, אשר יצר אבנים על המדרכה, שעשויות מפליז, ועל האבנים כתובים שמותיהם של היהודים שהתגוררו בבניין הסמוך ונרצחו על ידי הנאצים. מדובר למעשה בפרויקט "לכל איש יש שם", רק שהמודל הברלינאי שלו הרבה יותר משולב בחיי היומיום ממקבילו הישראלי.
בבניין שלמרגלותיו אנו נמצאים התגורר פטר מרקוזה, אשר נולד ב-1938, וגורש ב-1943 לטרזינשטאט, בהיותו בן 5. משם נשלח לאושוויץ. ליד אבן הנגף המציינת את שמו, נמצאות עוד שתי אבנים. אחת של אריך מרקוזה, אביו של הילד שנולד ב-1905, וגורש אף הוא ב-1943 לאושוויץ, עליו ידוע כי נרצח ב-21 בפברואר 1945 בדכאו. אבן נוספת היא לזכרה של יוהאנה מרקוזה, שנולדה ב-1911 וגורשה אף היא ב-1943 לטרזינשטאט עם בנם הקטן ומשם לאושוויץ, ושם גם היא נרצחה.
האדריכל, גונתר בניש, התכוון בכלל בתחילה לפרויקט אומנותי, אולם זה נעשה בעקבות ההדים החיוביים לפרויקט חייו.
תמר ממשיכה לספר: בבניין בו גרה משפחת מרקוזה, התגוררו סאלה ומרטין קוכמן, שהיו פעילים בקבוצת מחתרת יהודית קומוניסטית אנטי נאצית, בשם קבוצת הרברט באום.
הקבוצה ניסתה לשרוף תערוכה אנטישמית ב-1942 בברלין, מעשה אמיץ מאוד, אך שהביא ללכיד הקבוצה והוצאתם להורג, וכן להאצה משמעותית מאוד של חיסול יהודי ברלין על ידי המשטר הנאצי. ברור שהשמדת יהדות ברלין הייתה נעשית בכל מקרה, יש להדגיש.
הגענו לאנדרטה שנקראת "החדר הנטוש". האנדרטה הזו שנמצאת בכיכר koppenplatz, מוקדשת לזכר האמנים היהודים שנאלצו לעזוב את גרמניה עקב עליית הנאצים לשלטון.
ברובע בו אנו נמצאים גרו יהודים רבים. האנדרטה מורכבת משולחן ברונזה, אשר סמוכים אליו שני כיסאות. כסא אחד מוסט מהשולחן כאילו קמו ממנו בבהלה, והכסא השני מופל על הרצפה כאילו קמו ממנו במנוסה. מסביב לאנדרטה ציטוט משירה של נלי זק"ש, שהייתה כלת פרס נובל לספרות לצד ש"י עגנון. הסופר נלי זק"ש עזבה את גרמניה ממש ברגע האחרון בטיסה האחרונה מגרמניה לשבדיה. היא עזבה את גרמניה יחד עם אמה הקשישה, למרות המאמץ הכביר שנדרש ממנה להגר ביחד עם אמה. היה כמובן קצת קשה למצוא מקום שיסכים לתת מקלט לאם המבוגרת. שירתה של נלי זק"ש עוסקת רבות בנושא השואה, והשיר המוטבע על האנדרטה נקרא דירות המוות. "או דירות המוות, שנבנו כמזמינות, עבור בעל-הבית שפעם היה אורח, או אצבעות, הנחות על סף הבית, כסכין בין חיים למוות, או אבני האח, או האצבעות, וגופת ישראל עולה בעשן".
האנדרטה הבאה, ממש בסמוך ל"חדר הנטוש", במקום בו עמד בית האבות הראשון של הקהילה היהודית בברלין. הגסטפו הפך את המקום ב-1942 למחנה מעצר ליהודים תושבי ברלין. 55 אלף יהודים ברלינאים, מתינוק ועד זקן נשלחו מכאן למחנות המוות טרזינשטאט ואושוויץ ושם נרצחו בצורה מפלצתית. "לעולם לא לשכוח" כתוב על האנדרטה בניסוח אופייני למזרח ברלין. "התגוננו מפני המלחמה, שוחחו על השלום".
באנדרטה מסותתות מספר דמויות – אנשים רזים מאוד על סף התמוטטות. האנדרטה לא מותירה אותך אדיש, בין אם אתה עיוור או רואה.
אנו מגיעים לקברו של משה מנדלסון. זהו בית קברות שומם. הוא הוקם ב-1672, והיה בית העלמין היהודי הראשון בברלין. בית העלמין הזה הושחת על ידי הנאצים, בניגוד לבתי העלמין היהודים האחרים בעיר שלא הושחתו, ונותרו בו מצבות מעטות מאוד, מההמונים שהיו בו. על המצבה של מנדלסון במקור היה כתוב בעברית בלבד, אולם כבר במאה ה-19 המצבות החלו להתרופף כתוצאה מתנאי הקרקע בברלין ועל כן מצבתו מוחלפת למצבה חדשה. היות ויהודים גרמנים רבים כבר התקשו לקרוא עברית, החל המנהג של כיתוב דו לשוני על המצבות וכך נעשה גם על קברו של משה מנדלסון, שם כתוב מצד אחד בעברית ומצד שני בגרמנית.
עברו הגרמנים, מרחיבה תמר גבלינגר, מנדלסון נחשב לסוקרטס הגרמני!
על המצבה כתוב בגרמנית: "משה מנדלסון, נולד בדסאו, ב6 בספטמבר 1729. בגיל 14 הוא מגיע לברלין, תמר מספרת, הוא נפטר בברלין ב-4 בינואר 1786. זהו הקבר היחיד בבית העלמין כיום.
המוטו של מנדלסון היה: "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך", כלומר על האדם להתשלב במרחב ולא להשתלט עליו, כך אני מפרש זאת.
ואנו מגיעים לאנדרטה לא מוכרת מספיק, אך רבת רושם, אשר נמצאת ממש בפתח הרייכסטאג.
מתארת אסנת קידר, זמר אופרה ומדריכה ב"גבלינגר טורס". האנדרטה הזו היא לחברי הפרלמנט, אשר נשלחו למחנות ריכוז בשל אי הסכמתם עם גישת הנאצים. רובם המכריע מצאו את מותם במחנות אלו. כידוע ב-27 בפברואר 1933, פחות מחודש מאז התמנותו של היטלר לקנצלר גרמניה, נשרף הרייכסטאג והיטלר לוקח מתוקף צו חירום סמכויות שלטון בלתי מוגבלות לעצמו. כבר ב-1 במרץ, מתחילים להישלח חברי הרייכטאג האחרון שנבחר בבחירות דמוקרטיות למחנות ריכוז.
ב-1 במרץ 1933 נפתח באמת מחנה הריכוז דכאו, שהיה הראשון בגרמניה. לכל חבר או חברת פרלמנט שגורש או גורשה למחנות ריכוז והשמדה מוקדשת אבן מסותתת בצורה קצת שונה משאר האבנים, והדבר יותר תחושה מאוד כאותית, הן במראה והן במגע. על כל אבן נחרט שם חבר הפרלמנט, שם המפלגה שבשירותיה כיהן, לאיזה מחנה נשלח ומתי הוא מת.
למשל, קלרה בומשו, אשר נולדה ב-1879 ומתה ב-1936. היא נכלאה בבית כלא לנשים בברלין, השתייכה ל-SPD. האנדרטה מורכבת כמובן מעשרות רבות של שמות.
דיכוי והשמדה של קבוצות מיעוט בחברה או קבוצות מוחלשות מתחיל כנראה בסתימת פיות פוליטית. יפה שהפרויקט "לכל איש יש שם" מיושם באדיקות כה רבה ברחבי ברלין וחשוב מאוד כי הדבר קיים ממש ליד הרייכסטאג. גם כנסת ישראל עורכת טקסי "לכל איש יש שם" מידי השנה ביום הזיכרון לשואה. מדובר כמובן בהנצחת ימי האופל שהדמוקרטיה הגרמנית הביאה על עצמה. בואו נקווה שהדמוקרטיה הישראלית תהיה חזקה וליברלית.
