אהובים ואהובות שלום,
אנחנו בקרטייה (מבטאים קראצ'י), שוב על גדות המקונג, הפעם מצדו השני כך שהשמש שוקעת בצד הנהר. ואכן היתה שקיעה מרהיבה ביופיה כשהלכנו בטיילת בין דוכני המזון הרבים. בכלל, זו הרגשה מאוד נעימה להיות בעיר ליד נהר גדול. במלון בו אנחנו מתאכסנים יש wifi בחדר ואני לא מצליחה להניח את המחשב. היום חיפשתי רופא בעיר כי בלילה עומרי התלונן על כאבים באוזן. אני סוחבת איתי תרופות מהארץ ורק הייתי צריכה רופא בשביל האבחנה. בשיטוט עם הילדים מסביב למלון עברתי שלוש מרפאות, באחת אמרו לי לחזור מחר, בשניה הרופא לא היה, ובשלישית הוא אמר שמכשיר הבדיקה של האוזניים שלו מקולקל. הרביעי היה רופא שהעדיף לדבר הרבה ובצרפתית... סיפר על מסעותיו הרבים בעולם בעודו בודק את האוזניים של עומרי, ועל הדרך גם את נתנאל עם מכשיר לבדיקת אוזניים שהפנס שלו מקולקל ולכן השתמש בפנס מהפלאפון. בכל אופן, לטענת הרופא האוזניים של כולם בסדר גמור ונראה איך נעבור את הלילה.
הנסיעה לכאן ארכה יומיים. אתמול יצאנו מסן מונרום לעבר סנול. כחצי שעה בערך לפני סנול נתקענו עם האופנוע באמצע כביש מיוער משני צדדיו ואין איש או ישוב באופק, כנראה המצבר. הילדים ואני עברנו לצד המוצל של הכביש עם מים ופירות, וש' תפס טרמפ עם בחור על אופנוע, וחזר כעבור שעה וחצי עם מתקן אופנועים. בזמן שחיכינו ניסינו לבנות אוהל. העמדנו מקל ועשינו חוטים משרכים גמישים, קשרנו אותם בקצה אחד למקל שלא הצליח לעמוד ובקצה השני לאבנים לא גדולות במיוחד שמצאנו במקום. השלד של האוהל עמד לבסוף, אך כששמנו עליו סדין גדול הוא התמוטט. בכל אופן, כל העניין היה רעיון של הילדים ושוב הם הצליחו להפתיע אותי ביכולת שלהם התמודד עם מצבי לחץ ולמצוא עניין ומשחק בדברים שכביכול אין בהם כלום. מתקן האופנועים התניע את האופנוע ונסענו למוסך שם החליפו לנו מצבר. כשהגענו לעיר, המלון בו התאכסנו לפני שבוע היה מלא (אני ישר חשבתי שעובדים עלינו ופשוט לא רוצים שנתאכסן במלון כי אנחנו עושים הרבה בלגן). מצאנו בקלות מלון חדש ויפה יותר ולא יקר בהרבה בכלל, היתה תנועה רבה של תיירות קמבודית בעיר. באחת העצירות שלנו בבוקר הנסיעה, נתקלנו בחבורת קמבודים מקומיים שישבו בבית קפה באמצע שום מקום באחת עשרה בבוקר על ארגז בירות עם מוזיקת קריוקי ומיקרופון ביד. הם היו שתויים לגמרי ורקדו עם ובלי נתנאל בידיים ועם ובלי ש' - הם היו שיכורים מאוד נחמדים. בכלל, הם מרבים לשתות בבוקר אם אין להם משהו יותר טוב לעשות ואם יש הם כסף בשביל הבירות.
היום הנסיעה היתה קצרה יחסית. רק 85 קילומטר וכבר באחת היינו בעיר במלון. בדרך היה לנו פנצ'ר ולמזלנו יכולנו לנסוע כמה קילומטרים והגענו אל מתקן פנצ'רים שהיה צריך להחליף פנימית. בבית משפחת מתקן הפנצ'רים ראינו סנאים בכל מני מצבים – סנאי מת, סנאי מת מרוט ומוכן לצלייה וסנאי על האש.
מחר נמשיך בחיפושנו אחר הכפר בו נוכל לשהות כמה ימים אצל משפחה מקומית והפעם כנראה נחצה את המקונג במעבורת לאי ושם נבדוק.
