מסעאיקו ימים 1-3 שישי שבת ראשון
נחתנו במקסיקו סיטי. עצרו אותנו ביציאה העבירו אותנו במשרד מיושן לרשום את בנצי שלנו במאגר חיות המחמד שנכסו למדינה. הייתה חמודה ממש, בלי יותר מדיי גינונים ובירוקרטיה וזהו. בנצי שלנו מקסיקני. ומה איתנו? עוד מתרגלים
ביציאה מהשדה לא הצלחנו להתחבר לוי-פי כי הרשת היתתה לא מי יודע כמה. ניגשנו לבחורה אחת שניסתה ממש לעזור לנו להתחבר להוט-ספוט שלה וכשזה לא הלך פנתה לעוד בחור ליד שגם ממש שמח לעזור וחיבר אותנו אליו. אחלה נחיתה אחלה וייב של אנשים והאנרגיה החמימה מבולגנת של מדינת עולם שלישי-סטייל עולה בנחירנו וממלאת את הלב בזכרונות נעימים. אחרי שנתיים וקצת חזרנו אל הוויב שמרגיש לנו יותר כמו בית.
סופסופ יצאנו לדרך באיזור 7 בבוקר אל אזור עשיר ומלא ביהודים להתארח אצל זוג ישראלים מקסים. הם אפילו לא היו בבית אך נתנו לנו את הקוד לדלת וגישה חופשית ונעימה של 'תרגישו בבית' אבל באמת. הרגשנו, ומותשים מעט הלכנו לישון לא לפני שאכלנו קצת פירות טריים. היה טעים כמו שכבר לא היה הרבה זמן בארה"ב. קצת מזכיר את החיות של פירות ארץ-ישראל. מנגו עסיסי ומתוק, ענבים אכילים ופרשיים בלי אפטר טסט של קוטל יתושים, זן מקומי מתוק- חמוץ של פסיפלורה ועוד..
כשקמנו המשפחה כבר הייתה בבית בדיוק הגיעו מחופשה של שבוע באפלקולפו או משהו כזה. מתוקים ממש עם שישה ילדים שכל אחד קסם בפני עצמו. אחרי ביכרות קצרה כבר הפכנו חברים והרגשנו עוד יותר בבית מאשר לפני אם אפשרי..הכנות לשבת, פינקנו אותם בחומוס החצי-מפורסם שלנו ויצא ממש לא רע.
בגלל הקורונה וסגירת בתי הכנסת הרשמיים איכשהו יצא שהם הקימו ביתכנסת בחצר הבית בעיקר בשביל שאר דיירי הבניין וזה כלכך זרם והיה נחמד שהוחלט לייסד את זה למניין קבוע בשבתות ומתי שיוצא בימי חול גם אחרי שביתי הכנסת הרשמיים חזרו לפעול. וסביב זה גם התפתחה קהילה חמימה, מניינים יפים שמשלבים נוסח אשכנזי וספרדי, קידושים מלאים כל טוב, שיעורים משותפים ועוד. ממש תענוג.
האוכלוסיה היהודית במקסיקו סיטי מעניינת ובנויה ממהגרים סורים (חלב ודאמסק) שהיגרו לכאן לפני יותר מ100 שנים, ניצולי שואה ופליטים מאירופה של אחרי מלחמת העולם השניה, וכמובן ישראלים שעשו רילוקיישן זמני או תמידי תלוי את מי שואלים.
סגנון החיים שלהם פה הוא של עושר יחסי, בגלל שהם מצליחים בהרבה תחומים כמו מסחר טכנולוגיה יזמות ועוד אך זו מדינת עולם שלישי בשלבי התפתחות. הם יכולים להרשות לעצמם קומפלקסים מוגנים ומבודדים, כמו בועה בתוך שאר בלאגן העיר עם כל המסביב הנצרך כמו בריכה חדר כושר מגרשים חוגים ועוד פלוס עוזרות בית שישנות בבתים ודואגות לכל התפעול. דירות גדולות מאוד נאות ומרווחות מאובזרות בכח טוב וכל זה במחיר של דירת 3 חדרים במרכז הארץ סוג-של. ממש סוג של עולם מקביל. אני קורא לזה
הקיצר, אנשים חמים מתוקים כל החברה של המנין ממש התלהבו לראות אורחים מארץ הקודש. נהננו מהאוכל הישראלי והטוב (כלכך הרבה זמן לא יצא לנו להתחיל ארוחת שבת במגוון סלטים טריים וטעימים כמו שאנחנו רגילים בארץ) הייתה שבת מיוחדת והיינו באורות. גם מפה לשם גילינו שלנו ולזוג המארח יש לא מעט במשותף בעיקר בתפיסת החיים והחיפוש העצמי והזוגי, וזה היה כמו לשבת לארוחה עם חברים טובים משכבר.
בשדה פגשנו גוש של ראסטות שגם הוא ישראלי מתוק העונה לשם עדי. הזמנו אותו לשבת והחלפנו טלפונים, הוא לא יכל להגיע אך קבענו להיפגש במרכז העיר בראשון. הוא הפתיע אותנו ובא עם בחור מקומי שהכיר בקאוצ'סרפינג ששמח לעשות לנו סיור במקומות המעניינים בעיר.
קראו לבחור דיוויד והוא התגלה כפלא. מסתבר שהעבודה שלו היא כמו סוג של עובד סוציאלי חברתי. הפרוייקטים שהוא עושה אורכים בממוצע שנתיים והם כל פעם במקום אחר בעולם ומתמקדים של לחבר בין אוכלוסיות שונות ו\או ללמד אותם קיימות ושאר דברים שיכולים לעזור להם להשתלב להתפתח וגם להסתדר בכוחות עצמם.
הוא דובר צרפתית אנגלית וספרדית שוטף. ומסתבר שמצד אביו יש דם יהודי במשפחה. מתחילת הקורונה הפרוייקטים בעולם נפסקו והוא חזר למקסיקו סיטי ועובד באיזור על פרוייקטים מקומיים. בין פרוייקטים הוא אוהב לטייל בעולם כל פעם למשך כמה חודשים טובים.
הוא עשה לנו סיבוב מעניין בעיר מלא בידע ושילוב בהיסטוריה ממש נהנינו. מקסיקו בגדול היתה השטח של האצטקים שהיו סוג של אימפריה באיזור. לפי האגדה הם נשמעו לנבואה להגיע לאיזור של מקסיקו סיטי ושם על האגם להתחיל לבנות את האימפריה שלהם. ממש על האגם מה שהצריך אותם ליצור עליו איים מלאכותיים טכנולוגיה דיי לא פשוטה אז אך יצרה להם איזור מחיה פורה עשיר ומיוחד שגרם להם להתפשט לפתח תרבות ולהתפרס על איזורים עצומים.
כשהאדם הלבן הספרדי הגיע הוא כמובן כבש הכל תחת מימון הכנסייה שחשקה לנצר את כל נשמות האינדיאנים. המתיישבים היו נאמנים למלך ספרד עד שנפוליאון כבש את ספרד ושם שם למלך את אחיינו. המתיישבים התמרדו ונלחמו על עצמאות והשיגו אותה. אך בו בזמן המתיישבים הבריטיים מה שמוכר כיום כארה"ב החלו להשטלת על שטחים של מקסיקו מטקסס ועד קליפורניה, כמעט חצי משטח ארה"ב כיום היה שייך למקסיקו, במקביל מהצד השני הרבה חלקים ביקשו עצמאות ונפרדו כמדינות שונות.
היינו בשוק משוגע וססגוני שמכרו בו בין היתר מין שפורפרות ספריי שלכל אחת יש סגולה אחרת ואתה אמור לרסס אותם עלייך למזל טוב, להצלחה כלכלית, לברכה רומנטית ועוד היה משעשע מאוד. לאחר מכן הגענו לבית הכחול. ביתה של פרידה קאלו ציירת ומהפכנית מקסיקנית מפוקפקת ומעניינת שהתפרסמה בזכות הפרוטרטים שלה. שנתנה בזמנו מקלט לליאו טרוצקי בזמן שברח מברית המועצות מידיו של סטלין. ובדירה שלה אף התנקשו בו
לסיום של יום כזה נעצרנו בחנות וקניתי לי פחית של קורונה כי אם כבר בירה מקסיקנית אז במקסיקו והתיישבנו לנו על המדרכה המאובקת להביט בכל ההמולה העוברת ושבה של של העיר שרק למדנו להכיר..
