ום מספר 20- 17.9
יוק- איזה יום גועלי.
קודם כל יורד גשם. מה? למה?
היום אנחנו נוסעים מוונקובר לאוורט בוושינגטון. אנחנו נישן בקמפ קרוב לקרוז אמריקה ונחזיר את הקרוואן על הבוקר.
אלו יומיים של פרידות. שונא פרידות! נפרדים מקנדה ונפרדים מהקרוואן שהיה הבית שלנו ב- 15 הימים האחרונים.
מתחילים בסידורים שימשכו עד הלילה 👎
קודם כל לדאונטאון וונקובר לקנות לבנות סוגרים לעגילים - כן שתיהן איבדו את שלהן יום אחר יום. משם לקנות צ׳ימידן. יש לנו בגי.פי.אס נקודה ברובסון סטריט אצל איזה סיני. אני נכנס לחנות ומחליט לא לקנות. סחורה על הפנים. ממשיכים לקוסטקו. יש שם דיל מעולה לצ׳ימידן של סמסונייט. השומר (בעל מבנה של סלקטור של מועדונים) שואל אותי כמו לובה ״יש כרטיס מועדון״. מסתבר שאין כניסה למבנה למי שלא חבר. אמרתי שאני תייר ומישהו אמר לי שניתן לקבל כרטיס זמני יומי. מסתבר שיש כזה כרטיס אבל רק לחבר שאיבד או שכח את הכרטיס. ברררר.... לא כדאי לרכוש כזה מנוי. עולה 55 דולרים לשנה. נוסעים לאוורט. מגיעים לגבול ויודעים שיש סיכוי שנתעכב בגלל המזון. שואלים אותנו עם יש לנו ירקות או פירות ואומרים שכן ורובם כבר בפח. לא טוב! מקבלים טופס כתום ומתבקשים לרדת כולנו מהקרוואן ולהיכנס לבניין ליד. שם יש תור להגעה לדלפקים. שם יש עובדי מכס/גבול. שואלת אותנו מה יש לנו בקרוואן. הם מחליטים לבדוק בעצמם. היא בודקת את תיק הגב שלי ואחר כך מבקשת את המפתחות לקרוואן. היא הולכת לשם לבד אנחנו לא מוזמנים. אחרי רבע שעה היא חוזרת עם שלל. לימונים ״נו נו נו״ תפוחים ״נו נו נו״ בטטה, שום ואורז ״נו נו נו״ והכי הטריד אותה שתי שקיות כסף אטומות בגודל של 10x8 ס״מ. יש בפנים אבקה לבנה. קוק? הרואין? לך תסביר לה עכשיו מה זה סחלב.
ניסיתי, ההסבר לא מתקבל. מוצר מהלבנט ״ביג נו נו״. מקבלים את המפתחות חזרה ונכנסים לארה״ב. שחושבים על כל הרוצחים הסדרתיים, ילדים נעדרים על קופסאות קרטון, נערים טובחים בחבריהם בבתי ספר - אז מזל שהצליחו להחרים את הסחלב - לך תדע מה זה היה עוד גורם.
מגיעים לקמפ. מנקים. מסדרים. אורזים.מנקים.מארגנים.מסדרים.אורזים. הולכים לישון. יום גועלי כבר אמרנ
