טורינו - הנסיכה הסודית שלי - חלק ב'

3. יום א' 19/5

לאחר ארוחת בוקר קלה יצאנו בשעה 9:30 בבוקר ולקחנו אוטובוס 58 עד תחנת ARCIVESCOVADO הסמוכה לפיאצה CLN המרשימה

שמה של הכיכר הוא ראשי תיבות של Comitato di Liberazione Nazionale כלומר "ועדת השחרור הלאומית" שייצגה את ההתנגדות הפעילה לפשיסטים והנאצים במלחמת העולם השנייה. בכיכר שתי מזרקות שיש גדולות המייצגות את הנהרות פו ודורה.

מכיכר זו נכנסים לפיאצה סן קרלו

הכיכר מכונה "חדר האורחים של טורינו", בעבר הייתה כיכר מלכותית. סביבה בתי קפה היסטוריים, ארמונות וכנסיות מתקופת הבארוק בעיצובו של האדריכל ג'ובארה ובמרכזה ניצב פסלו של דוכס סאבויה עמנואלה פיליברטו רכוב על סוס לאות על נצחונו בקרב סאן קינטינו בשנת 1557.

אם רעבים ניתן לנשנש ב-La Bottega Guido Gobinoעם הפרלינים המעולים. כיוון שהיינו באזור ביום ראשון המקום היה סגור. לא נורא, צריך להשאיר משהו גם לפעם הבאה J. בצידה הצפוני של הכיכר נמצאת גלריית סן פדריקו

הגלריה שנפתחה בשנת 1933 שוכנת במבנה ניאו-קלסי אלגנטי, הבנוי כרחוב מקורה בעל תקרות זכוכית שקופות. מדובר במרכז מסחרי ובו חנויות, מסעדות, קולנוע ומשרדים. בעבר, כשרחובות העיר היו רשת של דרכים לא סלולות, היו גלריות מעין אלו מקומות מפגש מוגנים ובטוחים עבור בני האצולה שהתהדרו במיטב בגדיהם.

יוצאים מגלריה סן פדריקו חזרה אל ויה רומא, חוצים את הכביש, פונים שמאלה ואז ימינה דרך Via Principe Amedeo אל Piazza Carignano ההדורה, מעליה מתנשא ארמון קאריניאנו. בשלב זה ניתן לנוח ב- Gelateria Pepinoשנחשבת כמקום המצאתו של הארטיק. עבורנו מזג האויר הגשום הוריד את החשק לארטיק.

בארמון, שתוכנן במאה ה-17 על ידי הארכיטקט גוארינו גואריני בסגנון הבארוק, נולד מלך איטליה הראשון ויטוריו עמנואלה השני. לימים שימש הארמון כמושב הראשון של הפרלמנט האיטלקי (1861-1864). במאה ה-19 הורחב הארמון ונוספה לו חזית מצידו השני (מהצד של כיכר קרלו אלברטו) המעוצבת בסגנון הניאו קלאסי. כיום נמצא בארמון מוזיאון התקומה האיטלקית.

ניכנס אל החצר הפנימית של הארמון ונצא מצידו השני, ישר אל כיכר קרלו אלברטו שבמרכזה נמצא פסלו.

קרלו אלברטו היה מלך סרדיניה (אביו של ויטוריו עמנואלה השני) שהעניק ליהודי פיימונטה שוויון זכויות מלא בשנת 1848. בעבר היו בה אורוות וגנים וכיום נמצאת בה הספריה האוניברסיטאית הלאומית.

בקצה המרוחק של הכיכר נמצאת הספרייה הלאומית של טורינו, בה נפנה שמאלה אל הגלריה הנהדרת,Galleria Subalpina , המחברת בין פיאצה קרלו אלברטו לפיאצה קסטלו.

משם הלכנו לאכול צהריים במסעדתI Tartufi Bistrot  (פתוח משעה 12:30) המשלבת את פטריות הכמהין השחורות או הלבנות בכל מנה ובמחיר סביר. ארוחה זוגית הכללה מנת פסטה עיקרית עם כמהין ושתיה קלה עלתה כ- 38 אירו.

לאחר הארוחה לקחנו את המטרו לתחנת Metro XVIII Dicembre והלכנו מעט צפונה עד שהגענו לפיאצה סטאטוטו המרשימה. מפיאצה סטאטוטו יוצא ויה גריבלדי, המדרחוב הארוך באירופה, המחבר אותה לפיאצה קסטלו. המדרחוב כולל חנויות בינלאומיות ואיטלקיות כמו החנות הרשמית של יובנטוס וקאפה. לאחר הקניות חזרנו לנוח בדירה.

להלן מספר תמונות מפ

הערב הגדול הגיע!!! יצאנו שוב בשעה 18:00 ולקחנו את המטרו לתחנת ברניני. בימי משחקים יוצא משם טראם קו 9 ליובנטוס סטאדיום כדי לצפות במשחקה של יובנטוס מול אטלאנטה (20:30) ונהננו מהאוירה והדוכנים שמסביב לאצטדיון.

יובנטוס נחשב לאחד המועדונים המצליחים ביותר בתולדות הכדורגל העולמי. משמעות השם זה "נעורים" בלטינית. הקבוצה הוקמה בשנת 1897 ע"י קבוצת סטודנטים צעירים מטורינו, ובשנת 1923 נרכשה ע"י משפחת אניילי לה היא שייכת עד היום. לאורך השנים הפכה יובנטוס לקבוצה המייצגת של הכדורגל האיטלקי ולסמל תרבות איטלקי. ליובנטוס המספר הרב ביותר של אוהדים בתחומי איטליה והיא מבין הקבוצות האהודות ביותר בעולם.

האצטדיון, בעל 41,507 מושבים, נבנה על חורבותיו של הדלה אלפי המיתולוגי החל משנת 2009 ועד 2011. המשחק הראשון ששוחק באצטדיון היה משחק ראווה של יובה מול נוטס האנגלית שהיוותה השראה לתלבושת הזברה.

הכרטיסים נרכשו במחירק מופקע (150 אירו לכרטיס) מהאתר הרשמי של יובנטוס. מכירת הכרטיסים למשחקים נפתחת כשבועיים לפני המשחק ובימיה הראשונים מיועדת לחברי מועדון בלבד. מחיר הכרטיס היה יקר מכיוון שיובנטוס חגגה אליפות כולל מופע זיקוקים ופרידה מאנדריאה ברזאלי שפרש באותו משחק.

משם חזרנו למנוחה בדירה.

4. יום ב' 20/5

יצאנו בשעה 9:00 ליום המלא האחרון בטורינו! לקחנו אוטובוס 64 או 52 ונלך דרומה לכיכר פרימו לוי בה נמצא ביה"כ של טורינו

פרימו לוי נולד בטורינו ביום 31/7/1919. לוי היה סופר וכימאי איטלקי יהודי ניצול השואה, שכתב זיכרונות, סיפורים קצרים, שירים ורומנים. ידוע ביותר ביצירתו על השואה, ובמיוחד על תיאורו של הזמן שעבר עליו במחנה העבודה אושוויץ מונוביץ. ספרו "הזהו אדם?", העוסק בתקופת שהותו באושוויץ, תואר כאחד הספרים החשובים שנכתבו במאה ה-20. לוי נפטר בטורינו ביום 11/4/1987.

ביה"כ בעל 1,400 מקומות נחנך בשנת 1884. מדובר בבניין מרכזי בעל כיפה כאשר בפינותיו ארבעה מגדלים קטנים. המבנה כולל שלוש חזיתות שבכל אחת בנוי מבנה משנה של כניסה. בחזית המזרחית קיים שקע ובו מקום לארון הקודש, המוצב בתוך ביה"כ. לעיטור החיצוני והפנימי השתמשו במוטיבים מורים וביזנטיים מרובי גוונים. בקומה השנייה עזרת נשים המקיפה את המבנה משלושה צדדים (לא כולל המזרח - אליו פונות המתפללות בזמן התפילה). ביה"כ פעיל רק בחגים ובאירועים חגיגיים, כאשר בימות השנה מתפללים בבית כנסת, בנוסח יהודי איטליה, שהכניסה אליו היא בצד מבנה ביה"כ.

הנה כמה תמונות כולל הרכב המשוריין ששומר על בית הכנסת שלא היה מבייש רכב משוריין באפגניסטן:

לאחר הביקור לקחנו את אוטובוס 67 או טראם 9 עד לתחנת GIURIA ממנה הלכנו דרומה למזרקת 12 החודשים הסמוכה לפארק ולנטינו. בו עשינו את המסלול הבא:

הפארק נפתח בשנת 1856 בגדה המערבית של נהר הפו. שטחו 500 קמ"ר. בפארק נמצאים אתרים מעניינים רבים כגון ארמון ולנטינו השייך כיום לאוניברסיטת טורינו, כפר משוחזר מימי הביניים, מונומנטים, גנים ועוד.

• ניכנסנו לשביל שממול למזרקה עד שהגענו ל- Viale Stefano Turrדרכו הלכנו צפונה ופנינו ימינה בשביל לכיוון הטירה והכפר המשוחזר מימי הביניים. עשינו הפסקת אוכל ושתיה שהבאנו איתנו על גדת הנהר שבמקום.

המזרקה מורכבת מכיור אליפסה כשבמרכזו מפל מים קטן. מסביב לכיור 4 קבוצות של פסלים המציגים את ארבעת הנהרות שבקרבת טורינו: סטורה-3 נשים ערומות, פו- דמות מזוקנת, דורה- רועה צאן, סנגון- איש חכם המחייך לזוג אוהבים. בנוסף מוצגים במזרקה 12 החודשים ומכאן שמה.

• עם הכניסה לכפר רואים חנויות מזכרות. כשהגענו לחנות השוקולד פנינו ימינה דרך דלת קטנה לכיוון הנהר ונחנו מעט למרגלותיו.
• אח"כ עלינו חזרה לכפר, המשכנו ישר ופנינו שמאלה לכיוון Giardino Roccioso.הגן מכיל פנסים דקורטיביים, מפלים, פרחים ועוד.
• משם הלכנו צפונה על גדות הנהר עד שהגענו לארמון ולנטינו ממנו התרשמנו מבחוץ.
• את הסיור בפארק סיימנו ב- monumental Arch the weapon of Artiller.

משם לקחנו את הטראם למרכז העיר וניכנסנו למוזיאון המצרי (ב' 9-14, ג-א 9:18:30). המחיר שעה וחצי לפני הסגירה 5 אירו בלבד ויש מבצע למחזיקי כרטיס רכבת של איטלו.

המוזיאון שנוסד בשנת 1824 מתגאה באחד האוספים המרשימים של אומנות מצרית עתיקה. הוא המוזיאון השני בגודלו לסוג אומנות זה (לאחר המוזיאון שבקהיר). המוזיאון מתעד את ההיסטוריה ואת הציוויליזציה של מצרים, מן התקופה הפליאוליתית לתקופה הקופטית באמצעות 30,000 פריטים, חלקם ייחודי, חלקם מייצג אוספי ממצה של חפצים אמנותיים המיועדים לשימוש יומיומי או למטרות הלוויה. המוזיאון שוכן בבניין בארוקי שתוכנן על ידי גוארינו גואריני והושלם על ידי מיכלאנג'לו גארוב.

להלן כמה תמונות מהפארק המרהיב ביופיו וממש מומלץ לביקור:

ביום זה סעדנו צהריים במסעדת Piola da Cianci Torino. המסעדה נחשבת לאחת הזולות במרכז טורינו ומציעה אוכל פיימונטזי פשוט וזול. ארוחה עם מנה ראשונה, שני עיקריות, שתיה קלה וגראפה עלתה כ- 35 אירו לזוג. האוכל סביר והשירות מעולה!

לאחר הביקור הלכנו לחנות נספרסו הסמוכה לתחנת קסטלו. מחיר ממוצע לחבילת קפסולות כ- 4 אירו. 30% נמוך יותר מהמחיר בארץ. משם לקחנו את טראם 15 הנוסע דרך כל הקולוניאדות של ויה פו עד לפיאצה Vittorio Venneto המובילה לגשר ויטוריו עמנואל הראשון וכנסית Gran Madre היפה שבקצהו השני. מומלץ לעלות על מדרגות הכנסיה לצילום כל פיאצה ויטוריו ונטו.

כיכר ויטוריו ונטו מובילה אל הגשר הקרוי על שמו של ויטוריו עמנואלה הראשון, שנבנה על ידי הצרפתים בעידן הנפוליאוני (1810-1410) כדי להחליף מבנה ישן יותר של לבנים ועץ. הכיכר קרויה ע"ש קרב ויטוריו ונטו- קרב מכריע שנערך במלחמת העולם הראשונה על אדמת איטליה בין הצבא האיטלקי (ביחד עם בריטניה, צרפת, צ'כוסלובקיה וארצות הברית) לבין הצבא האוסטרו- הונגרי. בקרב זה ניצחו האיטלקים ולאחריו התפוררה האימפריה האוסטרו-הונגרית והסתיימה המלחמה.

הכנסיה נבנתה בין השנים 1827-1831 בהשראת הפנתיאון ברומא על מנת להנציח את שובו של ויטוריו עמנואלה הראשון לאחר הכיבוש הצרפתי תחת נפוליאון. הכתובת הלטינית בחזית הכנסיה אומרת "הרשויות והאזרחים של טורינו למען שיבת המלך". מאחורי האנדרטה לוויטוריו עמנואלה הראשון קיים גרם מדרגות אל הכנסייה בין שני פסלים המייצגים אמונה ודת.

בצהרי היום האחרון בטורינו החלטנו לחזור למקומות במרכז העיר ולהנות מהם ללא הגשם. להלן כמה תמונות:

1. יום ג' 21/5

בשעה 9:45 יצאנו לאחר ארוחת הבוקר לתחנת הרכבת פורטה נובה ועלינו על רכבת איטאלו מס' 8981 למילנו צ'נטראלה (9.9 €, הוזמן מראש) היוצאת בשעה 10:20 למרכז העיר מילאנו. עם ההגעה למילאנו עלינו במדרגות החשמליות לקומת הקרקע והלכנו לכיוון היציאה לפיאצה סבויה, כשיוצאים מהתחנה אחרי שעוברים את הפיאצה פונים ימינה לרח' 22 Via Pergolesi. שם שמנו את המזוודות בלוקר. לאחר מכן לקחנו את המטרו הירוק תחנה אחת לתחנת צ'נטראלה ומשם את המטרו הצהוב עד לתחנת דומו.

הקתדראלה של מילאנו היא אחת הדוגמאות הבודדות באיטליה לאדריכלות גותית בינלאומית. המבנה העצום והמפואר הפך למעשה לסמל העיר. הדומו החל להבנות במאה ה-14 אך רק בתחילת המאה ה-19 עוצבה חזיתו. הוא מצופה כולו שיש ומעוטר במאות פסלים, מגדלים ועיטורים הנראים כעבודת תחרה עדינה. זוהי אחת הקתדראלות הגדולות בעולם: אורכה 157 מטר, רוחבה 93 מטר, היא מחולקת ל-5 אגפים ויכולה להכיל כ-40,000 איש. בקירותיו נמצאים חלונות ויטראז' ארוכים.

משמאל לדומו צפינו מבחוץ לגלריית ויטוריו עמנואלה.

הגלריה מחברת בין פיאצה דואמו לפיאצה דלה סקאלה, ומהווה אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר של אדריכלות מודרנית מהמאה ה-19, המשלבת זכוכית וברזל. הרחוב נבנה בסגנון ניאו קלאסי בין השנים 1865-1877 והפך מאז לאב-טיפוס של מרכז קניות. הגלריה משמשת כמרכז מסחרי אלגנטי ויוקרתי ובו חנויות, מסעדות, משרדים ובעיקר - מקום מפגש לתיירים ומקומיים. שער הכניסה לגלריה, הפונה אל כיכר הדואמו, מעוצב כשער ניצחון, ומוקדש למלך ויטוריו עמנואלה השני, שהיה המלך הראשון של ממלכת איטליה המאוחדת.

במבט לאחור אומר שזאת הייתה הטעות של הטיול. היינו צריכים להשאר בבית קפה בקרבת תחנת הרכבת ומשם לעלות על האוטובוס של טראויז'ן. אל תתפתו לבקר במילאנו אם אין לכם לפחות 5 שעות נטו במרכז העיר. אין ספק שאחזור למילאנו בעתיד!

לאחר מכן חזרנו לתחנת דומו ולקחנו את המטרו הצהוב לכתובתvia Giovanni Battista Sammartinin פינת כיכר IV Novembre שם נמצאת תחנת אוטובוס טראויז'ן היוצא בשעה 13:15 לכיוון טרמינל 2 בשדה"ת מלפנסה. מספר הטיסה לת"א EJU2565 מועד ההמראה בשעה 15:50.

Arrivederci Torino