את הלילה הקודם סיימנו בפנדלים בירידה מהחלק הצפוני של הכניסה לפארק לכיוון העיירה גרדינר. אמנם הנסיעה היא בכיוון צפון, אבל הביטוי ירידה מתייחס לכך שהנהיגה היא מהר תלול ומתפתל לעיירה קטנטנה ונמוכה יחסית. גובהה של גארדינר מבדיקה מהירה בגוגל מראה 1600 מ'. נמוך זה לא, אבל בהשוואה לפסגה הגבוהה ביותר בפארק שקרובה ל 4000 מ'- פסגת העיט eagle's peak, מדובר בירידה בולטת בגובה, במיוחד מאיזור מאמות' אותו דהרנו ביציאה מהפארק כדי להספיק להגיע עם קצת אור. הגענו למלון רוזוולט, שחשבתי שנמצא בפארק, אולם בפועל ממוקם בגרדינר, ליד מלונות רבים. העיירה היא תחנת הצטיידות ולינה ממש ליד הפארק, בדומה לעיירות אחרות בסביבת הפארק. המלון היה מעולה, חוץ מהמיטה המזעזעת. לדעתי, רבים אחרים יחבבו את המיטה, אבל יש לי חיבה למזרנים קשים כאבן, והמזרן פה היה רך מדיי. ממש הנסיכה על העדשה, בוורסיה ההפוכה. למחרת התעוררנו בחמש בבוקר, מסיבה של בעלי חיים, מאחר והיינו בדרכנו לעמק לאמאר. ידענו כי הזריחה היא בסביבות שש בבוקר, וכן כי כל בעלי החיים של הפארק עושים מסיבות על הבוקר, ממש כמו שהם אוהבים לשוטט בכבישי הפארק בנטות הערב.
בשעות אלה יש פחות אנשים על הכבישים, וכן בעלי החיים פעילים יותר בשעות הבוקר המוקדמות או הדמדומים. כך שבחמש וחצי כבר היינו אחרי תדלוק (זול יחסית, כאמור, ככל שנדרים, מחירי הדלק יילכו ויעלו), ובדרכנו להר. הדרכים נראות כ"כ שונות בחשיכה, הנהיגה איטית יותר בהגדרה, ונכנסנו לכביש המעגלי של מאמות' כשעדיין חשוך. ראינו ארנבת שדה חששנית, מרחרחת את האוויר (בלתי ניתן לצילום, כמובן), והמשכנו דרומה. פה התברר בדיעבד כי עשינו טעות ניווט. במקום לקחת שמאלה ליד המלון ולפני מאמות' המשכנו לנהוג למאמות' ועלינו מסתבר על הכביש דרומה במקום מזרחה. הדרך לעמק לאמאר הינה שמאלה במלון שליד מאמות' (מזרחה). כפי שהמלצתי בחלק א'- חשוב לשים לב לסימני הדרך. שמות המקומות קצת קטנים ולא בולטים, וחשוב לקרוא אותם היטב, כיוון שבמקומות רבים בפארק הווייז או הנווט לא עובד. רק אחרי כ 20 ק"מ שמנו לב לטעות וחזרנו על עקבותינו, מה שאומר שהפעם הפיתולים בדרך כבר היו עם זריחה מצד שמאל, שהפכה את הנוף לעוד יותר עוצר נשימה. עמק לאמאר הינו מקום מדהים לחובבי בעלי חיים- יש שם שפע מטורף של ביזונים שלא חוששים כלל מבני אדם, ובהחלט יכולים לחצות את הכביש או להתקע באמצע הכביש בלי לספור אתכם, ובדרך לייצר פקק ביזוני. אנחנו התחלנו לראות אותם די מהר, וכפי שציינתי בחלק א', בערב הקודם ראינו אותם ממרחקים בעמק היידן, ובעמק לאמאר הם משוטטים בכמויות מטורפות על הכביש ובצדיו. לא צריך להתאמץ, רק להגיע בבוקר או בערב, כי נאמר לנו שאלה השעות המוצלחות ביותר לצפייה בבעלי חיים. המשכנו מזרחה וראינו להקת זאבים ממרחקים, וכן דב. בעלי החיים, ככלל, העדיפו להמנע מאיתנו. פרט לביזונים שכאמור רבצו בסביבות הכביש ולא היה להם אכפת מהציבור כלל. היה ביזון אחד שעמדנו עם הרכב לידו וליד זוגתו. הוא חש מאויים, ונחר לעברנו ויחד עם האד שיצא מפיו (היה קריר בבוקר), היה מדובר בחוויה סוריאליסטית. ראינו גם מוס (=אייל קורא) קטנטן יחד עם אימו. על אף חזותם המוזרה, מדובר בחיה אגרסיבית למדיי ומומלץ להתרחק מהם.
ההמלצות הן לא לצאת מהרכב ככל הניתן בסביבת הביזונים, מאחר ומדובר בחיה עצומה ומסוכנת להפליא. את הבוקר התחלנו עם ביזון שהיתה לו התקלות מצערת עם שיח כלשהו. נראה שהשיח ניצח, והצילומים הצחיקו אותנו מאד, מאחר והוא נראה כמו ילד עם זר על הראש. חמוד (אבל מסוכן).
עצרנו במקומות שונים, השקפנו עם המשקפת (שמאד מומלצת לאזור זה, במיוחד לצלמים חובבים או לחובבי בעלי חיים), וראינו המון אנשים כמונו שהשקיפו ממרחקים על החיות.
זה המקום לציין כי זאבים הושבו לפארק, ואנשים התרגשו מאד לפגוש אותם.
מלאמאר חזרנו חזרה לכיוון מאמות', ופה כבר עצרנו והסתובבנו בפינה המאד מאד יפה הזו של הפארק. הנופים, כתמיד, מרהיבים, ויש גם הסברים על החיידקים ששוכנים בבריכות הזרחניות. מומלץ בחום להגיע מוקדם ולהחנות למעלה, במיוחד לאנשים עם קשיי הליכה. כמובן שיש חניות נכים, וחלק מהמסלולים נגישים.
אחרי הסיבוב המרשים, המשכנו לגרנד קניון של הילוסטון, ועצרנו בכל התחנות הרלוונטיות והחשובות.
ראינו מלמעלה אנשים שירדו למסלול שנראה מאתגר במיוחד לטיפוס חזרה, מאחר והעלייה תלולה ביותר. אנחנו צילמנו מלמעלה ונשמרנו מהעומק הרב. הנופים מיוחדים ושונים מאד מיתרת נופי הפארק.
הדברים שהופכים את ילוסטון למקום מיוחד במיוחד- שפע הנופים השונים, בעלי החיים, הפעילות התרמית, השימור האקולוגי של המגוון הקיים בפארק. יחד עם זאת, כדאי לתכנן מראש, כאמור, את כלל הנקודות אותן תרצו לבקר, ואת השעות בהן תרצו לבקר.
מזג האוויר באוגוסט היה נעים, לא חם מדיי. בחורף יכול להיות קר במיוחד בהנתן הגובה הרב של המקום. הבנתי ששלג יכול לרדת בפארק בכל חודש, ומנסיון של מקומות גבוהים, או צפוניים, שבהם ירד עליי שלג גם באוגוסט, נראה לי שהסתיו והאביב יכולים להיות קרירים אבל מיוחדים אף הם.
יש המון מטיילים בפארק, האיזורים עם הפעילות התרמית הם הפופולריים במיוחד, ובמיוחד אולד פייתפול רבתי, ולכן אולי כדאי להגיע למקומות אלה בשעות מוקדמות יותר כדי להמנע מקהל רב מדיי. חניה, כמו בארה"ב, יש בשפע לאורך כל הדרך.
בשעות אחה"צ יצאנו מהפארק לכיוון דרום, היינו אמורים להגיע למחרת לפארקים של יוטה, ולכן נפרדנו בצער מאחד הפארקים היפים בעולם, והמשכנו לתור במרחבים ולחזות ביופיה של מערב ארה"ב.
