מסלול עד שבוע בקהיר ”שלושה ימים בקהיר - חלק 1“

בסוף אפריל נסעתי עם חבר לשלושה ימים בקהיר. קהיר היא עיר מרתקת, ומתאימה גם כיעד לסוף שבוע, שלושה ימים מספיקים בהחלט כדי לטעום, ועושים חשק לחזור במסגרת טיול נרחב יותר במצרים.

הגעה: הגענו לשם בטיסה אלעל בשישי לפנות בוקר, וחזרנו לארץ בשני לפנות בוקר. כרטיס הטיסה עלה כ-220 דולר. 

לינה: התלבטנו לגבי מיקום ורמת הלינה. היינו מוכנים לשלם עד כ-100 דולר לזוג ללילה. הרושם שלנו היה שזה לא יספיק למלון נחמד במיקום טוב, והעדפנו לישון באכסניה עליה קיבלנו המלצות ממקור ראשון מכמה אנשים שהיו שם לא מזמן. אנחנו לנו בAustralian Hostel, שילמנו כ-20 דולר ללילה לחדר זוגי עם מקלחת ושירותים צמודים. בשורה התחתונה – המיקום היה פנטסטי, הצוות היה נחמד, הבניין אותנטי. לא היה נקי כמו שקיוויתי, ולא מאוד משופץ, אבל – בהחלט ברמה סבירה של בית ספר שדה בארץ. עדיף להביא מצעים ומגבות מהבית. שמענו גם על אנשים שהיו ב-Nubian Hostel וב-Bedouin Hostel. והרושם שלהם היה דומה.

בטחון: קהיר היא עיר בטוחה. בניגוד למה שאפשר לצפות מערים בגודל בעולם השלישי זו עיר כמעט ללא פשע. פרט לאיזורים מאוד ספציפיים כמו "עיר המתים", בה ממש לא מומלץ להסתובב ברגל/לבד, או להגיע בלילה. טרור כמובן הוא תמיד אופציה, אבל הסבירות לפיגוע בארץ היא יותר גדולה לדעתי. 

להיות ישראלי בקהיר: ברוב המקומות הזדהיתי כישראלי, אלא אם כן הרגשתי שעדיף שלא. מכיוון שהחבר שלי אוסטרלי ואני מזרחי, כשרצינו להסתיר אמרנו ששנינו מאוסטרליה ושההורים שלי מירדן (לא נראיתי להם אירופאי (-: ). מי שרוצה להיות בטוח, עדיף לא להזדהות כישראלי, גם אם ב-99 מהמקרים לא תהיה בעיה עם זה. אגב, לאורך כל הטיול דיברנו ביננו עברית. לא היתה עם זה שום בעיה, כי גם ככה המצרי הממוצע לא יודע איך נשמעת עברית.

מסלול: היום הראשון: ביום שישי בצהריים נסענו לפירמידות. אומרים שזה זמן טוב, כי ממילא כל העיר פקוקה בגלל התפילה. אנחנו לקחנו נהג מונית מהמלון ל-5 שעות, התעריף היה כ-30 לירות לשעה. הבעיה – בגיזה הוא הוריד אותנו במלכודת תיירים, ומכיוון שלא הגענו מוכנים מצאנו את עצמנו לוקחים מדריך מקומי ורוכבים על סוסים למשך שעה וחצי באיזור הפירמידות ב-200 לירות לאחד. אז אמנם גם ככה כרטיס הכניסה עולה 100 לירות, אבל המדריך והסוסים היו יותר מעיקים ממוסיפים. מכיוון שלא באנו בקטע של לחסוך כסף, זרמנו עם זה ועם חווית הרכיבה. אני ממליץ פשוט להתעקש ולוותר על זה. ללכת לקופות ולקנות כרטיס. זו לא הליכה מאוד ארוכה. 

בדרך חזרה לעיר ביקשנו מהנהג שיעבור ב"עיר המתים". הסיפור (עניים שגרים במתחמי קבורה בגלל מצוקת דיור) היה יותר מעניין בתיאוריה מאשר במעשה. אפשר לוותר. אחר כך נסענו לקבר סאדאת והחייל האלמוני שנמצאים היכן שסאדאת נרצח. זו אנדרטה מאוד מרשימה, ובאופן טבעי מאוד סמלית לנו כישראלים. אני בהחלט ממליץ. אחר הצהריים הסתובבנו באיזור האכסניה – טלעאת חרב. זה הדאון טאון של קהיר. מלא חנויות עממיות, דוכני רחוב ואנשים. זו דרך טובה לספוג את האווירה.

בערב הלכנו ברגל דרך כיכר תחריר והגשר לאלגזירה, ולאורך הגדה הלכנו לכיוון גשר ה-26 ביולי הרחוב המרכזי של זמאלכ. המטרה היתה מסעדה מומלצת לתיירים המגישה אוכל מצרי בשם "אבו אל סיד". מקום חביב ונעים בסך הכל, ולמרות שבקנה מידה מקומי המחירים מופקעים, בקנה מידה ישראלי זה ממש לא ביג דיל. משהו כמו 120-150 לירות מצריות לשנינו. הבעיה – האוכל לא היה טעים כל כך. בכל מקרה, מי שמתכנן להגיע לשם (וזו עדין אופציה סבירה, שווה להזמין מקום מראש).

 היום השני: בבוקר ביקרנו בבית הכנסת העתיק במרכז קהיר – "שער השמיים", שנראה מבחוץ כמו מתחם מבוצר. היה בהחלט מרגש ועצוב לראות את המבנה. מלבד השוטרים הרבים עובדים בבית הכנסת שני מקומיים לא יהודיים. הם יסבירו לכם שאסור לצלם שם, אבל אם תיתנו להם בקשיש הם יעלימו עין, וישביעו אותכם שלא תספרו לשוטרים בחוץ. משם נסענו לקהיר המוסלמית. ללא ספק, אחד החלקים היפים והמעניינים של העיר. אנחנו נסענו במונית לבאב אלפתוח ומשם זרמנו במדרחוב עד לאלאזהר. לצערנו לא קראנו מספיק חומר לפני אז פשוט הסתובבנו וספגנו אווירה, ופה ושם נכנסנו למסגדים (כאן המקום לציין שבאיזור הזה עדיף להסתיר לגמרי שאתם ישראלים). 

(המשך בלינק המצ"ב)