פגודת שוודאגון ”הפגודה הראשונה (ואחריה 200 נוספות...)“

טסנו למיאנמר, 5/2015, הבת שלי ואני, לשלושה שבועות של טיול עם הדרכה אישית במטרה להכיר תרבויות עתיקות ושונות. נחתנו ביאנגון, העיר הגדולה בבורמה. האטרקציה הראשונה, ובעיני המדריך שלנו החשובה ביותר, הייתה הפגודה שוואדאגון. פגודה גדולה, גבוהה, מוזהבת, מוקפת בפסלי בודהה קטנים וגדולים, מלאה במקומים ותיירים, נזירות ונזירים, מאמינים ועולי רגל. כולם מקיפים את הפגודה, משתוווים וסוגדים, נותנים מאכלים ופרחים, מזליפים מים (טהורים?) בפסלון המתאים סביב המבנה, כל אחד לפי היום בו נולד בשבוע, (אחת משמונה אפשריות, אחד לכל יום, כאשר יש פסל לרביעי בוקר ולרביעי ערב...). התיירים מצלמים את המקומיים, והמקומיים – מבקשים מאיתנו להצטלם איתם. פרצופים לבנים הם נדירים אפילו בעיר ה”מודרנית” הזאת.

כאשר הערב מתחיל לרדת, מתחילים טקסים. למשל – הנשים העומדות בשורה, אוחזות מטאטא קש, ולפי פקודת הנזיר לבוש הגלימה האדומה, מתחילות לטאטא את החצר הענקית לפי קצב אחיד. ואחריהם שורה נוספת… שקיעת השמש מביאה לדבר היפה בפגודה – הוא התאורה על המבנה המוזהב, הזוהר בחשיכה.

עכשיו לאחר סיור ברחבי המדינה, נראה שהפגודה הזאת אינה שונה באופן מהותי מעשרות, סליחה, מאות ואלפי, הפגודות הנוספות המפוזרות ברחבי המדינה. כולם גבוהות, מוזהבות, מוארות ומרשימות.