אל תל גדור
מסופר במיתולוגיה היוונית שלפוסידון, השליט על הימים, יש ארמון קסום, עמוק עמוק במצולות הים. כשהיה עוזב את הארמון בדרכו להר האולימפוס, שני סוסים אבירים משכו את מרכבת הזהב שלו. זו הגיחה מבין הגלים נוטפת מים ופוסידון ניצב במרכבה, אוחז ביד אחת את המושכות וביד השניה את קילשונו. סוסיו האבירים ריחפו בדהרה על פני הגלים וגלגלי המרכבה החליקו את גלי הים והפכו אותו לרגוע וצייתן. כרבולת הגלים הקוצפות התחלפו בים שקט וצלול. צללית המרכבה והסוסים הדוהרים נעלמו לכיוון השמש השוקעת, אולי פוסידון ממהר להר האולימפוס, שם מתכנסים האלים. כשהים רגוע, ידעו הדייגים והספנים היוונים, שפוסידון שוב דאג להם. סירתם פילחה את המים בלחישה לעבר החוף לקול שירת הים, תפילת הודיה של המלחים לפוסידון.
חופי הים האגאי רחוקים מאתנו, אך כשיושבים בקצהו של תל גדור, שהים למטה רגוע ומבטים רחוק, אל האופק קל לדמיין שהנקודה השחורה באופק היא הצללית המטושטשת של מרכבת פוסידון הנעלמת לכיוון השמש השוקעת. כשפוסידון נחבא בארמונו היפה עמוק עמוק בים, מסתערים גלים וראשיהם הקוצפים מכים בתל הכורכר, הולמים בכוח ונוגסים פיסות פיסות ממצוק הכורכר. תל גדור, הוא שמורת טבע המתנשאת לגובה של 33 מטר מעל גלי הים. מיקומה- דרומית לשכונת גבעת אולגה. שמה הערבי תל שייח` א-זיראק, זו גבעת הכורכר הגבוהה באיזור, למרגלותיה רצועת חוף צרה זרועה בגושי סלעי כורכר, שנפרדו פעם מהמצוק התלול. זו נקודת התצפית הגבוהה בטיול שלנו.
הפעם, מטיילים יקרים כדאי לעבור לבגד ים, סנדלים שמתאימים להליכה במים, כובע, תרמיל, מים וקצת אוכל. תרמוס עם קפה יכול לעזור, רצוי גם מפת טיולים וסימון שבילים מס` 7 (הוצאת החברה להגנת הטבע). אם לכל הציוד תוסיפו גם בן או בת זוג, מובטח לכם טיול קיץ מקסים לחוף פראי במיוחד. עוד דבר חשוב- דאגו שמישהו יובא לאסוף אתכם מקצה המסלול.
הטיול הפעם לא אתגרי במיוחד, אבל תזדקקו מפעם לפעם להושיט יד עוזרת לבן/בת הזוג, לעקוף דרך הים סלעי כורכר פרועים, שחוסמים את החוף וגם תזדקקו לקצת מאמץ בטיפוס לתל גדור. את הטיול אפשר למתוח על יום שלם או לנצל את שעות אחר הצהריים לטיול מקסים, שמסתיים בתצפית נפלאה מהתל, לעקוב אחר מסלולה הצבעוני של השמש השוקעת, ואולי פוסידון ומרכבתו יפיעו באופק.
מתחילים בחוף מכמורת, ומסיימים בחוף גבעת אולגה. חובבי הליכה יכולים להאריך את המסלול- להתחיל בשפך נחל אלכסנדר ולסיים בשפך נחל חדרה, עוד כמה קילומטרים של הליכה. קצהו הצפוני של חוף מכמורת הוא נקודת ההתחלה. כאן נפרדים מסימני ציביליזציה אחרונים- מבנים, תחנות הצלה וכו`. בתקופה הפיניקית מכמורת היתה נמל קטן לספינות הסוחר הפינקיות. במי הים הפיקו הפיניקים את צבע הארגמן מחלזונות מיוחדים. בתקופת מאוחרות יותר המשיך הנמל לשמש את הספנים עד שנבנה נמל קיסריה. בתקופה העותומנית יצאו מהנמל הקטן אבטיחים, הנמל נקרא `מינת אבו זבורה` על שמו של סוחר האבטיחים הגדול שחי באותה תקופה באיזור, איסכנדר אבו זבורה.
לתחילת הכתבה
יציאה מתל גירית
אנו מתחילים מתל גירית, קטן ומתנשא בקצה הצפוני של חופי מכמורת, אפשר לראות את בתי הישוב היפה מכמורת, בית הספר הימי `מבואות ים` ודרומה משם רואים את בתי בית ינאי נאחזים על המצוק. אגב, בית ינאי נקרא על שמו של המלך אלכסנדר ינאי שבתחום שלטונו נכלל גם איזור השרון. מכאן מתחיל השטח הפראי. תל גירית קיבל את שמו מטורף ממשפחת היונקים גירית, החי במחילות באדמה ויוצא לחפש את מזונו בשעות הלילה וגם בגלל הצליל הדומה לשם הערבי תל ג`ריה. מצפון נפרס מסלולנו - היעד הרחוק הארובות של תחנת הכח בחדרה. מצוק הכורכר מתנשא לאורכו של הים התיכון מחאן יונס ועד קיסריה, לעיתים מתרומם המצוק עד לגובה של 55 מטרים.
הוא בנוי משכבות שונות של סלעים ואדמה. על פי המומחים הסלע הזה טבל במים בתקופה קדומה. השכבות הקשות מחזיקות את המצוק בניהם שזורות גם שכבות רכות, הגשם מחלחל בין הסדקים, פוגע בשכבות הרכות וכך גושים גדולים של כורכר נפרדים מהמצוק ונופלים לחולות הים מופקרים לגלי המים, שמפוררים אותם. סלעי הכורכר המתרסקים גבו קורבנות תמימים, שנחו למרגלות הסלעים. לכן כדאי להיזהר ולא לקבוע את מקום המנוחה צמוד למצוק.
שתי דרכים לטייל בקו החוף. חובבי ההליכה יפסעו, רגל במים רגל בחול. ממש על קו החוף לפניכם חוף ים פראי של משהו כמו ארבע חמישה קילומטרים עד גבעת אולגה. בעלי רכב שטח, שמתעצלים ללכת ברגל יכולים לנסוע על שביל מסומן בכחול (מתחיל בסוף הכביש שמוליך ממכמורת צפונה). מהשביל רואים את הים לכל אורך הדרך, גדר מפרידה בין השביל, למצוק בגלל ג`יפאים "נועזים" שנסעו עם הרכב עד קצה המצוק. לידיעת הג`יפאים- לא בכל נקודה ניתן לרדת בהליכה מהמצוק התלול לים, לדעתי כדאי לעשות את המסלול ברגל. אחרי היסטוריה וגיאולוגיה אפשר להתחיל להנות מהים הצלול ולהכיר את "חבריכם" לזמן הקרוב, אלה הצמחיה, הסרטנים והדגיגים, שנחבאים בבריכות הקטנות.
על הסלעים מתפתח סוג של דשא מלאכותי, יותר נכון אלה אצות `חסת הים`, שנחות על משטחי הסלע ושולחות זרועות ארוכות, ירוקות שנעות ברכות עם תנועת המים. האצה האדומית קצת יותר מפונקת, דורשת אור רב, בעת סערה מתנתקת מהסלע ונאספת במים על החול. תוכלו לראות גם את ה`צינורן הבונה` שנאחז בסלעים הקרובים למים, שולח חוטים דקים לים ללכוד את האוכל. בתוך הבריכות הקטנות והרדודות אפשר לפגוש כמה יצורים שאוהבים את הגנת הסלעים. מלפפוני ים, תולעים רב זיפיית, לעיתים אפשר לראות את תמנון החוף, שנע בזריזות במים הרדודים על שמונת זרועותיו, מחפש אחר סרטנים, דגיגים ורכיכות שונות. אם תפחידו אותו ישחרר ענן דיו שחור כהסוואה לבריחתו. תפגשו גם סרטנים, שנעים במהירות, בהליכה הצידה ונעלמים במים הצלולים.
ולסיום קטע קטן מספר אהוב עלי במיוחד: "... ואמנם לבש הים בשעה זאת צבעים חמים, בחום זהבהב ובכתום, ולבש אותם כמין כותונת, פסים פסים לכל אורכו. הים קרוב היה, מפתה ומזמין, ודניאל נמשך להיכנס לים ולכבוש לו את הדרך אל לבו. אך הוא ראה את האורות הנדלקים וכבים בהינוד הגלים, וחשב על חכות-האור שבמצולות. דג הקאוליודוס מסילת אורות קבועה לו בתקרת הפה, ודגים קטנים וסרטנים נמשכים אל שדרת האורות ונטרפים... והרי זה פלא פלאים. הים הכל יכול מאיר את דרכם אל המוות." (מתוך הספר `מסע דניאל` שכתב יצחק אורפז הוצאת עם עובד, 1969 ).
לתחילת הכתבה
