עדיין בבית
שישי אחרי הצהרים בירושלים. שומעים את הצפירה של השבת, שאפילו לא ידעתי שקיימת עד שהגעתי לעיר המוטרפת הזאת. הדלקתי קטורת ושמתי מוזיקה. הצצתי לגינה. יש רוח נעימה. כמו תמיד, כשעוזבים מקום, אווירה מלנכולית עדינה מתפשטת מסביב. דקה לפני אריזת הדירה בטלביה, ירושלים, ושתי דקות לפני אריזת המזוודות והסידורים המתלווים להרפתקה חדשה, זה זמן מתאים לכתוב כתבה ראשונה.
לפני שלוש שנים, פחות יומיים, טסתי ליוון. זה היה לפני שהחיידק נרדם קצת. חיידק הנדודים. לזכותו ייאמר שהוא נח די הרבה זמן, לפני שהוא התעורר במלוא עוצמתו ואז כבר היה לי ברור ששוב צריך לנסוע. אין מה לעשות, זה צורך, זה כבר לא פונקציה של רצון. אבל הפעם, החלטתי, לא טיול - הרפתקה עם יעוד. "של גדולים". אני נוסעת ללמוד. באירופה. נשמע נורא מלודרמטי עד כאן, אני יודעת, אבל ככה זה, כשאורזים ושוב עוזבים כל מה שמוכר, והפעם לתקופה ארוכה יותר מהרגיל. כבר הייתי במזרח, פעמים לא מעטות בטיולים קצרים, עוד טיול בינוני (באורכו) ביוון, ועכשיו -תואר שני, הרבה אנשים מכל העולם, כל סמסטר, פחות או יותר, במקום אחר.
יוצאת שוב להרפתקה
אני חושבת שכל מי שקרא עד כאן ראוי למעט הסברים. כשתקראו כתבה זו אני אתחיל שנת לימודים בתוכנית "ארסמוס" לתואר שני למשפט וכלכלה. אני מתחילה באיטליה, וממשיכה לצרפת. משם אכתוב קצת, על אירופה, על מקומות ועל אנשים, על אמנות ועל פסטיבלים, על אוכל ועל מוזיקה. זו התוכנית. היא כמובן תשתנה. לפני כחצי שנה סיימתי התמחות במשפטים. ספירת מלאי: 26 (בואכה 27) שנים, ארבע שנות תואר ראשון בחיפה, שנה וחצי בירושלים. בחצי השנה האחרונה התעורר החיידק שלי, שאמר שצריך כבר לתכנן את הצעד הבא. זה קרה פחות או יותר עם פרוס השנה האזרחית החדשה. חבר טוב שאל אותי מה אני מאחלת לעצמי לשנה הבאה. בין היתר, אמרתי שאת החורף הבא אני רוצה לחגוג איפה שיש שלג ואורות מנצנצים של כריסמס. הייתה שמחה גדולה כשהתקבלתי לתוכנית לתואר שני. אחרי דמעות ההתרגשות למשפחה ולחברים, הטלפון הראשון היה ל"למטייל ברשת". אני רוצה לחזור לכתוב, אמרתי. כנראה שזה מה שיהיה. כריסמס באיטליה - איזו התרגשות...
ואתם - מוזמנים להצטרף - להגיב, לייעץ, ואולי קצת לחיות דרכי תקופה קצרה באירופה. קשה לי להעביר בדף את העיניים המנצנצות מהמחשבות וההתרגשויות של לעשות כל דבר בפעם האחרונה לזמן הקרוב, ואת כאבי הבטן לקראת השלב הבא. איך עוזבים עיר כל כך יפה, חברים טובים, שיגרה (הפוכה, אבל שגרה..) ומה, לעזאזל, אורזים שנוסעים לשנה? הדבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו זה שאני חייבת לקחת אתי את כל הדיסקים הישראליים שלי. פתאום הכל הולך ומסתבך. יכול להיות שזה גם שינוי מצב הצבירה - הפעם אני לא מוצ`ילרית אלא "רסינדנט" במקום חדש. צריך להתלבש יפה, לדבר את השפה, ולגור בבית קבוע ולא בקמפינג או בסוג של גסט-האוס. את תיק הגב אני לא מחליפה במזוודה, יש גבול לכל תעלול. ובכלל, בלי תיק על הגב, איך אוכל להסתובב ולספר לכם מה קורה שם, ביבשת הזו, הכל כך אמביוולנטית, שמכאן נראה כאילו היא מקור בלתי נדלה של תרבות ואמנות וחדשנות ואופנתיות, אבל מהצד השני יש בה הרבה ניכור ושנאת זרים, ו..כן, גם שם לא חסרות בעיות.
אני חושבת על הגשר שמעל הסינמטק בירושלים, על הגרפיטי על הרצפה, שמכאן רואים את תחילתה של גדר ההפרדה. על מה יהיה כאן, ועל אווירת הסתיו שמתחילה בערב ותחילתה של שנה חדשה. יש לפעמים כל מיני שירים ברדיו, שכאילו אומרים שהכל יסתדר. אני חושבת שבאמת הכל יסתדר.
שנה טובה ומלאה הפתעות.
