סביב ישראל באופנוע
מים קשים לרוכבי הדו גלגלי. איום חדש קם עליהם, לחסלם. לא, אין אלה נהגי המכוניות והמשאיות, שממשיכים לאיים מדי יום על חייהם, המאיימים הם דווקא נציגי המדינה, אלה שתפקידם להגן על רוכבי הדו גלגלי. האיום מגיע היישר משולחנו של המפקח על הביטוח. חברות הביטוח והמפקח חברו יחד לנסות להוריד את רוכבי הדו גלגלי מהכביש, בדרך חוקית כמובן, על ידי העלת תעריפי ביטוח החובה לרכבים דו גלגליים. מחיר הביטוח לדו גלגלי מעל 250 סמ"ק עומד כיום על יותר מ-4000 שקל, עתה המפקח על הביטוח תומך בחברות הביטוח להעלות את שיעור הביטוח בצורה חדה בעוד 30 אחוז ויותר.
מנהלי חברות הביטוח ייבבו ממגדלי הזכוכית היוקרתיים שלהם על חוסר כדאיות הביטוח לרוכבי הדו גלגלי, הדמעות נגעו לליבו של הממונה על הביטוח, היה קשה לו לעמוד מול הדמעות ומתוך רחמים הסכים שההעלאה תחול בראשית שנת 2007. למרות בקשות של דחייה לצורך עיון הן מצד הרוכבים והן מצד יבואני הקטנועים והאופנעים, הממונה החליט לטובת חברות הביטוח שהמחיר יעלה. האפשרות של הרוכב היא או להיות עבריין ולנסוע ללא ביטוח, או פשוט לוותר ולמכור את הדו גלגלי. אם מצבו הכלכלי מאפשר לו להחזיק את הכלי היקר אז הוא יכול להיות סמוך ובטוח שעוד לא תמו הגזירות.
אנחנו, בדרך של פיוס נעניק טיול חינם, מסביב לארץ, לאנשי הביטוח שימחו את הדמעות ולמפקח על הביטוח. שלושה אופנועים העמדנו לכם כדי להקיף את הארץ. אנו רוכבי הדו גלגלי מקווים שכתבה זו לא תהייה מצבה ניידת לקבורה שאתם עומדים לערוך לענף. אולי אחרי שתסעו פעם על הדו גלגלי, תעקפו את הפקקים, תלגמו את האוויר ותראו את הנופים, תגלו שיש הרבה הנאה בנסיעה, לא רק סיכונים. יש עוד כמה ימים לשקול את הגזרה, אולי לדחות בשלושה חודשים את ההכרעה לצורך בדיקה מחודשת, להתחשב ולדעת שגם אלה שאין להם רוצים להתנייד בקלות. כולם מוזמנים לסיבוב.
זה עלה כרעיון, משובת נעורים בין שני "קשישים" שרוצים עוד קצת לגמוע מהחיים. אחר כך נדלק על הרעיון הבנימין שבחבורה, עלם חמודות, שהסכים באופן חריג לא ללעוג לגיל המתקדם שלנו. מרגע שהיתה הסכמה היתר נראה פשוט. מה הבעיה להקיף את המדינה? אתה יושב על אופנוע מודרני רב כוחות ותוך שלושה ימים משלים את הסיבוב. ובכן, רק בשירים מדינת ישראל מצטיירת כארץ קטנה עם שפם/ חצי סיכה במפת העולם. במציאות היא נראית אחרת. שיטוט מהיר על המפה מגלה שלכל כביש שלוחות המובילות למקומות יפים.
לאט לאט טפחה לנו רוח המציאות על הפנים והבנו שאין טעם בנסיעה רצופה מסביב לארץ וכך יצאנו באחד מימי הסתיו רכובים על שלושה אופנועים, דו שימושיים: הונדה "טרנסאלפ" בנפח של 650 סמ"ק, אופנוע חייתי- "וירדרו", גם הוא של הונדה עם מנוע בנפח 1000 סמ"ק ואופנוע התיור של בי.אם.וו, "אדוונצ`ר", 1150 סמ"ק, שהיה הקשיש בחבורה. במהלך ההקפה רכבתי גם על הקטנוע הפרטי שלי- "סילבר ווינג" של הונדה, חיה צנועה יחסית - רק 600 סמ"ק. אגב, לכל המתעניינים אפשר לעשות את המסלול, גם במכונית.
ישראל, כידוע, היא מדינה ארוכה, בעלת מותניים רזות. לכאורה, אפשר לרדת ממרומי החרמון ולדהור עד אילת, לאורך הגבול המזרחי שלנו. את הדרך חזרה אפשר לעשות דרך הגבול המערבי, לאורך החוף ולהגיע עד ראש הנקרה, ממש קלי קלות. אפשרות נוספת לחסרי הזמן היא לחתוך את המסלול לפרוסות ובכל פעם לבלוע קטע בנסיעה אחת. לא חדרנו לכל מקום בארץ, השתדלנו להגיע למקומות מיוחדים והרבה ובבחירה יש טעם אישי.
לתחילת הכתבה
מתל חדיד לפארק תמנע
נקודת המפגש ליציאה היתה בתל חדיד, סמוך ליער בן שמן. קפה ראשון של בוקר הונח על הגזיה יחד עם עוגיות מתוקות ומעוכות שצירפו לתרמיל בנות זוגנו. אחרי הקפה, מעילים, קסדה, קושרים את הציוד ויוצאים לדרך. בוקר צונן נח על כביש 443, העולה לירושלים, ערפילים שייטו לרוחב הכביש, כדור השמש ממול קצת סינוור, לגמנו את אוויר הבוקר הקריר ויצאנו לדרך. משני צידי הכביש כתמים ירוקים של יער בן שמן.
כביש 443 פולח את דרכו בין נחל מודיעים ונחל איילון ומגיע עד ירושלים. בכביש ממול, המוליך לתל אביב, נדחקות בשעה בוקר זו מאות מכוניות, פגוש אל פגוש בפקק ענק. אנחנו לא ממהרים. שתי הונדות "דנדשות" ובי.אם.וו אחד קשיש מנסים להסתתר מהקור מאחורי מגן הרוח, אבל הצינה מאגפת משני צדי מגן הרוח וחודרת אל מתחת למשקף הקסדה. חולפים על פני מודיעין, מכבים ורעות, הנוף העירוני הצפוף משתנה לגבעות קרחות שהולכות וגבוהות ועליהן בתים לבנים. המסגדים בכפרים הערבים מזדקרים כטילים אל השמיים. בתחנת הדלק לפני הפנייה לבית חורון קיבלנו מידע חשוב -מעיין קטן הנמצא לא רחוק, ממש על הכביש. "המים האלה", הבטיח לנו בחור עם כיפה גדולה, "הם מים קדושים, מכל הארץ מגיעים לשתות אותם".
אחרי הכניסה לישוב טירה, אנו מגלים כמה מכוניות שעומדות על השוליים, מהסלע מגיח צינור דק ששולח זרם מים חזק. כמה נהגים ערביים מילאו בקבוקים, שני בחורים דתיים טבלו את הידיים במים ומלמלו תפילה. "סבא של סבא שלי עוד טבל כאן" סיפר בהתרגשות רועה שהגיע עם הכבשים. בירור קצר על המפה מגלה ששם המקום הוא "נבע לטון א-דרהיימה". המים, כפי שקראנו במקומון של "מעריב", אינם ראויים לשתיה. אנחנו הסתפקנו בשטיפת פנים במים הצוננים. התחיל להיות חם והבגדים החלו לרדת. פונים שמאלה.
כביש 437 - בשולי גבעת זאב, בכניסה לירושלים, פנינו לכביש קטן, העוקף את ירושלים ויורד דרך הישוב הערבי חיזמא, לכיוון הישוב היהודי עלמון. קצהו מתחבר לכביש מספר1 היורד לעבר ים המלח. פונים שמאלה.
כביש 458 - איך אפשר לעבור ליד הישוב עלמון ולא להיכנס לטבול בשמורת עין פרת? ארבעה מעיינות בוקעים כאן מהסלע וגולשים במדרון לעבר ואדי קלט ויריחו, אחת הנביעות נכלאה בתוך בריכה גדולה. לנו זו הזדמנות מצויינת להסיר את האבק וחום היום ולקפוץ למים (בלי בגד ים). המים בבריכה העליונה צוננים ומשיבי נפש, ובלי שהתלכלכנו הרגשנו נקיים. ארטיק אחד מתוק שהפשיר את הקור ונערה שביקשה שנרכיב אותה כברת דרך על האופנוע המריצו אותנו להמשיך ולרדת לים המלח. פונים שמאלה.
כביש 1 - החיבור לכביש היורד לים המלח סמוך לאיזור התעשיה מעלה אדומים, "לקחנו אוויר" ליד שלט גובה פני הים. בצומת בית הערבה עשינו סטיה קטנה שמאלה למנזר דיר חג`לא, זהו מנזר יווני אורתודוקסי, שהוקם במאה הרביעית לספירה בידי הייורנימוס הקדוש, מקום קסום עם ציורי פרסקאות. לפני כשנתיים ברעידת האדמה נתגלו סדקים בקירות המצויירים, אך עתה הכל תוקן. מדבר יהודה כבר לוהט, מסביב בוהקות בלבן גבעות החוואר וכבר רואים רמז כחול לים המלח הנסוג. בסיום כביש מספר 1, בצומת קליה, המבנה החצי הרוס של הלידו, בית הקפה המפורסם, שם ישב צייר מילואים משועמם והכין את ציור הקיר הארוך ביותר בארץ. קפה הפוך בבית הקפה בתחנת הדלק הסמוכה, ממתדלקים וממשיכים. פונים ימינה.
כביש 90, הכביש הארוך ביותר במדינה, חוצה את כל אורכה במזרח הארץ. חולפים על פני קליה וקומארן ומגיעים עד שמורת עינות צוקים (היא עין פשחה). צבעו של ים המלח הופך לצבע טורקיז. נסיגת הים פגעה קשות בסביבה ומעיינות שהזינו את ים המלח מגיחים אל פני האדמה וחורצים אותה בפיתולי נחש עזים. בשמורה הירוקה שלמרגלות מצוק העתקים יש מעיינות רבים ומסתתר בה "הגן הנעלם", צריך לבקש שיפתחו לכם את השער אליו. כאן, בלב המדבר, זורמים מים חיים, הצמחיה צפופה והבריכות צלולות. מי הנחל הזורמים כאן נעלמים לפתע באדמה וזורמים מתחת לה לים המלח. חום המדבר מעיק, אנו נפרדים מהמעיל הכבד ועוברים לחולצה קלילה ומכנסי שארוול נוחים וסנדלים.
פעם ים המלח הגיע עד שלושה מטרים מעל הכביש, סימן לגובה מוצאים בסלע ה-pef, שנמצא דרומית לעין פשחה. בשנת 1848 יצאה משלחת קשוחה של חיל הים האמריקאי, בראשות סגן מחיל הים האמריקאי, ויליאם פרנסיס לינשט, כדי לבדוק את עומק ים המלח, ואז הם קבעו את הסימון. לאן הם נעלמו היום?
תצפית נפלאה ממצוקי דרגות, כביש מפותל מטפס למעלה. על שפת המצוק הוקם אוהל ענק לאירוח, שופצו חדרי האירוח ומראות הנוף המדהים של ים המלח מתגלים. רחוק רחוק, בצד הירדני של ים המלח נשקפים במים הרי אדום, בצבעם הסגלגל ואד לבן נח על מי הטורקיז של ים המלח. ויתרנו על מסלול רגלי היורד בסולמות למערה מורבעאת. את הלילה נבלה בעין גדי, מרחק של כמחצית השעה נסיעה ממצוקי דרגות. בעין גדי אפשר לישון בבית הארחה נחמד, בבית ספר שדה או למתוח אוהל על שפת ים המלח, באיזור המיועד לקמפינג.
כדי להספיק להיפרד מהשמש השוקעת מיהרנו לטפס על הר צרוייה, משם נשקף מראה מרהיב וגווני השמש השוקעת נמתחים על ים המלח. הצללים מתארכים, השמש שוקעת והמדבר נצבע באדום ושחור. בלילה, הגן הבוטאני הענק שבליבו נחה עין גדי, הוא אי מואר בשממה. אנחנו עושים מסלול טיול בין בתי הקיבוץ, מכל העולם מגיעים לכאן לראות את תופעת הטבע המרהיבה.
בוקר צונן ממתין לנו, ראות בהירה. ים המלח נח ככלב מאולף, שקט ורגוע הממתין לבעליו. עולים על האופנועים ורעש המנועים מחריד את דממת ים המוות. למרגלות מצדה חודרים לחווארי מצדה. אפשר להיכנס בין גבעות החוואר עם האופנועים ולצפות בגלריית פסלים הנמצאת בקירות הקניון. הרוח פיסלה במשך אלפי שנים באדמת החוואר הרכה יצירות נפלאות שמזכירות צריחי טירות. עוד מחצית שעת נסיעה ומול בתי המלון על שפת ים המלח נמצא עין בוקק, מעיין בלב המדבר. כדי להגיע אליו יש להחנות את האופנועים, ללכת ברגל כמחצית השעה (לכל כיוון) ובקצה פוגשים במים צוננים של מעיין הנובע מהסלע, מים שלעיתים נעלמים בגלל שאיבת יתר. על כביש 90, יש שילוט מסודר. חולפים על פני הר סדום ומערת סדום, נפרדים משרידיו של ים המלח ומצד שמאל פוגשים בבריכות אידוי מי הים. פונים שמאלה.
כביש 2499 - פונים לכביש קטן וצר בין גבעות חוואר בוהקות. הכביש מוליך לעין תמר, לנאות הכיכר ולמטעי תמרים, שם חווינו מפגש עם מקום מיוחד שמנהלות שתי נשים ואשר נקרא "פאטה מורגנה". זהו אוהל אירוח גדול, שבו תמצאו שתיה קרה, קפה וארוחה טובה (בתאום מראש - 052-3445746).
"דרך השלום" היא דרך שהכינו אנשי קק"ל, ואשר עוברת מנאות הכיכר לאורך הגבול עם ירדן בערוץ נחל ערבה. זוהי דרך עפר שבה קידוחי מקורות וקירות זקופים של חוואר. הדרך צמודה לגבול. כמה מאגרים ענק נבנו במקום כדי לתפוס את מי השטפונות בנחל ערבה. ביקרנו בהם, אין בהם מים. הדרך חולפת בישוב הפורח עידן (כ-150 תושבים) ובחצבה ומסתיימת בחיבור מרגש עם כביש 90, סמוך לגשר מעל נחל נקרות. פונים שמאלה.
כביש 90 - אנו כבר צולחים את הערבה, פס שחור וארוך של נסיעה במדבר. עוברים בפארק ספיר, פארק קק"ל, שמעניק הפוגה ירוקה לנוסעים המשתעממים בכביש הערבה. המעיין הגדול עין רחל יוצר בריכה תכולה בלב השממה - מים צלולים וגשרי עץ. מיד נשכבנו על הדשא בצל העצים. בזמנו היה כאן אווז עצבני שהוגדר כשומר המקום, כל מי שהתקרב למים, האווז היה מסתער עליו בזעף. כיום האווז בחופשה או נאסף אל אבותיו. בפינות, בצל הדקלים, יש פגודות קטנות לישיבה בסגנון תאילנדי, מים זורמים ואפילו מפל שמשלים את התמונה. כמה מפסלי האיזור יצרו פה גן פסלים יפה.
לתחילת הכתבה
אנו עוברים בעוד מצפור ליד פארן כדי להפיג את השיעמום. במצפור, הנמצא ליד בריכות המים הגדולות, אפשר לקבל תמונה ירוקה של הערבה. אחרי שלגמנו מהירוק ירוק אפשר להמשיך. עצרנו, כרגיל, אצל כושי רימון בפונדק ה-101. כושי, מסתבר, אינו נח לרגע ובחצר האחורית ממתינים כבר קראוונים מטופחים, מסתתרת בריכת שחיה, וספא חדש ומיוחד נפתח לא מזמן עם חלון ענק שמשקיף על המדבר. שתי שרשראות ההרים בצידי הערבה מתקרבים האחד לשני. הר ברך שמתנשא לגובה של 829 מטר ולצידו הר עתק שגובהו 810 מטר דוחקים הצידה את המרחבים והערבה הופכת לפרוזדור צר שמוביל עד אילת. לא וויתרנו על הגלידה המצויינת ביוטבתה ובפארק תמנע נהנינו ממנוחת הלוחמים בדרכים.
פארק תמנע משנה את מראהו לקראת השקיעה, אז גווניו משגעים ביופיים. רק צייר מנוסה מאוד יכול למנות את הגוונים של ההרים בתמנע. אנו יוצאים למסלול הליכה קצר לחילוץ עצמות בדרך הקשתות, מטפסים על סולמות לתופעת הטבע - הקשתות המופלאות, אותן יצר הטבע ולאחר מכן צופים בשקיעה מעל במת תמנע. בלילה מתמלא המכתש האפלולי אורות רכים שחושפים את עמודי שלמה, הפטריה ואת דרך הנחושת והאור, חידוש יפה למסלול בפארק תמנע.
אוהל בדואי מפנק ליד האגם ממתין לנו ללינת לילה, עם ארוחה בדואית שכוללת "מגלובה" - עוף מבושל ואורז עם פיתה בדואית. באוהל פגשנו את דורון, בחור צעיר שמנהל את המקום ואשר נחה עליו הרוח והוא מדבר בחרוזים. מעל האגם נפרשים שמיים עמוסי כוכבים, כל כך קרוב שכאילו אפשר לגעת. באוהל הבדואי אנו ישנים על מזרונים, בתוך שקי שינה.
לתחילת הכתבה
מאילת עד...ראש הנקרה
אנחנו ממהרים בנסיעה לראות את הזריחה. שמונה קילומטר לפני אילת נמצאות בריכות המלח, מקום נפלא לקבלת יום חדש. טקס קצר עורכת השמש ומדי יום נצבעים השמיים בצהוב, עד שפיסת שמש מציצה מעל הרי אדום במזרח ודוחקת באחת את האפלולית. בריכות המלח הרדודות מוארות בגוונים ורודים וצפורי הפלמינגו "חורשות" עם המקור במים לאורכן, בחיפוש אחר מזון.
כביש 12 - את אילת נשאיר לתיירים ולחובבי המלונות. אנחנו פונים לעבר היציאה המערבית של אילת, כאן הכביש מטפס בנוף מדברי מיוחד, בין הרים שחורים (הר שלמה), ערוצים עמוקים וקניונים מרהיבים (נחל גישרון), בתצפיות נוף מרהיבות על מפרץ אילת, האחת בהר יואש (734 מטר) והשניה נושקת לגבול עם מצרים בהר עוזיהו (844 מטר). זהו המקום היחידי בארץ בו אפשר לראות גבולות עם ארבע מדינות: במערב מצרים, במזרח ירדן, למטה ישראל ורחוק רחוק אחרי ירדן שתי ארובות גדולות מעלות עשן ושם סעודיה. הנוף בכביש 12 הוא מהיפים בארץ - הרים אדומים שחורים וכביש שחור, ארוך ושומם חוצה אותם. הכביש לכל אורכו נושק ומתרחק מגבול מצרים. פונים שמאלה.
כביש 10 - לפחות לטעמי מדובר באחד הכבישים היפים בארץ, בו האדם מתייחד עם המדבר. כמעט ואין בו נפש חיה והוא נושק לכל אורכו לגבול עם מצרים. כדי לנסוע בכביש זה נדרש לפחות רכב אחד ובו נשק, רצוי גם לנסוע בו לפחות בשני כלי רכב והוא מוגבל לנסיעה ביום בלבד. בקטע הארוך הזה אפשר ליהנות מהבדידות. (מי שרוצה יכול להמשיך בכביש 12 עד נאות סמדר (גלידה מצויינת) ומשם בכביש 40 עד מצפה רמון). בסביבות הר שגיא (996 מטר) הכביש מטפס ומעניק מראות נוף מדהימים- הרים, מישורים, חולות, קניונים ציפורי טרף בשמיים וכמה מצפים (מצפה אלקלס, מצפה קדש ברנע). את נוף המדבר הקשה מחליפים ליד פארק בארותיים חולות רכים. פונים ימינה.
הדרך לעזוז - נוטשים את כביש 10 מעט לפני ניצנה ומבקרים בעזוז, הישוב המבודד בו מייצרים גבינות צאן טעימות. יש במקום מצפה כוכבים קטן ואפשרות להעביר לילה במדבר בזולה נפלאה. בבוקר יוצאים לחמוקי ניצנה, לסלעים לבנים חלקים שילדים אוהבים לחגוג עליהם בריצה קלילה. בכמהין, ישוב קטן, מבטיחים לכל מי שיגיע בסוכות אופניים לזוג לשלוש שעות בחינם, העיקר שתגיעו. פונים ימינה.
כביש 211 - זו דרך שחוצה איזור חולות גדול וקשה לוותר על קפיצה לעתיקות העיר הנבטית שיבטה, שם גרה משפחת אוח, האחראית על הגן לאומי. יש להם צימרים חמודים, מסעדה ובית קפה מקסימים (לא לוותר), כעשרים דקות נסיעה לכל כיוון. בצומת טללים נוגעים לרגע בכביש 40 - פארק גולדה- אגם גדול בלב המדבר. מטופח מסביב ויש פינות צל וממול, למי שמרגיש זקוק לכך, יש מעיינות מים חמים, ספא וטיפולים במבנה היפה של נווה מדבר. פונים שמאלה.
כביש 222 - בצומת משאבים, כביש שעוקף את הרשות הפלשתינאית, מגיעים למצפה רביבים. שווה להיכנס ולראות את תחילת ההתיישבות בנגב. בצאלים ממתינים לכם עוד ספא ומעיינות מים חמים וגם גשר החבלים התלוי מעל ערוץ הבשור. דילגנו כמו ילדים על הגשר הארוך וחזרנו קצת כדי להתחבר בצומת צאלים. פונים ימינה.
כביש 234 - מצומת צאלים לצומת אורים. בדרך, העייפים יכולים לנוח בפארק אשכול היפה שבו אגם מים גדול ומקומות לפיקניק. בצומת רעים פונים ימינה.
כביש 34 - (סטייה מהדרך) לחובבי דבש, גלידה וחולות סיני. הכביש חולף בין שדרות לבית חאנון (ברשות הפלשתינאית) ומגיע לצומת יד מרדכי. חובבי הדבש מוזמנים למכוורת בקיבוץ, לחובבי הגלידה האמריקאית ממתין בחניון ביתן עם הגלידה.
כביש 232 - זהו כביש המקביל לרשות הפלשתינאית. עוברים ליד כפר מימיון, ממנו ניסו לצעוד אלפי המפגינים לעבר רצועת עזה כהתנגדות לפינוי. הכביש מסתיים בעיר שדרות. חוצים את צומת איבים (לא רחוק מכאן מעונו של ראש הממשלה בחוות השיקמים) וממשיכים בכביש. חולפים בין שני אתרי "סמבה" קיצבית בקיבוצים ברור חיל ואור הנר וממשיכים צפונה. מצומת חלץ הכביש נקרא דרך זיכרון ובשני צידי הדרך מונחות מצבות זכרון ללוחמי והרוגי מלחמת העצמאות ( מצבת זכרון לגדוד 52, אנדרטת חוליקאת, גבעה 113 ועוד). משני צידי הכביש יש איזור חקלאי פורה ומטעי תפוזים. הכביש מסתיים ליד קיבוץ ניצנים. פונים ימינה.
כביש 4 - חזרנו לציוויליזציה. כביש 4 הוא כביש רב נתיבים ועמוס בתנועה כבדה. בכניסה הדרומית לאשדוד אנו נותנים גיחה קטנה לפארק החולות, הדיונה הגדולה, עוד שעשוע שגם ילדים נהנים ממנו. חום וחולות שנכנסים לגוף לא הולכים טוב עם רכיבה על אופנוע.
כביש 2 יוביל אתכם למרכז הסואן ועמוס של תל אביב, לאורך הציר החדש של איילון המחבר את חולון, בת ים ויפו תל אביב. בהרצליה על חוף הים נמצא קבר השיח` סידנא עלי על המצוק מעל הים, הגן הלאומי אפולוניה (תל ארשף) שבו חומה עתיקה שנחשפה ומראה מדהים של הים. פארק השרון היפה נמצא אחרי קיבוץ געש על חוף הים, מרפסת ענקית מעץ צופה אל הים ואם תמתינו בסבלנות תוכלו לפגוש איילות ועופרים בתוך הפארק. בנתניה מרחיבים את הלב הגנים הנמצאים לאורך המצוק. נחנו ארוכות מול הצבע הכחול המשכר של הים. זכרנו את הפלאפל של דבורה בכרכור ולכן עברנו לכביש 65.
כביש 65 - נסיעה קצרה כדי להגיע לפרדס חנה - כרכור, עיקוף קטן כדי להתבשם בגפנים וביקבים. פונים שמאלה.
כביש 652 המחבר את פרדס חנה, אור עקיבא, בנימינה, גבעת עדה, פארק שוני (ז`בוטינסקי). שווה לעשות הפוגה ולהציץ באמפיתאטרון הרומי היפה. בכלל, נעים לנוח שם. לא וויתרנו גם על גן הנדיב המטופח בכניסה לזכרון יעקב ואם מישהו חשב שנוותר על קפה מסורתי במדרחוב של זכרון יש לו טעות. מזכרון מחליק כביש מעוקל לעבר כביש 70 שיורד עד יוקנעם. פונים ימינה.
כביש 70 - בין גפנים ומטעי נשירים נוסעים מזרחה. בת שלמה השלווה נחה לצד הכביש. נסענו בכביש זה רק בגלל העונג הגדול לנסוע בכביש היפה היורד מרמות מנשה לעבר עמק יזרעאל. נטשנו את כביש 70 בצומת אלייקים. פונים ימינה.
כביש 672 - בתחילת החורף ימלאו רבים את קצהו של הכביש הצר ובסופו תמתין למטיילים גבעת הרקפות ליד קיבוץ גלעד. אפשר לראות את היופי של השדות הנפרשים ברמות מנשה. פונים שמאלה.
כביש 6954 - כביש זעיר מתפתל בין היערות הסבוכים היורדים מרמת מנשה ומגיעים עד שדות עמק יזרעאל. בסוף הכביש כבר רואים את השדות הפרושים ומרחוק את הרי נצרת שתוחמים את עמק יזרעאל. פונים ימינה.
כביש 66 - פונים ימינה בכביש שמוביל עד צומת מגידו ותל מגידו - גן לאומי מרתק, מיקומה של מגידו הקדומה מהערים החשובות בארץ בתקופה העתיקה. פונים שמאלה.
כביש 65 - שמאלה בכביש הסרגל, שחוצה את עמק יזרעאל. היום הכביש רחב וסופו כבר אינו כה סרגלי. בכל אופן, משני צדדיו יש כותנה, רגע אחרי השילוח ורגע לפני האיסוף. בשדות העמק כבר רואים את חבילות הכותנה הענקיות מכוסות ביריעות כתומות ממתינות בדרכן למנפטה. פונים ימינה.
כביש 675 - בצומת הסרגל פונים ימינה לכביש קסום שמוליך להר גלבוע. לפני העלייה להר יש תצפית יפה על עמק חרוד מתל יזרעאל, החרוצים מוזמנים לרדת עד עין יזרעאל למים הצלולים שנחבאים בחורש אקליפטוס צפוף. פונים ימינה.
כביש 667 - בצומת פונים ימינה לדרך נוף גלבוע. בתחילת המעלה עצרנו בחוות התבלינים. שום עלייה לגלבוע אינה שווה בלי ארוחה טובה במקום. את הקפה דחינו למרום הגלבוע, שם, בכתף שאול, מול חרוד ובית שאן ובריכות המים והשדות החקלאיים הכנו את הקפה המסורתי. אגב, את הלילה העברנו אצל חברים באחד הקיבוצים בעמק. קשה, קשה לעזוב את הנוף המשכר מראש ההר. פונים שמאלה.
כביש 6666 - פנייה שמאלה לירידה לכיוון בית אלפא. ירידה איטית בכביש מפותל מול הנוף. פונים ימינה
כביש 669 - נוסעים בכביש העמוס במקומות טבילה במי בדולח צוננים בעין מודע (ליד קיבוץ רשפים), בנחל הקיבוצים. עמדנו נפעמים מול גשר הקנטרה, מול מלאכת השיחזור המרשימה והפארק שנפתח מסביב ודהרנו בקלילות לבית שאן. פונים שמאלה.
כביש 6667 - כביש קטן שעובר בבית שאן ומתחבר עד צומת בית שאן לכביש 90. פונים שמאלה.
כביש 90 - הופ, חזרנו לגבול המזרחי. הכביש עוקב אחרי מסלולו של הירדן. סמוך לאי השלום, ליד גבעות לזכרן של שבע הבנות שנרצחו על ידי חייל ירדני, מתחבר הירמוך בזרם חלש לירדן ויחד הם זורמים דרומה. עד צומת צמח מתמידים בכביש 90. פונים ימינה.
כביש 98 - עוצרים לקפה בבית גבריאל מול הכנרת הכחולה וממהרים לגלוש לעבר חמת גדר. אם רוצים להיזכר במים החמים, ממשיכים לפינוק קטן בחמת גדר לפני העלייה הגדולה לרמת הגולן. אם לא, שמאלה. חובבי הנהיגה היכונו - מסלול עלייה משגע בכביש צר, מפותל ותלול בו נפרש הנוף - מצד אחד הכנרת ומצד שני ההרים הגבוהים של ירדן. את מצפה לשלום ליד מבוא חמה כמובן שלא מחמיצים - שם נפרש נוף הכנרת לכל אורכה. אחר כך לוגמים מעט יין ביקב שאטו גולן באליעד. ממשיכים לקן החסידות על עמוד חשמל ליד רמת מגשימים, מטפסים להר בני ע`סן לשמוע את משק הרוח של טורבינות הרוח הענקיות וממשיכים עד מג`דל שמס. פונים שמאלה.
כביש 989 - במג`דל שמס מתחילים לרדת מרמת הגולן. בנווה אטי"ב אפשר לישון במלון רימונים נווה אטי"ב שבו יחידות אלפיניות חמודות. מבצר נמרוד נראה מרשים ושולט על עמק החולה. פונים ימינה.
כביש 99 - לא וויתרנו על המעיינות בגן הלאומי פאניאיס (באניס) והמשכנו בארץ המים מיובלי הירדן עד הכניסה לכביש שמוליך למעיין ברוך (שם נמצא מוזיאון האדם הקדמון, מעניין מאוד). עיקוף קטן דרך כפר יובל ומתחברים עם כביש 90. פונים שמאלה.
כביש 90 - קטע קצר בכביש (ויסלחו לנו תושבי מטולה שלא ביקרנו אותם). פונים ימינה.
כביש 9977 - ברך כפר גלעדי - עולים לגובה של כמעט 900 מטר לכביש הצופה על עמק החולה ורמת הגולן. פונים שמאלה.
כביש 886 עובר באצבע הארוכה של גבול הצפון, לעיתים נושק לגבול עם לבנון ולעיתים עתיר תצפיות על עמק החולה והחרמון. בצידי הדרך מטעי תפוחים, בתי אריזה וישובים יפים. בצומת ישע פונים ימינה.
כביש 889 - אחד הכבישים היפים בארץ. עוברים את מלכיה ואביבים. ביראון עוצרים לתדלוק הגוף ביקבי הגליל. קצת יין וממשיכים בכביש לאורך הגבול עם לבנון. עוצרים במערת פער, מתבוננים במערה העמוקה ונחים מתחת לעצים הענקיים. עוברים את נטועה ושומרה, בקיבוץ אילון נכנסים לרגע כדי לראות את פסלי הפסיפיס ולא מוותרים על מסע רגלי קצר למערת קשת (דילוג קטן לכביש 8993 העולה לאדמית ). ממערת קשת רואים היטב את הים התיכון, את רכס סולם צור וכמובן את הכביש למטה - כביש הצפון. בצומת בצת פונים ימינה.
כביש 4 - כמה מפינות החמד מסתתרות כאן. עלינו עד ראש הנקרה. יכולנו לראות את המסלול שלנו לאורך החוף. הצופצ`יק בקצה הכרמל זו האוניברסיטה. המסלול שלנו חזרה למרכז הארץ ינוע לאורך החוף. אנו הולכים לביקור בראש הנקרה כדי ליהנות מכוח הגלים המסתערים על המנהרות. כאן מסתיימת המדינה ואנו מתחילים להדרים בכביש. בעכו אנחנו עוצרים כדי לטייל בעיר העתיקה ועושים סיור דווקא בכנסיות בעיר ולבסוף אוכלים ב"שמסייה" - חומוס מעולה בכניסה לעיר העתיקה.
במפרץ חיפה סתמנו קצת את האף מהריח ומיהרנו ביציאה הדרומית מהעיר לטייל על החוף בתל שקמונה, עם החוף הפראי ושמורת הטבע המקסימה. ממשיכים בכביש 4 ולא נכנסים לכביש המהיר (2), כדי ליהנות עוד פעם אחת משמורת הבונים ומטיול רגלי לאורך החוף עד חוף דור, 4.5 ק"מ של חוף מפורץ, סלעי ופראי עם גלים ורסיסי מלח ומים. בנתניה סגרנו מעגל מסביב לארץ.
לתחילת הכתבה
עצות שימושיות
תולים בכביש - זו דרך מהנה לנהיגה. רוכבי אופנוע בדרך כלל מנסים לחתוך סיבובים - מסוכן, קשה להבחין ברכב הבא ממול. על שולי הכביש מפוזרות אבנים קטנות המסוכנות מאוד לרוכב בעת הסיבוב.
תצפית לנוף - המראות מדהימים, אך חייבים לעצור רחוק רחוק מהשוליים ורצוי לא בכביש ראשי -זהירות!
במרכז הנתיב - רוכב אופנוע/ קטנוע חייב לנסוע במרכז הנתיב ולא להתקרב לשוליים, מפני שרכב עוקף יכול להעיף אותו מהדרך אם יהיה קרוב לשוליים.
מה קורה מאחור - החברות הכי טובות של הרוכב - שתי המראות. התבוננות בהן מראה מה קורה מאחור - לשמור על הגב.
שנים על שניים - זוגות הנוסעים על אופנוע צריכים להקפיד על ישיבה יחד - הנוסע שנשען לאחור מערער את יציבות הרוכב.
עצירות - הרבה עצירות בדרך לקפה, שיחה ובעיקר בשביל הפוגה מהדרך הארוכה.
תדלוק - לא להגיע למצב של טנק כמעט ריק, אתם לא יודעים מתי התחנה הבאה.
מה לקחת לדרך -
חופשה ארוכה - כדי שתוכלו להיות רגועים ולא לסיים בדהרה בדרך חזרה. רצוי לעשות פסק זמן גם עם הניידים.
מפות טיולים וסימון שבילים - רצוי כמובן לקחת מפות טיולים וסימון שבילים בעריכת אורי דביר ובהוצאת החברה להגנת הטבע, קנה מידה 1:50,000, אולי תחפצו לסטות מהדרך הראשית. מפת ישראל - 1:250:000 עם מספרי כבישים. מומלצת "ישראל" של חברת מפה, בה פירוט של 100 אתרי התיור הנבחרים.
ספרים - "200 חדרי האירוח הטובים בישראל" בהוצאת מפה - כדי שתוכלו למצוא לעצמכם מקום שינה מהיר. "מגדיר פרחי הבר בישראל, הצמחיה הים תיכונית וצמחיית המדבר" בהוצאת כתר, שני ספרים - כדי שתוכלו לקרוא לפרחים בשמם, מגדיר עצים בהוצאת כתר ומדריך ציפורים בהוצאת מפה ומרכז הצפרות הישראלי.
רעבים? - "מדריך מסעדות בישראל ואוכל 2" בהוצאת מפה, בשביל התענוג הגסטרונמי.
שק שינה - אם בכל זאת יתחשק לכם לישון בחוץ בחאן חמוד בצד הדרך שבו לא מקבלים שקי שינה.
מחברת קטנה ומצלמה - לרשום הגיגים שצצים לכם בראש, לצלם את הנופים וגם לצלם את עצמכם.
הרבה מים - בקבוקים קטנים, אותם יותר קל לאכסן.
לתחילת הכתבה
