מפרץ אילת - עדיין יש מה לראות
בגלל מיקומנו בראש מפרץ אילת, ניתן למצוא כאן אזורים חוליים, המשמשים כ"מדגרה" ו"פעוטון" למיני דגים רבים, הנספחים מאוחר יותר לבלטים (קבוצות אלמוגים בודדות בשטח חולי), או מהגרים אל השונית החוגרת (רצף של אלמוגים במקביל לחוף). קצרה היריעה מלתאר את הצפון בסביבה סבוכה זאת. חלק מהקרקעית מכוסה בעשב ים, צמחים עילאיים (למעשה עשבים שירדו לים), שביניהם ניתן למצוא מינים שונים ממשפחת סוסוני הים. בל נשכח את חלקו של האדם אשר "תרם" לטבע שוניות מלאכותיות (ספינות טבועות, גן פסלים, מתקני ניסויים מדעיים שונים, כלובי הדגים ועוד), מהם המהווים תרומה לעושר ומגוון ומהם שמהווים גורם מפריע ומיותר. החוף המערבי מלווה על ידי שונית חוגרת לכל אורכו, שבו מתרכזת רוב מסת הדגים ויצורים מלווי שונית.
מאז התערבות האדם במפרץ (בים וביבשה) הולך מצב השוניות ויושביהן ומדרדר, ועמה האמרה הרווחת בין חובבי הים: "אין מה לראות באילת". אנו טוענים - לא ולא. אם נקפיד לשמור על הטבע, נזכה לראות עדיין לפחות את חלקו המכריע של המגוון הזה, שהוא בבחינת אוצר טבע ייחודי, המספק עניין רב ל"משנרקלים", לצוללים החובבים ובייחוד לחובבי הצילום התת-ימי, עיסוק המתפתח במהירות בשנים האחרונות, הנאמנים לאמרה המפורסמת "צא לנוף ואל תקטוף". הם מהווים משקל נגד לחובבי הדיג, שולי האלמוגים והקונכיות.
רצועת החוף הקצרה אידיאלית לצוללים, אשר נהנים ממגוון רחב של אתרי צלילה בעלי נגישות נוחה המרוכזים בשטח קטן. לרוב אתרי הצלילה באילת ניתן להגיע בקלות באופן עצמאי, אך ישנם גם אתרים הדורשים הגעה בסירה. בחלק מן האתרים נדרש תיאום מראש ומומלץ לעשות בהם צלילות מודרכות. דרך נוספת המאפשרת הגעה קלה למחוזות תת-ימיים נידחים יותר היא באמצעות סקוטרים (כלי שייט תת-ימיים אישיים, ידידותיים למשתמש ולסביבה). את כל השירותים הללו מספקים מועדוני הצלילה הרבים הפרושים כיום לאורך החוף.
אתרי הצלילה המומלצים שבהמשך ממוינים, על פי מיקומם, לשלוש קבוצות מרכזיות, שכל אחת מהן מאופיינת בצלילה בעלת אופי שונה: החוף הצפוני, חוף אלמוג, והחוף הדרומי. כל אתר נסקר ומופה על-ידי מתנדבים - במיוחד עבור מגזין `ים`.
לתחילת הכתבה
החוף הצפוני
אזור החוף הצפוני של אילת נמשך מגבול ירדן ועד חוף "הדקל". זהו אמנם סופו הגיאוגרפי של מפרץ אילת, אך הוא מהווה את נקודת ההתחלה של חיים רבים. בניגוד לשאר המפרץ, המדרון כאן מתון-יחסית ואינו מוקף בשונית חוגרת רדודה, אלא במרבדי אלמוגים עמוקים יותר בחלקו המערבי של החוף. האזורים החוליים הם מקום מחייתם של רבבות יצורים זעירים (סרטנים, תולעים וכו`) החיים בתוך החול, או מרחפים מעליו כעננים קטנים. יצורים אלה משמשים מזון אידיאלי למפתח הפה הקטן של הדגיגים בתחילת דרכם. לכן נוצר בחוף הצפוני ממש "פעוטון" שבו מבלים מינים רבים את תקופת חייהם הראשונה. עם תום עונת הרבייה, בשלהי הקיץ,
ניתן למצוא בינות לסלעים, בין הגרוטאות הרבות הפזורות על הקרקעית, או על החול עצמו, את "הדגם המוקטן" של הדגים שאנחנו מכירים בשונית - פרפרונים, קופסינונים (שלעתים אינם עולים על גודלה של קוביית שש-בש), בינתנים ומוליות, יוליות ים סוף (אשר צבען אינו כחול כשל הדגים הבוגרים, אלא בהיר עם דגם של שתי עיניים מדומות בצבע כתום עז), להקות גדולות של שרביטיות ושל כחל סהרוני, דיונונים זעירים והרשימה עוד ארוכה.
דקי האבחנה שבינינו יגלו גם פיתיונאים (אנטנרים), אשר יושבים חסרי תנועה על גרוטאה מזדמנת, או על חבל תלוי ונדמים ממש למין זה או אחר של ספוג. דג זה מצויד בחכה דקיקה, שבקציה "פיתיון" מתנועע, באמצעותו הוא מושך דגים להגיע ישירות אל קרבת פיו. הפיתיונאי כה מותאם לחוסר תנועה עד כי אפילו פתחי הזימים שלו מוסתרים מאחורי סנפירי החזה (אשר נראים ומשמשים כ"רגליים"). על גבי חבלים או בין גבעולי עשבי הים ניתן למצוא גם סוסוני ים (ישנם שני מינים באילת), וחיפוש יסודי על הקרקעית (בעזרת העיניים בלבד...) יכול לגלות את החשמלן, הנוהג להסתתר בחול ולהמם את טרפו - דגים קטנים - בעזרת זרם חשמלי. כן יתגלו לעינינו עיני הסרטנים הממהרים להתחפר, או דג התנינון, האורב לטרפו כשהוא מוסווה היטב.
בחוף הצפוני ממוקמים גם כלובי הדגים, המכילים בתוכם אלפי דגי דניס ולברק, דגים זרים שהובאו לכאן כגידול חקלאות ימית. כמות כזו של דגים מהווה מוקד משיכה ללהקות דגים גדולים מהים הפתוח, כולל דגי סחוס שונים, ככרישים ובטאים. על הקרקעית מחכים לשאריות, טריגונים גדולים (מיני חתולי ים), ומדי פעם נצפים שם כרישים גדולים, אשר מקום מחייתם בים הפתוח, ואפילו דולפינים מגיעים לעתים כדי לחמוד את אלפי הדגים שחגים בכלוב במעגל אין-סופי.
מלבד בעלי חיים ישנם כאן גם כמה מיצגים דוממים מעניינים, אשר הושקעו שם בתקווה להפוך את האזור למעין פארק צלילה. לדוגמה, נציין, את גן הפסלים, אשר בו ארבעה פסלים אמנותיים שיצר האמן דן רפפורט. לא רחוק מהם שקועים ארבעה כלי-רכב אמפיביים, ששימשו בעבר לטיולים משולבים בים ובמדבר, שני עמודי חשמל, גופי מתכת נוספים ששימשו את מכרות תמנע ומכבש כבישים גדול שסיים את עבודתו בניסיון "לכבוש" את קרקע הים. כל אלה תוכננו להשתלב במבנה גיאומטרי מסוים, אך העבודה לא בוצעה עד תום וכעת הם שוכבים במרחק זה מזה, והצולל עובר מהאחד לאחר.
הפיכת העצמים האלה לשונית מלאכותית הייתה חלקית בלבד, בשל כיסויים בחול והעכירות במים, אשר לא אפשרו התיישבות צמדת-ים ואלמוגים על חלקי המתכת החשופה. ובכל זאת, בחללי הרכבים האמפיביים מוצאים מסתור דגי לילה שונים, דגי קיפודג (אבו נפחא) ומשפחות שלמות של צלופחים (מורנות). ביניהם שוחים קופסינונים גדולי-ממדים וקיסר הדור במלוא תפארתו. דוגמא לשונית מלאכותית מוצלחת היא "הפירמידה" שהושקעה במים בשנת 1992 ע"י אוניברסיטת ת"א, ולמרות הזמן הקצר-יחסית שעבר מאז, אוכלסה בספוגים, אלמוגים, שהם בע"ח לכל דבר, ובעלי חיים רבים נוספים.
חשוב: בכל האתרים כאן הראות גרועה, ורובם נמצאים באזור בו נעים כלי שיט, או באזור שבבעלות פרטית (כלובי הדגים), לכן חובה להגיע אליהם לאחר תאום מראש (או להצטייד באישור המתאים), להיעזר בסירת צוללים, או באמצעות אופני-ים (סקוטרים) המושכרים דרך מועדוני הצלילה.
לתחילת הכתבה
חוף אלמוג
אזור זה משתרע בין מעגן הסירות של תור-ים, ועד למצפה התת-ימי. רצועת החוף אמנם קצרה (כקילומטר אחד אורכה), אך היא בהחלט עשירה באתרי צלילה. בחלקה הצפוני הוטבעו שתי סירות, המשמשות כשוניות מלאכותיות וכאטרקציה לצוללים, ובחלקה הדרומי נמצאת שמורת הטבע של האלמוגים, המתאימה גם למשנרקלים. באזור השמורה המגודרת נמצאת שונית חוגרת ובלטים מרהיבים, עשירים מאוד באלמוגים ובדגה. מצד הים השונית הרדודה מסומנת במצופים המונעים כניסת צוללים ומשנרקלים לתחומיה ולתחומי הלגונה הרדודה, על-מנת להגן עליהם מפני פגיעות "אנושיות" ולאפשר לשונית להתפתח ללא הפרעה.
מבט מקרוב אל קיר השונית מגלה עולם שלם של יחסי גומלין בין בעלי החיים השונים החיים בצפיפות. דקרים גדולים ותוכינונים מגיעים ל"תחנות ניקוי" קבועות, שם הם זוכים לטיפול מסור מדגי הנקאי הכחולים והקטנים. הללו אינם חוששים לחדור אף אל תוך חלל הזימים הפתוח של הדג, או להיכנס לתוך לועו הפעור של דג טורף כדי לנקות אותו משאריות מזון ומטפילים. עם ניסיון של שנים במקצוע הם "לא עושים טעויות", והלקוחות יודעים להעריך שירות טוב... יחסים של שכנות טובה מגלים גם דגי השושנון, אשר קבעו את משכנם בין זרועותיה של שושנת-ים צורבת. זו נחשבת לבעל-חיים טורף, אך בעת סכנה אמיתית לא יהססו דגי השושנון לחפש מסתור אפילו בתוך קיבתה של המארחת שלהם.
חיי זוגיות נפלאים ניתן למצוא אצל חלק מן הפרפרונים, אשר חיים עם בן זוג קבוע כל ימיהם. הם מתעוררים בבוקר יחד, יחד יצאו לאכול פוליפי אלמוגים ולבלות את כל שעות היום, ובערב יחפשו יחד כוך נוח ללילה, ולא ילכו לישון עד שלא יימצא כוך מתאים לשני בני הזוג. בים-סוף מינים רבים של פרפרונים, כמחציתם מינים ייחודיים לים סוף - פרפרון אפור-לחי, פרפרון האודם ועוד. שני קרובי הפרפרון הם דגים מרשימים, המתהדרים בשרביטים לבנים וארוכים הנקראים לפיכך שרביטית הלהקות ושרביטית השונית.
דייר קבע נוסף באזור השמורה הוא הפיקסון, אשר נראה כאילו נלקח מציור צבעוני של פיקסו, מכיוון שאיבריו לא בדיוק במקום הנכון.... עין מדומה מצויירת על חלקו האחורי, על מנת לבלבל את הטורפים, בעוד עיניו האמיתיות נמצאות במרחק ניכר מפיו, וזאת משום שהמזון החביב עליו הוא קיפודי ים ארוכי קוצים. בשעות החשיכה מוצא לו הפיקסון כוך בסלע, ופותח את ה"נצרה" שעל גבו, זוהי קרן המשמשת לו כעוגן לסלע, ונראה מי יוציא אותו משם עכשיו...כמו בחוף הדרומי גם כאן ניתן למצוא בלטים אפופי פזיות וכרומיות, מורנות ותמנונים רבים, ואפילו מחבטני ספירים (שם אחר חתולי-ים), אשר מסתתרים מתחת לסלע, או מחפשים מזונם בתוך החול.
כאשר מתרחקים מעט מקיר השונית ומהבלטים, מגלים כי גם האזור החולי שוקק חיים. יוליות כחולות וגדולות, תפארים, ונצרנים גדולי ממדים תרים אחרי מזונם על הקרקעית. על החול עצמו, מסוות עצמן סוליות (שם אחר "דגי משה רבנו"), זוגות של פגסוס דרקוני (דג בעל מראה מוזר כשל דרקון מכונף זעיר מימדים). על החול מתגלים גם חורי מחילות של דגי הקברנון, אשר נחפרו עבורם בידי סרטנים עמלים, נקשני המחילות, אתם הם חולקים את משכנם. המפורסמים שבין שוכני המחילות הם הגנונים הזקופים, או בשמם העממי "צלופחי-גן", המציצים, בעמידה זקופה מתוך הקרקע, עד לכחצי מטר מעל פני הקרקע בחפשם אחר מזון - פלנקטון שיביא עמו הזרם - וייעלמו כהרף עין במחילותיהם בשעת סכנה. עשרות צלופחים אלה נשארים "נטועים" לבד בקרקעית כל חייהם, ורק בבוא עונת הרבייה יתרבו הצלופח ושכנתו הצלופחית מהמחילה השכנה.
דיירים אחרים, אשר נדיר יותר לפגוש אותם, הם צבי הים. ישנם מספר צבים אשר קבעו את משכנם באזור העמוק או הרדוד של חוף השמורה. לצבים אלה, מסוג צב-ים קרני, יש נחלות קבועות בקרבת החוף. הם ניזונים כמעט מכל מה שהם מצליחים לתפוס (סרטנים, רכיכות, מדוזות וכו`) ולצערנו הם נמצאים בסכנת הכחדה, לכן נדיר לפוגשם. "עטלף הים", ובשמו העברי טחן נקוד, עשוי לזמן לנו מפגש מאלף נוסף עם בעל חיים נדיר ויפהפה. עטלפי הים נצפים לעתים כשהם מחטטים בקרקעית החולית. הם ניזונים מסרטנים ורכיכות, ומצוידים לשם כך בלסתות חזקות לפיצוח צדפות. אפשר ללוותם בשחייתם המרהיבה, מעין מעוף ציפור תת-ימית, אך יש לזכור, כי להגנתם הם מזוינים בקוצים ארסיים בבסיס הזנב הארוך. אשר על כן אין זה מומלץ להתפתות לליטוף.
ספינות ואלמוגים רכים: השקעת כלי שיט באזורים חוליים אמורה ליצור שונית מלאכותית בלב אזור חולי. זהו תהליך שלוקח שנים רבות מכיוון שאלמוגי האבן גדלים בקצב של סנטימטרים ספורים לשנה בלבד, לכן, את הספינות, שהוטבעו כאן לפני זמן לא רב, מעטרים בעיקר אלמוגים רכים (ריפיוניתאים, שהם חסרי שלד גירני), ורובם בצבעים מרהיבים. אלמוגים אלה מושכים אליהם דגים ממשפחת הקיסריים הניזונים מהם. חדרי הספינות הטבועות מדמים כוכים ומערות בשונית, ובתוכם נמצאים דיירי קבע, המסתתרים בחללים האפלים במשך היום, ויוצאים לטייל על הסיפון ובסביבת הספינה במשך הלילה.
עמם נמנים הזהרונים, הברקנים, הגרזינונים, המורנות למיניהן, דקרים, המגיעים לממדי ענק וסרטנים שונים, ביניהם הסרטן נזירן השושנים, הנוהג לשאת על הקונכייה שאימץ לו למגורי קבע, מספר שושנות צורבות המגינות עליו. בתמורה, זוכות השושנות לשאריות מזון ולאספקה טרייה של זרם נושא פלנקטון, וכמובן הסעה חופשית. כאשר הסרטן גדל והקונכייה קטנה מדי לממדיו, ימצא לו קונכייה אחרת למגוריו, אך לא ישכח להעביר בעדינות גם את השושנות למשכנו החדש.
ואם בספינות טבועות עסקינן, הרי מספיק המראה של גוש המתכת העצום, הנראה ברגע הראשון כמו צל גדול ומאיים בתוך המים, כדי לגרום לצולל להחסיר פעימה, ולתת לדמיון להשתולל...
לתחילת הכתבה
החוף הדרומי
אזור החוף הדרומי, הנמשך ממול המכון האוניברסיטאי (דרומית למצפה התת-ימי) ועד גבול מצרים, מאופיין בשונית חוגרת מפותחת ובבלטים. במה ייחודה? אם נשווה את שונית האלמוגים לעיר ענקית ובה דיירים רבים, יחסי הגומלין ביניהם שונים. לעתים הם מסתדרים זה עם זה, ואף עוזרים האחד לשני, או חיים בשיתוף, אך לעתים הם נלחמים על "נשים", על "הבית" או על "כבוד"... כמו בכל עיר ישנם הדיירים אשר משפצים את הבניינים ומטפחים אותם, בעוד האחרים עסוקים במלאכת ההרס, והורסים אותם בהתמדה.
חומר הבניין של השונית הוא הגיר, המושקע ע"י האלמוגים בגופם, ונותר כבסיס אליו הם צמודים, אך נותר לאחר מותם כשלדים המתחברים לכדי שונית. שכבות על גבי שכבות גיר, מהן מורכבות מקונכיות של צדפות ענק, משלדי קיפודים, תולעים נרתיקניות ובעלי חיים נוספים, כולם נחשבים ל"בוני השונית". כל אלה יצרו את רצועת האלמוגים הארוכה המאפיינת את המים הרדודים שלאורך חופי מפרץ אילת. סוג זה של שונית קרוי "שונית חוגרת", שכן היא מלווה את החוף כחגורה אורכית. לעתים ניתן למצוא שוניות קטנות, שהתפתחו בלב אזור חולי, ואינן מחוברות לשונית החוגרת. שונית אלו נקראות בלטים. שונית "נורמלית" שואפת להגיע עד לפני הים, ובעת השפל מבנה השונית איננו מאפשר מעבר צוללים מעליה. לכן, וכדי למנוע פגיעה לשונית על ידי צוללים העוברים מעליה, סימנו שבילי כניסה, באמצעות חבל מצופים, באותם מקומות בהם השונית מקוטעת.
בהמשך תמצאו מספר מסלולי צלילה מומלצים בחוף הדרומי, אם כי באזור זה ניתן להיכנס עצמאית בכל שביל מסומן ולצלול לאורך המדרון, או לאורך קיר השונית - וההנאה מובטחת. הצלילות ניתנות לביצוע בכל שעות היום והן מבטיחות מגוון גדול של בעלי חיים. באזור הרדוד, בעיקר בלילות ירח מלא, אפשר ואף מומלץ לחוות "צלילת לילה" תוך שמירה על הוראות הבטיחות ונקיטת אמצעים דרושים, כמו הודעה לחיל הים על פי הכללים המקובלים. כאן תמצאו בעלי חיים פעילי יום ואחרים שפעילותם היא דווקא בשעות הקטנות של הלילה.
שעות שיא הפעילות בשונית הן שעות הבוקר המוקדמות, שאז יוצאים דגי היום ממחבואם הלילי ולפנות ערב, בעת שדיירי השונית עסוקים בחילופים נוסח "המיטה החמה", אלה יוצאים ואלה נכנסים, לקום או ללכת לישון. זוהי שעתם של הטורפים למיניהם, כמו התמנונים והמורנות, אשר מנצלים את ההמולה לתפוס ארוחה דשנה. בשעות הבוקר נראה בקרבת השונית להקות גדולות של כרומיות ירקרקות ופזיות ים-סוף כתומות, השוחות בחלל המים, כשראשם פונה לכוון ממנו בא הזרם, על מנת לתפוס יצורי פלנקטון זעירים הרוחפים בו. מבט מהיר על הלהקה, עוזר בתכנון הצלילה שלך, כדי שהחזרה תהיה בשחייה עם הזרם ולא נגדו.
הכרומיות, כמו גם הפזיות, יברחו מהר אל בין ענפי האלמוגים המסועפים לכל איום של צולל, או דג גדול, המתקרב אליהן יתר על המידה. עם חלוף הסכנה ישובו לעמדתן הקודמת. בין עשרות הפזיות הכתומות בכל להקה, בולטות הפזיות הוורודות והמהודרות, שאינם אלא הזכרים שבחבורה. אמיצים ותוקפניים הם שומרים בקנאות על תחום מחייה בפני כל פולש בן-מינם. הזכרים החלו את חייהם כנקבות רגילות, וכאשר התגלה הצורך במנהיג להרמון (למשל אם זכר קודם נטרף) הנקבה הכי דומיננטית שינתה במהירות את מינה, את צבעה ואת מנהגיה, והנה היא זכר.
לקראת הערב ייעלמו כל הלהקות לשינה בכוכים ובין ענפי האלמוגים. באזורים עמוסי דגיגים ניתן למצוא גם את החלילנים, דגים ארוכים וגמישים, אשר לאחר המתנה ארוכה וסבלנית מנסים את כוחם בזינוק מהיר, כחץ שלוח אל לב להקת הדגיגים, בתקווה לתפוס איזו כרומית עסיסית. החניתנים, אשר שוחים תמיד סמוך לפני המים, פחות בולטים לעין. נראה כאילו עין אחת שלהם תמיד מסתכלת לכיוונך, בעוד העין השנייה מחפשת טרף קל (על כך מעידות השיניים המחודדות..).
בעיקר באזורי גשר הנסיכה מתאספים המוני דגים קטנים "לבושי פיג`מות" מהמין דפדוף הפסים. דגים אלו תוקפניים מאוד בעיקר בעונת הרבייה, שאז תופס לו כל זכר משטח סלע או אלמוג חשוף, מנקה אותו ומזמין את הנקבות להטיל שם. אלו הנענות לחיזור באות ומדביקות את ביציהן על גבי המשטח, והזכר נשאר לשמור ולטפל בביצים. הזכרים מגנים על משטח הרבייה בחירוף נפש, ולא יהססו לתקוף גם צולל. בשעות הלילה פסיהם מתכהים, והם מחפשים מסתור בקרבת השונית.
דגים גדולים וצבעוניים הם בני משפחת תוכינונים, אשר קיבלו את שמם בזכות פיהם דמוי המקור, בעזרתו הם נוגסים באלמוגים ובסלעים ברעשי נקישה וכרסום הנשמעים היטב מתחת למים. (מתוך האלמוגים הם מעכלים רק את האצות, וכל הגיר מופרש החוצה.) חלק מן התוכינונים יוצרים לעצמם "שקי שינה" שקופים בתוכם הם ישנים בלילה.
בשעות הלילה דיירי השונית הצבעוניים, שמילאו את השונית בצבעיהם, ישנים, ובכל זאת, היא שוקקת חיים. אם נתבונן מקרוב באלמוגים, שבשעות היום נראים כיצורים דוממים לחלוטין, נראה כי נפרשות מהם אלפי זרועות ציד קטנות הפרושות ללכוד יצורי פלנקטון זעירים שיחלפו על פניהם עם הזרם. עם קצת מזל תוכלו להבחין גם בסימני המאבק על שטחים בין מיני אלמוגים שונים, בו נשלפים אמצעי התקיפה, זרועות צורבות ארוכות מאוד הנשלחות אל עבר האלמוג השכן, שהוא פחות תוקפן ולכן יידחק ממקומו.
דגים פעילי לילה מאופיינים בדר"כ בצבעי אדום וחום, מכיוון שאדום הוא הצבע הראשון שנעלם עם רדת החשיכה, הם הופכים מהר לרואים שאינם נראים. בקרבת השונית ניתן למצוא את הברקנים, ובעיקר ברקן הנזר האדום, את החשמנונים למיניהם, את שני מיני הגרזינון (על שום צורתו המוארכת של סנפיר השת הדומה לשפת גרזן), אשר יצאו ממחבואם היומי שבתוך המערות לתפוס טרף.
גם קווצי העור למיניהם - קיפודי ים, כוכבי ים, נחשונים ומלפפוני-ים משוטטים על פני החול והשונית בלילות, ולעתים מאחרים בנשף וניתן לראותם גם בשעות הבוקר המוקדמות.שעת החלפת המשמרות בשונית הן כאמור שעתם הגדולה של הטורפים, כמו הדקרים (לוקוסים) היוצאים לדיג, התמנונים, אלופי ההסוואה, אשר משנים כהרף עין את צבעיהם ואת צורת גופם בהתאם לשטח בו הם פעילים, וכל זאת כשהם בכלל עיוורי צבעים. לעתים קרובות נלווית למסע הציד של התמנונים פמליה שלמה: בינתנים (בעלי שני בחנינים ארוכים המפשפשים בקרקעית), מורנה קטנה (לרוב מסוג נקודן אפור), ודקר או שניים המצפים לשאריות המזון אשר ימלטו מפיו של התמנון.
בשעות אלה יוצאים גם הזהרונים ממחבואם ומשייטים להם באיטיות בחיפוש אחר טרף. אין להם סיבה למהר כי הם מצוידים בקוצי גב ארסיים ביותר, לשם הגנה, והם יודעים מן הסתם כי מפאת איטיותם לא חש הקורבן בתנודות המים (דגים חשים בזעזועים בעזרת "אבר קו-הצד" שלהם). כך נשמר גורם ההפתעה. בפתיחה מהירה של פיו בולע הזהרון בקלות דגים מנומנמים, שמצאו עצמם בטווח הנכון.
באדיבות מגזין הצוללים `ים` ואתר www.idive.co.il
לתחילת הכתבה
