הר צרויה
מעט לפני השקיעה מתחילה ההצגה הגדולה. צייר נסתר ממלא את השמיים בגווני צהוב ואדום. יד בוטחת מערבבת את הגוונים ויוצרת מעברי צבע מתוקים, כעין מחול רוגע של צבע. השמש, שולחת אור רחוק, נסתרת מאחורי ההרים המחודדים ותרומתה למשחק הצבעים, צל כהה הנע על האדמה המלוחה. כך מדי יום מתחוללת דרמה צבעונית בשמיים מעל ים המלח. המקום ממנו צופים אל היופי הצבעוני, הר צרויה מעל קיבוץ עין גדי.
כדי להגיע למראה היפה צריך להתאמץ. הר צרויה מתנשא מעל קיבוץ עין גדי לגובה של כ-200 מטר מעל פני הים. חופי ים המלח המשוטחים למטה בקושי רב מגיעים לגובה של 395 מינוס (מתחת לפני הים). שביל צר עולה להר בדרך יעלים צרה, מפותלת, תלולה ותוספת של דרדרת. התמורת להליכה המאומצת - מראות שקיעה בצבעים נפלאים.
גונדי, היא מדריכת טיולים, חברת קיבוץ עין גדי, שמקפצת כיעלה צעירה על ההרים החשופים, מדי פעם אוספת גונדי כמה מטיילים שמשתכנעים ממנה להגיע ל`הצגה היומית הגדולה בשלל צבעים`, ה`בונבון` בקצה המסלול, קפה ועוגה שסוחבת גונדי בתרמילה כדי להמתיק את הקושי. אותי לא היתה צריכה גונדי ל`שחד` בקפה ועוגה, בשביל מראות שקיעה אני מוכן לטפס. קטע השביל המפותל העולה להר באמת קשה, מפעם לפעם צריך לעצור ולהשיב אוויר ל`מפוח הריאות`, בעת המנוחה אפשר להציץ על הנוף, ממראות בתי קיבוץ עין גדי הולכים וקטנים, והופכים לנקודה ירוקה במדבר מסביב.
מנקודת התצפית נפרס נוף ים המלח, שרוע מעולף, פני המים חלקים, צבעם הקרוב לחוף, לבן. מצידו השני של ים המלח, בצד הירדני, במים כמראה הרי מואב, דלוקים בגווני שקיעה אדומים. על ראש הר צרויה מלחשות רוחות חזקות, כדי לראות את הנוף מבלי לעוף אנו תופסים מסתור מאחורי גוש סלע תוך צפייה על הנוף וממתינים לפרס שמגיע (בצדק) למתאמצים: מראות השקיעה עם כוס קפה ופרוסת עוגה.
קיבוץ עין גדי הוקם במקום הנמוך בעולם בשנת 1956. מקום קסום ליד נחל דוד ונחל ערוגות, הקיבוץ יושב על שלוחת הר ארוכה המתנשאת מנחל ערוגות ונשלחת לכיוון ים המלח, עליו ניצבים בתי הקיבוץ, עטופים בחגורה עבה של ירוק. במשך שנים עמלו החברים על בניית הקיבוץ, החקלאות ובמקביל קידמו גם את איכות חייהם במדבר היבש, אנשי הנוי פנו בבקשה כמעט לכל מקום בעולם וביקשו לנסות לקבל זרעים כדי לנטוע או להנביט סוגי עצים מיוחדים, בבוא היום, כך קיוו הראשונים יצלו העצים על הקיבוץ הצעיר.
ממקומות שונים בעולם זרמו זרעים לקיבוץ הצעיר. ה"אוצר" נטמן באדמה בשמחה אך בלי תקווה, לאט לאט נקלטו והתפתחו העצים עד שהפכו לגן בוטני מקסים, ה`נשיונל גי`אוגרפיק` דירג אותו במקום ה-11 מבין המקומות המומלצים ביותר לביקור בעולם. כך זכה הקיבוץ בשם הנלווה `גן עדן בקצה המדבר`. `שגעון` פרטי של אחד החברים הביא לעין גדי את המפגש הקוצני עם הקקטוסים, בכל פינות הקיבוץ פוזרו העוקצניים, כאלף מהם מפוזרים ברחבי הקיבוץ, חלקם מרוכזים ב`גן קקטוסים מקסים` ליד בריכת הקיבוץ. הקקטוסים מוצאם מהאיזורים היבשים ביותר של אמריקה.
צמח הקקטוס זקוק למעט מים אותם אוגר בשקדנות. בימים אלה מתרגשים חלק מחברי המשק, הקקטוסים הופכים ללילה אחד ליפים שבצמחים, פרח ענק ומדהים נפתח ללילה אחד בלבד, עם בוקר הופכת הפריחה לפרח חסר צורה וצבע דהוי. תושבי הקיבוץ נוהגים לעקוב אחרי הקקטוסים המתייפים וממהרים להצטלם לצידם לזכרון שנתי. קקטוס אחד גדול במיוחד מכונה `כסא החותנת`, שמו הלועזי `אכינו קקטוס גרוזוני`, זהו קקטוס גדול, חלקו העליון שטוח ואם החותנת שתשב עליו היא תזכור היטב מי הבעל של בתה.
כל פינה בקיבוץ עין גדי שופעת ירוק, בכמה מחלקי המשק ניצבים בגאווה עצי `באובב` שמוכרים גם כ`עץ לחם הקופים`, העץ גם מוזכר בספר ה`נסיך הקטן`, גזעו עבה מאוד וכמה אנשים נדרשים כדי להקיף אותו. בקיץ עץ הבואבב מתקשט ככלה ליום ולילה אחד בפריחה לבנה מרהיבה. עץ הפיקוס מתפרע בין שבילי הקיבוץ, שולח את שורשיו הארוכים אל מתחת לבתים ולדרכים, העצים מתנשאים לגבהים אדירים וקפלי הגזע מזכירים את קפלי הסלעים והקניונים בהרים סביב הקיבוץ .
`תפוח סדום` הוא הכינוי לעץ עם תפרחת מיוחדת המזכירה תפוח ושמו `פתילת המדבר הגדולה`, שנוגעים בתפוח הגדול מסתבר שהוא דומה לכדור ממנו יצא האוויר, את שמו המיוחד פתילת המדבר קיבל בתקופה קדומה בה השתמשו בציצות שבפרי להכנת פתיל להדלקת אש, את הפתיל הניחו במנורת השמן. עוד עץ ראוי לציון זו ה`מורינגה מוכנופת` עץ שהגיע אלינו מאפריקה הרחוקה, קליפת הגזע ובעיקר העלים ידועים באפריקה כעוזרים לאם המניקה לייצר חלב מבריא, מחזק את התינוק, כאן גדלים אחדים מזן עצים זה, האורחים שמגיעים מאפריקה מכירים אותו מילדותם.
לתחילת הכתבה
עין גדי
חם, חם, חם בעין גדי. אחרי שעה 11:00 בבוקר הכל לוהט, אם לא מצטננים במי הבריכה עדיף להיסגר בחדר, להינות מהמזגן. את הטיולים כדאי לדחות לשעות אחר הצהרים והערב. מדי יום חמישי (וגם בשאר ימות השבוע בתאום מראש) מתקיים סיור לילה בגן הבוטאני. לאחרונה הקיבוץ השקיע במערכת תאורה לעצים, אור כחול ירוק וצהוב עוטפים את העצים ויוצרים מערכת של צללים עמוקים וחלקים מוארים, הגן הקסום בשעות היום הופך למסתורי בלילה.
את הטיול מלווה מדריך מהקיבוץ שמספר על העצים והצמחים, מאין הגיעו לכאן, על תועלת הרפואית אם יש. המדריך יקח אתכם לאחת הפריחות המיוחדות שמקיימת באותו יום או לילה. סיור ההליכה בן שעתיים, מסתיים בדרך כלל בקפה או תה ואז מספרים על שיטפונות, על הנמר `חריטון` שהפך להיות כוכב תקשורת ובן בית, לעיתים חומד כלב או חיה אחרת בקיבוץ. אפילו סיפורים עם טיפה ציונות על הפרחת המדבר.
איך מגיעים: שתי דרכים להגיע לעין גדי האחת דרך ירושלים, לרדת מירושלים דרך כביש מס 1 עד לצומת בית הערבה, שם פונים דרומה לכביש 90 עד לעין גדי. דרך שניה כביש באר שבע (40) פונים מזרחה בצומת להבים לכביש (31) עד צומת זוהר, משם ימינה לכביש 90 עד עין גדי. להר צרויה אפשר להגיע בשביל שמתחיל ליד שער הקיבוץ (ללא תשלום). אפשר עם הדרכה בעזרת המדריכה גונדי, 052-2887184. הזמנת סיורים יום ולילה בגן הבוטאני ארץ עין גדי 08-6584444. הכניסה לשמורות נחל דוד ונחל ערוגות בתשלום.
מאי 2005, שריפה ענקית פרצה בשמורת נחל דוד. עמדנו בתצפית בבית ספר שדה מסתכלים בתסכול איך האש דוהרת על מורדות השמורה, איך נעכלים בשניות צמחים ועצים בני עשרות שנים. לידי עמדו סבא מאיר (עם שפם מכובד), לצידו עמדה נפעמת ומפוחדת נעמה, בת החמש שאחזה היטב בידו של סבא. היא שאלה את סבא: "מה קרה לשפן הסלע שראינו אתמול?" סבא מאיר ענה לה: "אני לא יודע חמודה, אבל לא נוכל לטייל בשמורה הרבה הרבה זמן".
נעמה וסבא מאיר היקרים, עבר זמן מאז השריפה הקשה בנחל דוד, פניתי לאנשי עין גדי החרוצים, קיבלתי תשובות עבורכם. השריפה פרצה כנראה בגלל סיגריה בוערת שהושלכה בין צמחי הקנה הצפופים. תוך שניות אחזה האש בערוץ הנחל בו גדלים צמחי הקנה. הפיצוצים ששמעתם נגרמו מהתבקעות צמח הקנה באש. זו היתה השריפה הקשה ביותר שארעה כאן מאז תחילת שנות השמונים. האש כילתה עצי מורנגה, שיטה וסבך רב של צמח הקנה. הקנה, צמח חזק מאוד, מתאושש מהר, כבר רואים בשמורה את הצמיחה החדשה.
למרות הכאב הרב אנשי רשות הגנים עמלו ניקו ושיקמו ופתחו מחדש את השמורה, סימני השריפה נראים בקושי בחלק העליון, חלק התחתון של השמורה נפגע פחות. בשריפה נפגעו קיני ציפורים שזו תקופת הקינון שלהם. שפני הסלע הזריזים שנעמה ראתה רובם הצליחו להימלט וגם היעלים. אתם יכולים לשוב לשמורה, לראות את נזק השריפה לראות איך הצמחיה גדלה במהירות ואולי נלמד מהשריפה להיזהר באש, לשמור שדברים כאלה לא יקרו יותר. כיום השמורה פתוחה סימני השריפה ניכרים בקושי מסלול ידוע ומוכר וכדאי לעשותו בבוקר מוקדם.
לתחילת הכתבה
