רועי וטניא מגיעים לקירגיסטן המושלגת. חוץ מלהוציא ויזה לטג`יקיסטן (איך לא..), הם צוברים חוויות בנסיעות במעברי הרים (מושלגים), במעיינות חמים באמצע הטבע (המושלג) וגם במספר מחדלים, שלא פוגמים בהנאה הכללית.
הרצון לטייל, לחקור, לנדוד ולהכיר עולמות חדשים קיים בנו בכל גיל. היצר הזה, החיידק הזה, רק מתחזק עם השנים. התרמילאים החדשים של היום יוצאים ל"טיול הגדול" עוד הרבה לפני הצבא או בוחרים לצאת להרפתקאה משפחתית יחד עם ילדיהם הצעירים, וישנם גם כאלה שאפילו לא נותנים לפנסיה להבהיל אותם ובוחרים לטפס על פסגות גבוהות או להגיע ליעדים רחוקים.
כתבינו גל וערן מטיילים בהודו והפעם נמצאים, בין השאר, בפורי הקטנה, בכלכתה בה הוד והדר שוכנים לצד העוני ומנקים את הראש באיי אנדמן השקטים. זהו טיול שופע מים בשלוש מדינות בהודו- מים קדושים, מים כחולים-ירוקים, מים שזורמים לים
שלומית כותבת על ה'הוקרים' - מרכזי הסעדה בסינגפור. היא מספרת על ההוקרים השונים, חלקם עממיים יותר וחלקם פחות, על מאכלים אהובים וכיו"ב.
חציית הודו ברכבת היא חוויה מסעירה אך לא פשוטה, הנופים משתנים וההמולה רבה. הדרך הטובה ביותר להשבת הכוחות היא התמקמות על חוף לבן מול מים צלולים ואוויר נקי. גילי יובל מסיימת את מסעה ומגיעה לאיי אנדמן שאת יופיים קשה לתאר, עוד כמה ימים בדלהי לקניות אחרונות.
מסע אל עבר חוויה חדשה לחלוטין עבורי, הן מבחינת מקום והן מבחינת תרבות. התרבות האיסאנית שונה במהותה מתאילנד המתויירת - משהו הקרוב יותר לתרבות הלאוסית עם השפעה של קדמה תאילנדית. גם סגנונות המקדשים הקרובים יותר לזאת הקמבודית ומאכלים, שהינם תערובת של המשולש התאילנדי, הקמבודי והלאוסי...
משפחת פלג הפעם בצוותא עם משפחת ארז יוצאים לבלות בעיר הבירה העתיקה של תאילנד שנקראת גם ונציה של תאילנד, שטים בתעלות, מאכילים קופים, רואים עוד מקדשים (איך אפשר שלא?!) ונהנים מהשווקים. בהמשך יוצאים לקרב נגד עלוקות בשמורת קוואיאי ומטיילים ביערות גשם מדהימים.
שמי ברק, טיילתי באזור באוגוסט 2006, ברשימה זו אעביר את סיפור הטיפוס\ טיול על הר אלברוס, הנמצא ברכס הרי הקווקז, בחלק הרוסי, שהוא גם ההר הגבוה באירופה (5642 מ`). המסר העיקרי ברשימה (אותו הבנתי אני עם תחילת הטיול) הוא כי המקום הוא אחד היפים והמפוספסים על ידי טיילים מארצנו, וכי טיפוס על הר מושלג אינו מחייב את המיומנויות הטכניות המורכבות אותן חשבתי שצריך, ובהחלט מתאים לטווח רחב של גילאים ולכל המינים (שניהם...).
``מה פתאום גרוזיה? לא יכולנו לסיים את הקיץ הזה בנדנוד ערסל בחצר ביתנו?`` הפלגים ומשפחת שפירא נסעו לגרוזיה לטיול בן שבועיים. אודי שפירא מביא את רשמי המשלחת מגרוזיה (גאורגיה) המקסימה בה ניגודים מרגשים מאותתים שמשהו כמעט קורה או עוד רגע יקרה שם...
``הרוח מחכה אנחנו אוהבים שחם, ניסע להר - הדרך יפה העליות די קשות, לא אשבר אני אשיר עם ניר (ועמיר) - my girl...`` הרוח שלנו חיכתה שיהיה מזג אוויר והרוח של המזג אוויר חיכתה כדי שלא יהיה לנו קר וגם הרוח שעמדה לנו וחיכתה בעליות וחוץ מזה... גם מפולות בהרים
במזג אוויר סוער מגיע כתבנו אל גאורגיה. מהבירה טביליסי הוא יוצא לטיול בכפרים, עולה בהרים ויורד בגאיות, תופס טרמפים ומגלה מדוע המשקה המשקה הלאומי משפיע רק עליו.
גרוזיה קיבלה אותנו בזרועות פתוחות (אפילו שקל לא שילמנו בגבול) ובגשם זלעפות, בריח תמידי של מאפים ושעווה של כנסיות, אפרת מגיעה לגאורגיה ולמרות מזג האוויר האפרורי נהנית מאירוח של כבוד ומהרבה חינקלי.
אינדונזיה, מלבד נופים בתוליים יפהפיים, עשירה בתרבות יוצאת דופן, כזו השונה מכל תרבות מוכרת בעולם המערבי. תמר יוחאי עוזבת את האי ג`אווה וממשיכה לכיוון האי סולאווסי, שם נחשפת למנהגי המקום, למקומיים האדיבים ואף זוכה להשתתף בכמה טקסים דתיים.
אם בסמרקנד התרגשנו מכל בניין, כל חדר וכל ציור, ובבוכרה זה כבר היה פחות מרגש (אולם עדיין מרשים), את חיווה כבר קיבלנו באדישות כלשהי. רועי עם חוויות נוספות מאוזבקיסטן.
אם גרוזיה היא אוטו לדה, אזרביג`ן היא לדה עם תוספות וחידושים - אותה גברת בשינוי בגדים תחתוניים - פתאום יש מחליף דיסקים, יש אזעקה, ו-פיפים כשפותחים את הדלתות (יש כאלה שמכנים את זה נעילה מרכזית), ויש קפיצים משומנים היטב, טוב, בכל זאת הגענו לאחת המדינות העשירות ביותר בנפט.
שני תרמילאים טריים, מגיעים לדלהי ישר מתל אביב לבושים בג`ינס ועמוסים בתיק ענק, יורדים מהמטוס ותופסים מונית ישר להארי-רמה, במיין בזר. את התיק הם שוכחים במונית ומבלים את היום הראשון בחיפושים אחריו...
יש מטיילים שמגיעים למיין בזאר ורק חושבים איך לעזוב ויש כאלה שמוצאים שדוקא המיין בזאר הוא המקום בשבילם: ססגוני, מרתק, לכל אחד הפינה שלו, רק לחפש ולמצוא.
הרכבת יוצאת מדלהי צפונה, השעה 06:00, כמו תמונה מסרט בדיוני, והרכבת המטפסת בהר כמו מהמאה הקודמת. האם יש ל``פורטרים`` של שימלה ועד עובדים או רק מדי שרד מסורתיים? שימלה עיר בעננים!
בדרך להודו אפרת מתחככת במושבים הירדנים המלכותיים, מגלה את חולשותיה לנוכח כביסה תלויה ופרות עם דבשות. ורועדת כל הזמן, ולא מהשוק התרבותי. פשוט קר פה נורא. איפה השמש? דלהי. סוף דצמבר.
לא פשוט לחזור לדלהי אחרי ארבעה חודשים שלמים של טיול בכפרים, בהרים. אחרי ארבעה חודשים שלמים שכל מה שהיה מסביב זה אנשי הכפרים הפשוטים, הנינוחים, השלווים. פתאום זה בום מוחלט להגיע לפה ולראות את מסת האנשים שפה, את מסת הרכבים - מכוניות, משאיות, אופניים, אוטו-ריקשות, אופני-ריקשות וכו` וכו` וכו`. אבל וואלה, צריך לראות גם את זה. בעצם, כשאומרים הודו- לזה מתכוונים.
אחרי שמכירים את דלהי ומתרגלים לאווירה, אפשר להכיר גם צד אחר שלה... לא מומלץ, אבל רצוי לדעת שאם חלילה יש צורך, בתי החולים בדלהי מספקים שירות טוב ויעיל. בכתבה שלפניכם סיפור של מי שחוותה את החוויה...
נסיעה באוטובוס מפושקרלדלהי אורכת כשמונה שעות ובאופן לא מפתיע אפשר להתעורר ממנה עם כאב ראש טורדני. אם מישהו קדח חור במיטתכם במשך שמונה שעות, יש סיכוי שתבינו על מה מדובר בכתבה הזו, שעוברת דרך בית חב"ד בלהי ומסיימת במעבר הגבול עם נפאל.
קשה להאמין, אבל יש דלהי אחרת מעבר למיין באזאר... בכתבה שלפניכם תוכלו להכיר את דלהי מזוית שונה לחלוטין - מהזוית של התיירים וההודים העשירים, עם זלילה במסעדות יוקרה והזלת ריר (מהצד) על העושר של מלונות הפאר...
חברים שמחכים בדלהי יכולים להפוך את הנחיתה שם לרכה יותר - הם יכולים להזמין מראש חדר עם מזגן ולקחת אתכם מיד לכל האטרקציות של העיר. בכתבה שלפניכם טיול בין חברים למבצר האדום, לבית חולים לציפורים ותכנון להמשך הטיול בלדאק.
משהו עובר על הודו - רעידת אדמה בקשמיר, בדרום רכבת קורסת לתהום בגלל גשר שהתמוטט, בכביש בין קאסול למאניקארן מדרדר סלע על אוטובוס וישראלית נהרגת. אומרים- הכל אפשרי בהודו, וזה מתחיל להפחיד.
הודו הפתיעה אותי. התנפצו כל המיתוסים והנתונים שקראתי ושמעתי עליה. אמרו שהודו קשה, שהנסיעות איומות, שהצפיפות רבה, שהריחות נוראיים ובלתי נסבלים, שצריך לקשור בשרשראות את התרמילים, ועוד ועוד. אמרו וטעו. ברוב.
פרידה מספרת על החששות מפני היציאה למסע, המפגש הראשוני עם תרבות ואנשים חדשים, בינהם מאראל ששבה לביקור במולדתה (תורכמניסטן) אחרי שנים רבות והנחיתה באשגאבט.
חלק ד` במסעו המרתק ועתיר ההפתעות של שמוליק, שמגיע כעת ללאוס המרהיבה והאקזוטית. הצטרפו אליו לסיורים במערות ענק חשוכות, וכמובן למפגשים יומיומיים עם האוכלוסיה המקומית, שרוצה בפיתוח מואץ של התיירות במדינה.
פרידה חוצה את הגבול ללאוס ומגלה מדינה יפיפיה שאין בה מגוון קולינרי רב. היא מבקרת בכפרים של קבוצות אתניות שונות במחוז לאונג נאם ת`ה וממשיכה משם לתאילנד.
חלק ג` במסעו המרתק ועתיר ההפתעות של שמוליק, שמגיע כעת ללאוס המרהיבה והאקזוטית. הצטרפו אליו לסיורים באזור ארבעת אלפים האיים,במערות חשוכות וכמובן למפגשים יומיומיים ומסקרנים עם האוכלוסיה המקומית.
