הימצ`אל פראדש ידועה בנופיה המרתקים, בכפרים השלווים שבה, בעמקים רחבי הידיים ובעיקר בהרים המושלגים שסובבים את הנוף. לפניכם מסלול טיול במדינת ההימלאיה שמתחיל בשימלה, עובר בקינור וספיטי ומקנח בקולו ובדלהי, עם טיפים מועילים ומידע שיעזור לכם בתכנון.
טיול בנפאל הוא חוויה אמיתית, אך לא לכל אחד. למרות שנראה כאילו "כולם עושים את זה", ביקור במדינת עולם שלישי הוא משהו לא תמיד קל ונעים - כפי שמתואר בכתבה הבאה.
הטיול בקמבודיה הוא כמו דבש עם צ`ילי חריף: מצד אחד צלילות מדהימות בים שקט וצלול בדרום המדינה שמאורגנות טיפ טופ ומצד שני קושי רב לטייל במדינה ולדלות מידע על טיולים באזור. קמבודיה מזמנת לרון ובשמת הרבה עליות ומורדות, אך הסוף, כמובן, תמיד טוב.
"אני מרגיש שאפילו טקסי שרפת הגופות כבר לא מעוררים בי אותן תגובות כמו בהתחלה, וזה, יותר מהכל, סימן בשבילי לקום ולהמשיך הלאה; הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה לי כאן זה שאתרגל למשהו, שאקבל את הדברים כמובנים מאליהם, שאפסיק לשאול, לחפש, להתעניין; אבל אני אגיע הנה שוב, אני בטוח". איציק גונן מסיים את ביקורו בורנאסי וממשיך ברכבת לאגרה.
איציק גונן לוקח קורסים ברייקי וביוגה במהלך שהותו ברישיקש. הוא מסיים את השבוע עם שרירים תפוסים אך עם בסיס טוב, כעת הוא מתפנה שוב לתור את סביבותיה של העיר ולהפגש עם דמויות מעניינות נוספות.
עוד ערב חולף על שפת האגם. הפעם שקיעה של מעמד הר סיני - קרני השמש בוקעות מבעד לעננים שחורים, יוצרות הילה של זוהר שמימי, גבוה מעל לאגם הקטן הבוהק. היום ערב שבת, וכשאנו הולכות לתור אחר ארוחת הערב אנחנו נתקלות בשלט ``שבת שלום`` מעל פתח המסעדה שמעבר לפינה. בפנים מוכנה ארוחת מזנון ישראלית למהדרין, כולל חומוס, סלטים וחיקוי מעניין לחלה של שבת.
צדק מי שקבע שהודו ממכרת וברגע שעוזבים אותה רק רוצים לשוב. איציק עושה זאת ושב להודו, והפעם על הפרק: דרום המדינה, עם הנסיעות ברכבות המשקשקות, נענועי הראש ובעיקר הזכרונות המתוקים. והתחנה הראשונה - בומביי.
אצל ענבל וטנזין המסעדה כמעט מלאה, ורק השולחן `שלי` ריק, מחכה לי. איזה חמודים, הם שמרו לי אותו! אני מרגיש כבר את הפרידה באוויר, היא נוגעת בי, אוחזת אותי, מטלטלת אותי, אבל גם מנסה לעזור לי להמשיך הלאה.
ממשיך להנות מכוס צ`אי של בוקר, שמבושלת במיוחד בשבילך, מילדה קטנה שמנסה לרכוב על אופניים באמצע בית הקפה, מהגיגים במחברות מטיילים, ממראה הנוף בפסגת ההר, משיחה עם סארג`יבאן על זוגיות ועל חיות בר..
מקלוד גאנג` מתעוררת לבוקר לא מוקדם מדי. בינינו, מה יש לה למהר? השמש עצמה מופיעה רק שעה וחצי מאוחר יותר, אחרי שהצליחה לטפס מספיק גבוה (ואולי גם עצרה לנוח בדרך), כדי להעפיל עד מעבר לרכס דהולה דהאר, הנמשך דרומה מהגוש המרכזי של הרי ההימאליה.
אחרי ימי הלבד בואראנאסי וג`ייפור, פתאום חזרתי לימי רישיקש, והמפגש הזה עכשיו עם כולם, הוא כמו יום תועה שהגיע מעונה אחרת, דף תלוש מפרק אחר בלוח השנה, שבבת אחת החזיר אותי חזרה לאותם ימים, העלה והצית בי את כל הזיכרונות מאז, ההנאות הקטנות, והשמחה הגדולה...
בגואה פוגשים הודו אחרת - דקלים גבוהים, כנסיות לבנות, תווי פנים וסגנון בנייה פורטוגזים. בירתה של גואה, פאנאז`י, היא עיר מעניינת עם נהר חוצה, בו עומדות שולות צדפות, אוכל טוב, שוק מרשים ורוח טובה מהים הערבי השוברת את החום.
הסיבה העיקרית לפופולאריות של פושקר היא שזה קודם כל מקום של כיף, של שלווה, מקום שבו ממש בא לך לא לעשות כלום, בלי שיהיו לך ייסורי מצפון, כי ממילא אין הרבה מה לעשות... יש פה כמובן גם הרבה מסעדות כיפיות, דהבות, מזנונים על הרחוב, וכל זה, יחד עם אין-ספור חנויות. כך אפשר לראות המוני מבקרים נודדים לאורך הבאזאר הלוך וחזור, נכנסים לחנויות, משווים מחירים, עומדים על המקח, ובסוף יוצאים עם שקיות עמוסות בכל מה שפושקאר וראג`אסטאן יכולות להציע.
העיר ורנאסי ידועה בטקסי הפוג'ה שמתקיימים על גדות הגנגס ובטקסי שריפת הגופות. זוהי גם בירת המוסיקה ההודית המסורתית. איציק גונן צופה בטקסים ומאזין למוסיקה ולומד רבות על מנהגים אלה, בעיר שהיא מחד סוחטת רגשית ומעייפת ומאידך מלאה במוזיקה ושמחה.
מי שרוצה להכיר מקרוב את חיי התושבים בקראלה, מוטב שיצא לשוט בתעלותיה. הוא יפגוש בדייגים וברשתות הסיניות, שריד להשפעה סינית באזור, יצפה בשלבי הפיכת קליפות אגוזים לחבלים, ויחלוף על פני האשראם של האם המחבקת, שרבים עולים לרגל כדי לזכות במגע ידיה. איציק גונן יוצא לשייט, לומד על התרבות המקומית ומספר על יום מהנה שמסתיים עם שיר על השפתיים.
מונאר היא עיירה השוכנת בהרים ירוקים ובה מטעי תה עצומים שנראה כאילו נלקחו מספר אגדות. איציק גונן מגיע למקום בו ימים רבים של חום ויתושים מפנים מקומם לקור מקפיא ולנופים רומנטים שמזמינים צילום.
``אני יכול לשבת שעות מול הגאנגס ולא אשבע, ולא אתעייף``, הוא אומר לי, ``יש בנהר הזה כל-כך הרבה חוכמה ונסיון, שייקח לך שנים ללמוד את כל מה שהנהר יכול ללמד אותך, וגם אז תהיה רק בתחילת הדרך...``.
תיאטרון הקתאקאלי בקראלה מציג סיפורים על שדים ואלים והמאבק ביניהם. איציק גונן מתרשם מרזי התיאטרון ומתוודע לקהילה היהודית של קוצ`ין ממנה נותרו רק כמה משפחות, מבקר בבית הכנסת היחיד ובבית הקברות היהודי, שמעידים על עברה של "עיר היהודים", שהיה ונעלם.
ראג`אסטאן היא המדינה הכי ססגונית בהודו, והדבר בולט במיוחד על רקע המדבר הצהוב שנמצא בכל מקום...; אתה רואה את הססגוניות והצבעוניות האלה בכל מקום, בלבוש האנשים, בעיקר הנשים, בצבעי הבתים ובקישוטים שבהם, בפנים ובחוץ, ובבדים התלויים ברחוב ובכל מקום; לא במקרה רק בראג`אסטאן אתה מוצא ערים שצבועות בורוד, כחול, זהוב... אני מאוד אוהב את הצבעוניות הראג`אסטאנית הזאת, יש בזה משהו כל-כך חי, ושמח, כיפי כזה, וגם אופטימי, למרות תנאי החיים הלא-קלים במדבר, החום, היובש, וכל זה...
כן, ככה זה כשאתה מטייל לבד, לפעמים כיף לך לבד, ולפעמים אתה מרגיש בודד, ומת לחברה. לפעמים אתה מתחבר עם אחרים וטוב לך, ולפעמים כשאתה עם אחרים אתה כבר רוצה להיות לבד...
החוף הצפוני של וורקלה נהדר - המים בו חמימים, השקיעות יפות ונעים להשתזף בו ובחוף הדרומי מתגודדים עולי רגל המפזרים במים את אפר מתיהם. איציק גונן ממשיך את מסעו בקראלה, מבקר במקדשים צבעוניים עליהם סופרו אגדות, זוכה לברכות מנשים מקומיות ושט בתעלותיה הארוכות ליעד הבא.
טיול למפלים ברישיקש, צעידה למקדש נילקאנתה מאהדב וביקור במרכז של אנדרו כהן. איציק גונן ממשיך את שהייתו ברישיקש הקסומה ומשתף אותנו בחוויותיו.
הבעיה היחידה שיש כאן איזה עז, כן, כן, עז, שנצמדת אלי ומנסה לעזור לי לגמור את הפאפאיה... אני נותן לה את הקליפות, אבל זה ממש לא מספק אותה, ובינתיים מצטרפות אליה עוד כמה עיזים חברות, וגם כמה קבצנים שנמצאים בסביבה. בסוף נשבר לי ואני קם, חוצה את הגשר, ותופס לי פינה שקטה על הדשא בחצר אחד האשראמים... איציק גונן ממשיך בחוויותיו ברישיקש.
סיור ברחובות בומביי מגלה מבנים שמאחוריהם סיפורים מענינים ומזמן צפייה במשחקי קריקט על מדשאות העיר תוך נגיסה בפאפאיה מתוקה. רגע לפני שהוא עולה על רכבת לילה לגואה, איציק גונן נפרד מרחובות בומביי.
שיט יפה במעבורת לקוטאיאם במדינת קראלה, חולף על פני עצי קוקוס ושושנות מים ומביא את איציק גונן אל המטרה אותה חיפש, עזרה לא צפוייה מסייעת לו להגיע לאתרים המוכרים לו כל כך, בהם הנהר המקומי, והוא נכנס לאווירה הקסומה של האזור אותו הכיר עד עתה רק דרך המילה הכתובה.
כל כך הרבה מדברים על רישיקש - על הגאנגס שחוצה אותה, על האשראמים המפורסמים, על הגשרים הגדולים ואווירת הקדושה ששוררת בה. רק כאשר מגיעים אליה מבינים עד כמה הכל נכון.
כולי נרגש לגלות עיר חדשה שאני לא מכיר, וכמעט לא שמעתי עליה. בעיני זו אחת החוויות הכי מרגשות, להסתובב במקום חדש, שהגעת אליו בפעם הראשונה, ולהתחיל לגלות אותו, פינה אחרי פינה, בית אחרי בית, רחוב אחרי רחוב... אתם יודעים, זה כמו אשה שאתה פוגש בפעם הראשונה וכולך נרגש וסקרן להכירה.
מסע של 18 שעות ברכבת מגואה מזמן מפגשים מעניינים והתוודעות לאורח החיים ההודי. המסע מסתיים בקוצ`ין עתירת עצי הקוקוס, בה דגים בעזרת רשתות דיג מיוחדות ובה גם היה קבור מגלה הארצות וסקו דה גמה, עד שהושבו עצמותיו לארץ מולדתו.
הטאג' מאהל הוא תחנה חשובה בקרב המבקרים בהודו. איציק גונן מגיע לפלא העולם ומתרגש. הוא מבקר גם במבצר העיר ואחרי שהתרשם מיפי המבנים הוא ממשיך בדרכו ונוסע אל מדינת ראג'סטן ומגיע אל בירתה, ג'ייפור.
כל שמיה של ואראנאסי מלאים כל יום עפיפונים צבעוניים, מרובעים ומעויינים, די פשוטים ולא גדולים, אותם מעיפים ילדים ואבותיהם ממרפסות וגגות בתים, וממשטחי הגאטות עצמם, כשהם מחזיקים סלילי חוט ענקיים, המאפשרים לעפיפונים לעוף גבוה-גבוה מעל לגאנגס. לא פעם ניתק החוט המחזיק את העפיפון, וזה מסתחרר לו כלפי מטה..
