לפני מספר שבועות עזבנו את מנאלי על האופנוע בדרך אל ספיטי ואלי Speety Valley. הכוונה ב"עזבנו" היא ל-150 הק"ג שכללו את חברי דני, שני תרמילנו שנתלו משני צדי האופנוע, ואני. טיפסנו עם האופנוע לגובה של 3,978 מטר, כשבידינו החופש לעצור בכל נקודות העצירה היפות לאורך הדרך, היכן שרק נרצה.
יאיר מגיע לעמק פרוואטי ומסייר בין הכפרים בעמק במשך כמה ימים. משם הוא ממשיך לדרמסלה ולארמיצר- בירת הסיקים שבמדינת פנג`ב
היום הארוך הזה התחיל בעיר הומה ומאובקת בחיפוש אחר נעלי הבית של הרג`ה, עבר עלינו בכלי תחבורה שונים והגיע אל סיומו בראשו של הר, בעירת נופש קרירה וקסומה.
תמונות מגן-עדן: הנוף הצפוני של הודו ההימליה נוף של הרבה מים זורמים, הרים ותהומות, כפרים בהרים, מפלי מים ומטעי תפוחים.
משפחת מידן מסכמת את השהות באורוויל דרך נקודת המבט של הילדים- מעין, שחר ואוריה. מעין מספרת על הכיף שבלפגוש ישראלים, שחר על הכרותה חברים חדשים ואוריה על הפעילוית במקום.
אורוויל Auroville הוקמה בשנת 1968 ע"י קבוצת אנשים שהתגבשה סביב האשראם ב-Pondicherry בהנהגתה הרוחנית של Mirra Alfassa, המכונה בפי כל- "האם" (The Mother). "האם", ממשיכת דרכו הרוחנית של מורה ושותפה Sri Aurobindo, הגתה את רעיון אורוויל והתוותה את קווי היסוד הרעיוניים והפיסיים שמשמשים עד היום בסיס לכל הנעשה בקהילה.
משפחת מידן ממשיכה לבלות באוורויל והפעם מציגה זוית אישית-מראות, מפגש עם האנשים בקהילה, ההנאה מהחופש והביטחון שהמקום והאנשים העניקו לילדים.
פרידה מבלה את השעות האחרונות בבוכרה וממשיכה לסמרקד למפגש מרגש במיוחד עם אלה, אחותה של אולגה- אצלה התגוררה במארי (תוכמניסטן).
דלהי אינה עיר פשוטה. יש בה ריחות משונים, וצפיפות, ו...מנקי אוזניים. משפחת גור בן שיטרית מתוודעת לכל אלה, ומשם הדברים הולכים ומסתבכים, כשהם עוברים מסכת ארוכה של נסיעות מעייפות ``אינדיה-סטייל``. והם בסך-הכל רצו להגיע לקטמנדו...
``רק עוד היום, וזהו. הכל ייגמר. להשכמות כבר התרגלתי. לאוכל גם. לשפה - מה אתם יודעים, אני כבר מקשקשת כמה משפטים, ואפילו, אפילו ליתושים, לברחשים ולשירותים המטונפים התרגלתי. אז למה לעזוב עכשיו?!? יש בי רעב עצום לכל מה שיקרה היום"
ג`איפור- תחנה קצרה באמצע הדרך. מצפה ג`אנטר מאנטאר היה בהחלט חוויה. מבצר אמבר היה שווה ונחמד, הן בשל הנוף והאוויר מחוץ לעיר, הן בשל המראה השונה שהקנו אלפי המראות הקטנות והקמורות המשובצות בקירות, ובעיקר בשל הטיפוס על הפילים והטיול הקצר על גביהם...
אי אפשר להישאר אדיש למראה המלון הצף, הנשים המתרחצות בגתות והילדים המשחקים במים. מלון לייק פאלאס יפה, אך הוא לא מלהיב אותם. בשלב זה הם כבר רוויים מארמונות, אך לא מוותרים על ביקור בסיטי פאלאס ובארמון המונסון הנטוש.
איך רצינו להגיע לנפאל הכי מהר שאפשר ובמקום זה, התברר שבחרנו בדרך האיטית ביותר, דרך כל הצחנה האפשרית של הודו, באזורים הכי עניים והרכבת המתסכלת והידועה לשמצה ביותר..
בני מבקר בהודו וחוזר עם חוויות ייחודיות וכתבה חריפה: ``אני לא מוכן להצטרף לחגיגת הצביעות שמפארת ומהללת את הטוב והיפה (ויש מזה הרבה) תוך התעלמות פושעת מהרע והמכוער (וגם מזה יש הרבה)``. חוויות מביקור ראשון.
סביב הכנרת ישנן כמה נקודות תצפית מעניינות וכמה מבנים בעלי משמעות היסטורית חשובה. דובי זכאי מבקר בהר בריניקי, ממנו תצפית יפהפיה על הכנרת, בהר שוויץ ובמלון הסקוטי בטבריה, שבעברו הרחוק היה בית חולים. אתם מוזמנים להצטרף אליו לטיול.
האיים של דרום תאילנד, בין המקומות התיירותיים ביותר בעולם, מציעים למבקרים בהם חול לבן, מים בצבע טורקיז, שלווה ושקט (וגם לעיתים לא מעט תיירים מסביב). אייל סבג עוזב את הצפון ממשיך לדרום תאילנד, שם הוא מבקר בפוקט וקופיפי.
משפחת שפירא מבקרת בג`ודפור שרק המבצר האדיר התלוי מעליה מזכיר ימים יפים יותר, הביקור בגן החיות העזוב הוא קצת עצוב. ג`ודפור Jodhpur עבורם לא היתה מטרה אלא, רק עיר על אם הדרך למנוחה קצרה...
החיים בפושקר אשר על שפת המדבר מתחילים עם השקיעה. יושבים על מדרגות גאת מזרחית היורדות לאגם, ומביטים על כדור האש היורד מאחורי העיר. בתי פושקר הלבנים נצבעים באור של שקיעה ופס אדום משתלח באגם. אפילו הצוענים חדלים להטריד ומשאירים אותנו לבדנו ברגע של קסם.
היי לכולם! אנו עכשיו במקלוד גאנג`. עשינו קורס בישול הודי וטיבטי, פגשנו בנזירים וביקרנו במנזרים ומקדשים. הודו היא לא כמו שחושבים: לא מחלות ולא אנשים מגעילים. בהודו מקומות מרהיבים, נחלים, מפלים, טיולים, אוכל טוב ואנשים נחמדים... (מצורף מתכון להכנת ``מומו``
רגע לפני שמשפחת שפירא עוזבת את לאדק היא מספרת על לה. הקסם של לה הוא החנויות והמסעדות הקטנות המתחבאות בה, פינות חמד עם תעלות מים זורמים ואוכל הודי טיבטי ומערבי. בלה שוק טיבטי קטן מציע בגדים, תכשיטים ותשמישי קדושה.
משפחת שפירא מגיעה לליקיר משתכנת בבית ספר לנזירים ומבקרת בכפר Yang Tang. מקלחת מי קרח, מזרונים מאובקים ומשאית נושאת זפת מצטרפים לחוויה יחד עם הנוף המדהים, האנשים, תה עם חלב ודל-באט...
משפחת שפירא מטיילת בלה ובסביבותיה. עולים לשנטי סטופה מאזינים לפוג`ה ונהנים מהנוף המרהיב. מבקרים בגומפות לה וצ`מו ובפסטיבלים באזור. ואי אפשר בלי כמה מילים על הנסיעה החוויתית באוטובוס המקומי...
משפחת שפירא מגיעה ללה. הגובה הרב דורש הסתגלות ובהתאם לכך שלושת הימים הראשונים מועברים במנוחה, בהתאוששות, בפיקניקים ובקבלת שבת... ובנתיים, הדיגדוג של לצאת ולטייל הולך וגובר..
שימלה, עיר הבירה של הימצ`ל פארדש, נהנית מקסם אירופאי ושרידים מימי השלטון הבריטי. גילי יובל מגיעה לשם אחרי החום הגדול ברישיקש, נושמת אוויר צלול, יוצאת לעמק קינור הציורי ונשבית בקסמיו של שחקן קולנוע פופולרי. מחפשים שלווה בהודו? כאן תמצאו אותה.
משפחת שפירא מגיעה למניקראן ומוצאת אותה יפה במיוחד. קסול ומניקראן הם בסיס ליציאה לכפרים במעלה העמק. טיול רגלי של כשעה וחצי דרך יער מרשים עם עצים המתנשאים לגבהים, והמשפחה מגיעה לפולגה. פולגה עוטפת אותם בקסם מיוחד, והם נשארו במקום שלושה לילות ומטיילים בסביבת
עמיר, מומחה לחיים הטובים בהונג קונג מתפנה למלאכת מילוי הקיבה ומשתף את הקוראים במסקנותיו אודות המסעדות השוות בסביבה. אוכל הודי משובח, מאכלים סיניים וכיסונים מעוררים כאן את התיאבון.
משפחת שפירא מחליטה דווקא כעת לנסוע למסע חובק עולם. אוסטרליה הפראית, ניו זילנד היפה והודו המרגשת מחכות למשפחה ההרפתקנית.
גילי נוסעת להודו. היא לא יודעת בדיוק לאן, אבל היא כן יודעת שהיא נוסעת לבד, ולארבעה חודשים. איך היא תקבל את הודו? ואיך הודו תקבל אותה?
במסע רכבות בין הערים כולכתה, ורנאסי וניו דלהי אני נשבה בקסם ההודי. החן הויקטוריאני המתפורר של כולכתה, אווירת הקדושה הדחוסה של ורנאסי וצפייה בסרט קולנוע תוצרת בוליווד בדלהי, מובילה להתאהבות בלתי נמנעת. האמת - הכתובת היתה על הקיר.
החלטנו לצאת לטרק מליקיר לכפר אנג. 4 ימים באזור הכפרים, 3 ימי הליכה, 3 מעברי הרים מתאגרים, נשיאת כל הציוד על הגב וארבעה ילדים שהלכו את כל הדרך בעצמם.
