לפני ישבו שני ילדים, וכיוון ש-boys will be boys, הם די רבו והרעישו, אבל אני, אני בעד התלהבות הנעורים. שירעישו, למה לא? לפני שכובד החיים ימחץ אותם. דבקתי בדעה זאת עד שאחד מהם זרק משהו על השני, פיספס, והמשהו נחת עלי.
``אל הדרך שוב יצאנו, דרך ארוכה בלי קץ, דרך בה רק ילוו אותנו האבק האבן והעץ... את הבית לא שכחנו, ואת כל האוהבים. אם נרחק גם אלף קילומטר, אל ביתנו אנו עוד קרובים``
במהלך הדיכדוך הגלובלי האחרון שלי קיבלתי החלטה חשובה: ``אני לא הולך להיכנע!`` מהיום- ועד שתבוא הודעה חדשה אני זרוק. אני אקפא בקור מחוסר בפליז וארעב מחוסר מוטיבציה להוציא כסף, אני אתחנן ואושפל מול עמדות יערנים בכניסה לטרקים בגלל שלא הזמנתי מראש.
מזג האוויר בניו זילנד מתעתע בנו. במקום שבו השמש זורחת, לנו ירד גשם ובמקום הכי גשום קיבלנו מנת שמש נכבדת. אבל למרות מזג האוויר המשוגע הספקנו לעשות לא מעט דברים. וגם לומר שלום לאי הדרומי.
צפונה מאוקלנד: עופר יוצא אל הנורת`לנד, ושם פוגש בנופי הצפון, במטיילים מכל העולם, ב``דוד שמחה``, ובעיקר - במזג האוויר הניו זילנדי הסורר...
יאיר עובר אי, אל ירוק עמוק יותר, ואל הרפתקאות עם סבתא מרגרט, הידועה בכינויה ``טורבו גראני``, פגישה עם מייק הגרמני ופרידה מאורי ובן צור, וטיפוס בולדרים בטקאקה - האזור שכל אוהב סלעים מצוי חייב לעצמו.
אורי ואני מצליחים למצוא מכונית וחבל. מבצעים את טרק ``עברת המוסכים``. עומדים בניסיון קשה בפאנגריאה ומגיעים חסרי נשימה לשבת בפאייה.
זה סיפור של מהפכים: זה מתחיל בגירוד אקראי בפדחת שעולה לזוג שלנו 5300$, ונגמר בבחינה מחדש של איזי את הפולניות שלו ואת מושג השנור. באמצע? אוסף אקראי, לפעמים ביזארי, של דמויות ניו זילנדיות משובבות נפש.
קשה לבחור את הכביש היפה ביותר בניו זילנד, אבל כביש החוף המערבי - נתיב אחד לכל כיוון, מתפתל בין מצוקים, יערות גשם, קרחונים תכולים, חופי ים, סלעי הפנקייק, כלבי ים והרי האלפים הדרומיים באופק - הוא ללא ספק טוען רציני לכתר.
עופר יוצא לשייט במי הפיורדלנד, חוזר לקווינסטאון כדי לקפוץ ראש מגשר בגובה 134 מטר, ממשיך אל הקטלינס ודנידין, ומסיים בביקור במושבת פינגווינים צהובי עין.
המראה הוא פשוט מדהים: כאילו עמד בורא עולם בעצמו והשליך על הקרקע גולות ענקיות מאבן חול אפרפרה - התצורות האלו בלתי אפשריות כמעט, והן כולן משתלבות זו עם זו.
איך שבוע שהתחיל כל כך טוב הדרדר כך, וכשנראה שהכל נגדך קרן אור אחת (או ליתר דיוק 9) פתאום מאירה את הדרך ומשכיחה את הכול? סיפור על שבוע מדהים בניו זילנד שהתחיל בוולינגטון ובהוביט והסתיים בחבורת ויקינגים מדהימה בטארנקי. השגחה פרטית?? אני בוחר להאמין שכן...
איזי ומיכל מטיילים ממשיכים בטיול של חייהם, כעת בניו זילנד. בעוד מיכל עדיין משתאה ונהנית מכל בעל חי וכל פיסת נוף ירוקה, איזי מגלה שייתכן ושבע כבר מכל אלה. אז איך ממשיכים למרות הכל?
יאיר חזר הביתה. כל הרפתקה לא משנה עד כמה היא רחוקה, מסעירה או מיוחדת, נגמרת בחדר שלך, על השטיח ברגליים יחפות, אתה עסוק בלפרוק את הציוד מהתיק וברגע שאמא צועקת לך ללכת ולזרוק את הזבל - אתה מבין שהכל נגמר.
משפחת אור גרה במצפה אבי"ב אשר בגליל יחד עם כלבה אחת, שלושה חתולים ולול מלא תרנגולות. ההולכים על 4 ובעלי הכנף לא יוצאים לטיול ויטופלו ע"י השכנים. מי שכן יוצאים לטיול הם רוני - בת 5, שובבה גדולה עם אנרגיות אינסופיות. נעם בת 8, ה"בדואית" של המשפחה, אוכלת בידיים, הולכת יחפה, שרה, רוקדת, מציירת וסורגת. עדו בן 12, טייל בנשמה, חובב ציפורים, "הנשמה של המשפחה". תמי בת 39, אימא במשרה מלאה, פיזיותרפיסטית התפתחותית במשרה חלקית, אחראית על מצב הרוח ועל שלום הבית. עודד 39 מהנדס במקצועו, המוציא לפועל של הטיול, כרטיסים, קראוון, בקתות, מסלול, הכל עליו.
נסענו לאורך החוף הדרומי של האי הדרומי בניו זילנד. שילוט על הכביש לימד אותנו שבמרחק של שתי דקות הליכה בלבד, לכיוון הים, אנחנו עומדים לראות תופעת טבע שאין שנייה לה בעולם, ואשר טרם ראינו כמותה - יער גשם מאובן!
כאשר אתה יושב בפאב; כל מה שאתה חושב עליו הוא ההר, וכאשר אתה הולך בדרכי ההר כל מה שאתה חושב עליו הוא הפאב (נהג מקומי). סיפור מסע בהר קוק.
...סיימנו את הביקור בדיוק כאשר הגיעו כמה משבי רוח, ולפתע מעלינו הופיע אלבטרוס מרחף, דואה באלגנטיות מבלי לנופף כלל בכנפיו ובהחלט מצדיק את שמו ה``מלכותי``!
``אחרי ארבעה חודשי טיול הרגלנו את הילדים שארוחת צהריים בטיול לא יכולה להכיל את מרק העוף של סבתא רבקה וגם לא את השניצל של סבתא מירי. הילדים, יאמר לזכותם, עקביים מאוד ושואלים שוב ושוב מדוע זה לא יכול להיות תפריט ארוחת הצהריים בטיול"
האי הדרומי שונה מאוד מתאומו בצפון. לא רק בנוף, אלא גם באווירה ובחיי התושבים. במרלבורו סאונדס מפרצים רבים שחורצים אותו, טרק האייבל טזמן הפופולרי שמשלב בין גאות ושפל, שפע של חיי ים וצפייה מקרוב בלוויתנים בקייקורה, וכמובן ארת`ור`ס פאס התיירותית.
אם אתם מגיעים לחוף המערבי תוכלו להרגיש קצת בבית וללגום בירה מקומית משובחת, שם גם נמצאים שני קרחונים נדירים עליהם ניתן להלך. ההגעה לאגם קרוסיבל מתישה אך הנוף שנגלה בסופה שווה הכל, העיר וונקה מציעה שעשועים מיוחדים ועוגיות מתוקות, קווינסטאון היא בירת האקסטרי
האי הדרומי של ניו זילנד הוא יעד אידיאלי לחובבי טרקים וטיולים רגליים. כתבינו יוצאים לטרק ``אייבל טזמן`` לאורכם של חופים ומפרצונים קסומים, מדלגים אל מסלול ה``טונגרירו קרוסינג`` המשתרך סביב הר געש מדהים ולא מוותרים על קפיצת באנג`י בעיירה טאופו.
אסף וירון מגיעים ללב המדבר האוסטרלי בטריטוריה הצפונית, ויוצאים לטייל באזור אליס ספרינגס (כן, באוסטרליה מרחק של 250 ק``מ עד לפארק הלאומי Finke נחשב ``ממש קרוב, פה על יד``...).
משפחת ``סופר- על`` מגיעה ל- Daintree ופוגשת ביער גשם פראי (וגם בבעלי החיים בו...), חוצה נהרות גועשים (ב- 4x4 ממוזג) לוכדת סרטני ענק (לפחות מנסה) ומאכילה עטלפים מאיימים (טוב... רק עומרי העז). על יערות גשם מרשימים, מפליה הגועשים של רמת אטרתון ומרחביה האינסו
עופר נושם אוויר הרים צלול כיין בשני הרים בשני האיים: הר קוק באי הדרומי והר טרנקי באי הצפוני. הוא מתייחד עם אלו שכשלו בדרך וצופה בעננים מלמעלה.
Brisbane היא העיר האוסטרלית השלישית בגודלה והיא יפה להפליא. הרחובות שוקקים, הילדים בחופשה, הרבה מופעי רחוב, שמיים כחולים, אוירה נעימה. נשארו רק עוד כמה ימים והמשפחה יוצאת לגלות את הסביבה הקרובה לעיר.
אל פארק Eungella מגיעים על מנת לראות את היצור הביישן, חציו ברווז חציו בונה. לאי Great Keppel Island יוצאים לשני לילות ושנירקול אחרון במים צלולים. האי Fraser Island הוא אי החול הגדול בעולם והוא מכיל בתוכו חופי חול מדהימים ודיונות ענק.
לאחר יותר ממאתיים קילומטרים מגיעים לסלע המפורסם, איירס רוק, או בשמו האבוריג`יני Uluru. אז קמנו לזריחה וצפינו בשקיעה והקפנו. מסלול נוסף שעשינו הוא ה-Kings Canyon- מסלול מעגלי מרתק בן ארבע שעות למקום בתחתית הקניון המכונה גן עדן.
Kaikoura היא מקום המפגש של הדולפינים, הלווייתנים, כלבי הים ואם תרצו גם כרישים. רק שני לווייתנים ראינו, אך מראה הזנב המתרומם ושוקע בים שווה את המאמץ.
עננים מסתירים את פסגות ההרים בפארק הלאומי Mt. Cook והקרחונים אבל טזמן והוקר נחבאים בתוכם. אהבנו את המקום עוד לפני שהגענו אליו והמסלול הטיפוס לבקתת Mueller ולפסגת Mt. Sealy היה עבורנו היהלום שבכתר.
