בריאות בורדרו

תנועה בכסא גלגלים נוחה מאוד!!! לכל מדרכה יש רמפה מתונה. העיירה שטוחה ורחובות רחבים. חוף הים באיזור המערבי רחב יותר. אך באזור הרחובות 31-44 ישנם חופים צרים שבתחילתם האדמה קשה ויותר נוחה לתנועה.

מגורים מותאמים לכסאות גלגלים ורדרו היא עיירת תיירות אמריקאית ולכן מצד אחד אינה אותנטית אך מנגד מאוד נוחה ומותאמת לכבאות גלגלים. ישנם מספר רב של מלונות במחרים שונים עם חדרים מותאמים. אני ישנתי בכל זאת בקאסה ברחוב 21, שדרה 3 שהיה בה מדרגה אחת גדולה בכניסה אך ניתנת לעליה לבד אם יש כוח בידיים כי יש במה להיאחז בצדדים. המחיר 10$. החדר עצמו נוח אבל מרופט. השירותים והמקלחת הציבוריים דורשים מעבר כפול מכסא לאסלה לכסא פלסטיק במקלחת. אבל איזה כייף להיות שם ולטייל חופשי ולנצח.

אוכל/מוסיקה ורדרו שטוחה והמדרכות נגישות. למסעדות ומועדונים יש לרוב מדרגה אחת ועם עזרה או תעוזה הם לא מהווים בעיה.

בורדרו, עיירת הנופש המתויירת בצפון מערב קובה, יש מרכז צניחה חופשית. המרכז שנקרא Centro Internacional de Paracaidismo, מוזכר גם בספר ``לונלי פלנט`` והוא נמצא בשדה התעופה הישן ככמה ק``מ מהעיר. ניתן להרשם כמעט בכל מלון בעיר do אם לא ישנים בו) וההסעה תיקח אותכם משם. הצוות מאוד מקצועי ואף דובר אנגלית. אני בכסא גלגלים, צנחתי צניחת טנדם - כלומר כשאני קשור למדריך שצונח. כל צניחה ראשונה בלי קשר לנכות מתבצעת כך. הצניחה עלתה באוג` 2002 - 150$ וניתן לתעד את הצניחה ב50$ נוספים (ווידאו או תמונות). במרכז ישנם גם קורסים לצניחה.

בהתחלה התאימו לי את המנשא, 3 אנשי צוות עבדו עליי ובדקו כל פרט ופרט. המנשא אוחז אותך באגן ובחזה והוא כל כך הדוק שאתה מרגיש בטוח ליפול איתו לבד... לאחר מכן עברנו על חוקים בסיסיים בצניחה, כגון לקחת את הראש אחורה בקפיצה כדי לא לקבל הדף מהרוח, להוציא ידיים בגובה כתפיים בנפילה ולקפל אותם בפליטת המצנח. למדריכים יש גם חליפת צניחה, כאשר לצלם יש כנפיים בבית השחי על מנת לתת לו את היכולת להאט יותר את הנפילה. משם עלינו כ6 אנשים עם מדריכים צמודים למטוס אנוטוב AN-2. החברה עזרו לי לעלות והמראנו.

לפני הקפיצה, בדק האחראי את כיוון הרוח. אני קפצתי שני. את הרגליים שלי קשרו מכופפות למדריך כדי שבנחיתה לא אקבל מכה. וקפצנו במקום קדימה, אחורה. הנפילה היתה מדהימה, ולהפתעתי לא פחדתי לרגע, כמות האדרנלין שהגיעה לי לראש היתה מטורפת. לאחר 20 שניות ואחרי שצעקתי למצלמה ולא שמעתי את עצמי, פתחנו מצנח והרגשנו כאילו אנו עפנו למעלה (כמובן שרק הואטה המהירות) ואז עשינו ספירלות וסיבובים איטיים כמה דקות מעל האי. הנחיתה היתה רכה ועדינה על החוף הרך של המלון המזרחי באי. הכסא גלגלים כבר חיכה לי ליד הבר. ולי נתקע חיוך מטופש כל היום. באותו היום כבר קיבלתי את הווידאו ויכולתי להמשיך בדרכי. מומלץ מומלץ מומלץ.