מסלול ארוך בפרגוואי

פדרו חואן דה קבלרו - עוד עיירה שכוחת אל, (עיין ערך קונספציון). לגבי הסדרי המעבר, ניתן לשאול בתחנת המשטרה המקומית. זה מאוד לא נוח - כי צריך להחתים דרכון בשני מוקדים שדי מרוחקים האחד מהשני. מומלץ שלא להשאר ללינה בעיר, בעיקר לאור חוסר הבטיחות והיוקר (הלכנו למלון שעליו המליצה לנו המשטרה, בחום רב, והיה מפשיט רגל). יכול להיות שנלחצנו בגלל האווירה והלילה, אבל היה קצת לא נעים.

כללי על אתרים והמדינה:
ומעבר לפרטים הטכניים. לא היינו בהרבה פארקים לאומיים, אחרי שהתאכזבנו מאיביקוי. וכפי ששמתם לב, לא מצאנו הרבה אתרים חלופיים. אי אפשר להגיד שאהבנו את פרגוואי, כי היא מורכבת, שונה מאוד מהחוויה המרוצה של התרמילאי בחו``ל.

זו מדינה לא מתויירת, קשת גורל באופן שנראה מכל פינה, מבלי לחפש. יש לה אופי מאוד שונה מכל מה שסביבה, מאוד אינדיאני (ספרדית שם זה כמו אנגלית בישראל. שפשפו את הגוראני שלכם). מחציתה ירוקת עד באופן שעדיין אינו מספיק להאכיל את החיות השדופות שבצידי הכביש, ומחציתה מדברית ורווית מלחמות מיותרות של איפריאליזם הנפט המודרני.

ומגניב שם, באופן שונה מהרגיל. אז סעו.

תחבורה ציבורית - בערים, מקובלת מאוד גם תופעת הרוכלים באוטובוס. הם מוכרים הכל, החל מאוכל (נוח מאוד) וכלה בכלי כתיבה ומחשבונים, תוך כדי עריכת פרומושין (קידום מכירות) מאלפים לדוברי הספרדית שבינכם, שלא יביישו את ערוץ הקניות בארץ.

כרגיל, יש תחנה מרכזית, ומשם הכל יוצא. בערים הקטנות יותר יש רק קווים מאספים, שזה אומר שעוצרים בכל מקום בדרך שמישהו מבקש, ואוספים מכל מטר בכביש, כמובן ללא תלות במספר מקומות הישיבה. יש לזה יתרונות של נגישות, ו``אותנטיות`` וחסרונות של זמן ואי-נוחות. בערים גדולות יותר יש גם קווים ישירים, והם עולים יותר (אל תקנו כרטיס ``מהיר`` אם הוא זול באופן מחשיד).

לגבי טרמפים - בהצלחה. אין סיבה שלא, באמת. אבל הכבישים ריקים לחלוטין (מי שמכיר, בערך כמו בקובה) למעט אופנועים וטוסטוסים עמוסי משפחות על טפן. מצד שני, בהעדר תחבורה, אין כל כך ברירה. מקסימום תשלמו.

בטיחות:
שמרו על המוצ`ילות שלכם מכל משמר, בעיקר צמודות אליכם. הצפיפות עלולה להיות לרועץ במיוחד לנשים מבינכם. אותי אפילו צבטו פעם, לא כלכך מבחינה מינית, אלא יותר כדי להיווכח שאכן עומדת בפניהם בלונדינית, וזה לא תעתוע.

אתרים:
איביקוי - מלכודת תיירים. לא אומרת על תסעו, אבל תצפו בעיקר לתאומתה של שמורת תל-דן הצפונית באמצע אוגוסט. מצד שני, הכפר מגניב ויש לינה בתנאים לא רעים ובזול. החזרה מהשמורה בלתי אפשרית בלי רכב פרטי (אפשר לצעוד איזה 6 ק``מ בשמש) והפקח יסכים בשמחה להסיע אתכם עד לאוטובוס תמורת מחיר מופקע. אל תתבאסו, תשלמו, יותר מבאס להגיע עד לשם ולא להספיק לראות כלום בגלל קוצר זמן.

קונספציון - אמנם העיר השלישית בגודלה בפרגוואי, אבל מעבר לרחובות הראשיים, מרבית הכבישים בה עדיין לא סלולים. אפשר לקחת מונית עם סוס, זה מגניב, והאנשים נחמדים לרוב. אין כל כך מה לעשות בה, חוץ מלקחת שיט על הנהר.  בדרך מאסונסיון לקונספסיון, וודאו שהאוטובוס שלכם נוסע דרך הצ`אקו. אחרת נסיעה של 4 שעות תהפוך ל-9. חוץ מזה, מה, לא תראו את הצ`אקו?

שיט על הנהר - תאמינו ללונלי, יש רק פעמיים בשבוע. ומאחר שהעיר לא אטרקציה, תשתדלו להגיע יום/יומיים לפני גג. המחירים לא בשמיים, אבל אל תצפו לנוחות או לנוחיות. שימו לב שהמסלול שהלונלי מציע מתעלם מחובותיכם לביקורת גבולות, והיו נכונים לשלם קנס נאה בצד הברזילאי (ובריאל).

זוג מטייל בדרום אמריקה. לא סגור כל כך על עצמו, מדפדף חזור והלוך בלונלי. אנחנו בארגנטינה, ממשיכים צפונה. אולי נעבור בפרגוואי?

מחשבות על טיול בפרגאווי:
פרגאווי ממש לא נמצאת על ``המסלול`` הישראלי בדרום אמריקה, ואכן זכינו להרבה הרמת גבה בעקבות הביקור, ואפילו לפניו, מארגנטינאיים שניסו לרמוז שאולי לא מדובר ברעיון טוב כל כך. המדינה זוכה ליחסי ציבור שליליים יחסית בפורומים ישראלים, אז לטובת המתלבטים, מובא הטיפ הבא.

אז קודם כל, הרציונאל. הרעיון היה לעבור לאסונסיון מפורמוזה הארגנטינאית, לעלות לקונספציון ומשם בספינה לפנטנאל הברזילאי. ואם תקראו את הלונלי תבינו גם מאיפה בא לנו הרעיון. לאור האזהרות הארגנטינאיות, החלטנו to travel light - לקחנו תיקים קטנים עם בגדים קצרים (היה חם חם ושוב חם), ושלחנו את כל הציוד לבוליביה בדואר*. היתרון הברור - לא צריך להפרד מהמוצ`ילה בכל פעם שעולים לאוטובוס.

ועכשיו לביצוע -
פוסאדאס - עדיין ארגנטינה, אבל כבר לא ממש. מומלץ להעביר שם לילה, רק כדי לחוש את שוק הגנבים ואווירת הגבול, ולהתרגל לתחושת חוסר הבטחון האישי, החדשה.

מעבר הגבול - על הפרטים אפשר לשאול כל אחד ברחוב. אוטובוס למעבר, ואוטובוס משם לאסונסיון. דרכון ישראלי לא צריך ויזה. יש סוכנות של משרד התיירים, ומומלץ לקחת מהם מפה טובה של אסונסיון הענקית.

אסונסיון - העיר עם הכי הרבה עושר שראינו בדרום אמריקה. על העוני יש לה הרבה מתחרות, אבל הסמיכות שלו לניקור העיניים של הנובורישים מזעזעת. בגדול, מעבר לאתרים של הלונלי אין כל כך מה לעשות שם (יש בית קולנוע אחד במרכז, תנסו לברר מתי ההקרנות). העיר ענקית, כאמור, ושווה לצאת גם לאתרים הפריפריאליים (מוזיאונים וכו`) כדי להתרשם ממנה באמת. יש תחבורה ציבורית זולה ונוחה.

המחירים לא נוראיים, אבל ריבוי הערבים/איראנים שמפעילים את בתי המלון הזולים יכולים להרתיע בעלי דרכונים ישראלים. לגבי הלילה - אומרים שיש חיי לילה, מצד שני היה מאוד לא נעים אפילו לצאת מהמלון - מרכז העיר, והכל נטוש.

משלוח מארגנטינה לברזיל:
ניתן לשלוח עד 20 קילו. המשלוח הרשום הזול ביותר עלה לנו 250 פזו בערך. החבילה הגיעה, היה צריך קצת להתעקש עם הבוליביאנים על לקבל אותה. אם יש לכם בעיות, גשו ל``שירות הציבור``, בדרך כלל הם עוזרים ביעילות (וכמובן, לשמור על הקבלה)