מסלול עד שבוע במרכז הונשו

בהמשך לטיפים על קמיקוצ'י ומידע על טרקים באלפים היפניים, אני מביא כאן פירוט של טרק בינוני-קשה שביצענו בשלושה ימים בחודש ספטמבר. כדאי לרכוש מפת שבילים (זמינה ביפנית בלבד) במרכז המידע שסמוך לתחנת האוטובוס. בהיעדר מפה זו נדרשות המפות והחומרים שהזכרתי בטיפים הקודמים כדי להבין היכן המקומות. טרק זה עובר דרך כמה מהפסגות הגבוהות באזור והוא נחשב לאחד היפים באזור. כל הזמנים הם זמני הליכה נטו ללא הפסקות.

יום 1: יציאה מתחנת האוטובוס המרכזית של קמיקוצ'י. הליכה נוחה במעלה העמק לאורך הנהר, כשלוש שעות, עד לבקתה Yokoo Sanso. משם עולים בכיוון כללי מערב כשלוש שעות נוספות עד לבקתה Karasawa Hutte שם לנים. לחלופין ניתן להמשיך לעלות עוד כ-20 דקות לבקתה Karasawa Goya וללון שם (קטנה יותר ופחות המונית).

יום 2: טיפוס לפסגת Kitahotaka-dake בגובה 3,106 מטר, כשלוש שעות של עליה תלולה. בירידה מהפסגה עוברים דרך הבקתה Kitahotaka Goya ושוב עולים לפסגת Karasawa-dake בגובה 3,110 מטר. יורדים לאוכף וללינה בבקתה Hotakadake Sanso, שהיא הבקתה הגבוהה ביפן
 (כ-3,000 מטר). קטע זה אורך עוד כשעתיים-שלוש שעות.

יום 3: יום קשה, המתחיל בטיפוס קצר (כשעה) לפסגת Okuhotaka-dake בגובה 3,190 מטר (הפסגה הגבוהה באזור). משם מתחילה הירידה הגדולה והתלולה של כ-1,800 מטר חזרה לקמיקוצ'י שאורכת כשש שעות. חלקה הראשון סלעי/דרדרתי, חלקה השני מיוער. לא לבעלי ברכיים בעייתיות.

דגשים: המסלול אינו מומלץ בימי גשם. יש קטעי הליכה “על הסכין” כשמשבי רוח פתאומיים עזים עלולים לזרוק אותך לתהום. אם הגעתם לפסגה והיא בערפל – להמתין. עם קצת מזל זה יכול להתפזר לעיתים תוך דקות. גם ביום חם ייתכנו רוחות עזות קרות – לבוא מצויידים היטב. בהצלחה!

בהמשך לטיפים על קמיקוצ'י ומידע על טרקים באלפים היפניים, אני מביא כאן פירוט של טרק בינוני-קל שביצענו בשלושה ימים בחודש ספטמבר. כדאי לרכוש מפת שבילים (ביפנית בלבד) במרכז המידע שסמוך לתחנת האוטובוס. בהיעדר מפה זו נדרשות המפות והחומרים שהזכרתי בטיפים הקודמים כדי להבין היכן המקומות.

יום 1: היום הקשה ביותר. יציאה מתחנת האוטובוס המרכזית של קמיקוצ'י. עולים 3 שעות עד לבקתה Yakedake Goya. בדרך מספר סולמות די רעועים. אפשר להשאיר חלק מהציוד שם ולצאת לפסגת Mount Yake-Dake (גובה 2,455 מטרים) עוד כשעה וחצי טיפוס. הר זה אינו גבוה במיוחד, אך ייחודו בכך שהוא הר געש פעיל, היחיד באזור. סילוני גופרית צהובה יוצאים בשריקה מהאדמה ובלוע ההר, הנמוך מהפסגה, אגם כחול יפה. לשים לב לכיוון הרוח ולהתקרב בזהירות לאדי הגופרית עקב רעילותם. חוזרים לבקתה ללינה באותה דרך. סה”כ עולים כ1100 מטר ביום זה.

יום 2: הולכים על קו הרכס ובשביל מבוצבץ כשלוש שעות עד הבקתה Nishiho Sanso. זו בקתה גדולה הנמצאת בצומת של מספר שבילים + מטיילים שמגיעים מהרכבל מהעמק הסמוך. התנאים בבקתה טובים יותר אבל אין בה את האינטימיות של הקודמת. שוב ניתן להשאיר את הציוד שם ולצאת לפסגת Mount Nishihotaka -Dake בגובה 2,909 מטרים, כשעתיים וחצי לכל כיוון. הנוף מרשים ביותר. חוזרים לבקתה ללינה.

יום 3: יום קל. יורדים חזרה לקמיקוצ'י – כשלוש עד ארבע שעות, דרך יער יפה ועבות. יש זמן ללכת למרכז המבקרים הגדול ואל גשר Kappa התלוי שמהווה אחד מסמלי המקום.

הר הפוג'י הינו הר געש בצורת חרוט מושלמת ואין אחד שלא מכיר אותו. כל יפני רוצה לטפס על הפוג'י לפחות פעם אחת בחייו ובדרך כלל לא יותר. ההר מתנשא לגובה של כ-3,700 מטרים. ההר מחולק לתחנות מתחתיתו ועד לפסגה. עד לתחנה 5 בגובה 2,200 מטר ניתן להגיע בשאטל מתחתית ההר ובאמת חבל לבזבז כוחות כדי לטפס עד לנקודה זו. יש מי שרואים בהגעה לתחנה מספר 5 סוף מסלול, ואת זה אפשר לעשות פחות או יותר בכל ימות השנה.

האתגר האימיתי מתחיל בתחנה 5. המטייל הממוצע בא לטפס על הפוג'י כדי לראות את הזריחה מהפסגה. המשמעות היא לטפס עד תחנה 8 או 9 בשעות אחר הצהריים עד רדת החשיכה (עד לגובה 3,500 מטר בערך), לישון בתחנה 8 או 9 ואז בשעה 2:30 לפנות בוקר להמשיך לפסגה כדי להגיע לזריחה. בפיסגה מקיפים את לוע הר הגעש ויורדים חזרה. המסלול הזה פתוח בחודשים יולי אוגוסט (למרות שיש המטפסים גם בתחילת ספטמבר).

יש להזמין מקומות לינה מראש בחודשים יולי אוגוסט ולצפות ל"פקקקי תנועה" בטיפוס להר. הלינה היא על דרגשים ולכל מטייל מוקצה רוחב של שק שינה לצד מטיילים אחרים. אין אפשרות רחצה, והתנאים מינמליים ביותר ומחיר הלינה יקר ביותר כ-90$ לאדם כולל ארוחת ערב יפנית וארוחת בוקר יפנית (לא מהטובים ביותר, אבל יעיל).

יש מי שעושים את המסלול ללא הפסקת לינה בדרך. בכל מקרה יש לקחת בחשבון שמגובה 3,000 מטר ומעלה, יש להערך למחלת גבהים עקב הדלדלות האוויר בחמצן, ולכן הלינה בגובה מעט מעל 3,000 חיונית להסתגלות הגוף. יש מי שלוקחים איתם בלוני חמצן אישיים. מסלול הטיפוס שאנחנו לקחנו היה ארוך יותר ופחות תלול (יש שלושה מסלולים בתלילות משתנה) ולמרות זאת, הטיפוס היה מאתגר ולקראת התחנה השמינית הרוחות התחזקו והקשו על הטיפוס בקטע האחרון.

לבקשתנו, עשו לנו השקמה בשעה 2:30, כדי להגיד לנו שאסור לטפס על ההר בגלל רוחות חריגות ושאף מטייל לא מורשה להמשיך בטיפוס. ב-5:30 שכחה מעט הרוח ותנועת המטפסים חודשה. מומלץ בחום לקחת מקל הליכה, נעלי הליכה טובות וחליפת גשם/סערה (יש המון אבנים וסלעים ולעיתים קרובות גם יורד גשם). חובה לקחת כשלושה ליטר מים לאדם (בתחנות יש לקנות מים ושתיה, אבל יקר), אוכל ונישנושיים אנרגטיים. אין טעם לסחוב ציוד נוסף כבד ולא שימושי, שימרו על הכוחות. לאורך המסלול בתחנות יש שירותים כימיים בתשלום 100 עד 200 ין. גם בביקתה בה ישנו נדרשנו לשלם עבור הכניסה לשירותים בכל פעם מחדש.

למרות כל התלאות והטיפוס המאתגר, הנוף פשוט עוצר נשימה וחוויית הטיפוס הינה מיוחדת גם בגלל אופיים המיוחד של המטיילים המקומיים. מאחר שההר הינו סוג של אתר קדוש, נתקלנו בעולי רגל בלבוש מסורתי, קבוצות של מטיילים חדורי מוטיבציה והוואי מיוחד.

בתחנה מספר 5 אפשר לקנות מקל עץ להליכה (אם לא הבאתם מהבית) ובכל תחנה בדרך לקנות חותמת על המקל (כל חותמת עולה 200 ין שזה כ-2$. נחמד לראות את המטיילים שיורדים מההר עם המקלות החתומים שלהם.