בטיחות ואזהרות בויאטנם

אני לא רוצה להזכיר שם של חברת תיירות ספציפית כי שיימינג זו לא כוונת הטיפ.

בעקבות אינספור המלצות על חברת תיירות ספציפית הלכנו כמו כל העדר הישראלי גם אנחנו אליה.

היחס היה טוב והשירות היה טוב רק שהטיול היה ממש מאכזב ולא טוב.

למרות שהתייעצנו עם הנציג שלהם אינספור פעמים בסוף הם דחפו אותנו למה שהכי נוח להם בכל מיני טענות שאין לי אפשרות לבדוק את אמיתותן. יש להם מסלול קבוע לתיירים ישראלים והם מוציאים אותנו כמו בסרט נע של מפעל משומן היטב בשיווק אגרסיבי.

קיבלנו מחיר טוב ומסלול והגענו לוייטנאם. מאוד התאכזבנו מהטיול שהם בנו לנו - זה היה כמו לעבור במלכודת תיירים אחת גדולה עם אתרים ממוסחרים עד מוות.

כל הסירה בהאלונג הייתה ישראלים שבאו מאותה חברה והבלאגן והרעש היה בלתי נסבל.

כל המלונות היו מלאים באותם חבורות של ישראלים ובכל האתרים הרגשנו כמו בסחנה בישראל.

סאפה הייתה הקשה מכול - נראית כמו אתר בניה, אלפי ישראלים שעסוקים בקניות, ילדי שבטים שמקבצים נדבות בקור, ובתכלס אין מה לראות - שבטים ומאמות שעסוקים בלמכור לתיירים.

נין בין שוק תיירים עצום ממש מרגישים כמו במפעל סירות ותיירים.

דלתת המקונג - שוק צף מאכזב ובעיקר חנויות לתיירים עם מעט שייט בין לבין.

לא ככה חלמתי וייטנאם - יכול להיות שיש אנשים שזה טוב להם ונוח להם אבל מי שיודע לטייל ורוצה לראות טיפה יותר מפארק שעשועים עם גשר הידיים שיברח כל עוד נפשו מחברות הישראלים שמתנהלות כמו מפעל תיירים.

אני יודעת שיש טוב מזה ויש מסלולים פחות ממוסחרים כי שכנים שלנו חזרו והיו בווייטנאם אחרת - כל מיני מקומות שאפילו לא ידעתי שקיימים בווייטנאם.

ממליצה לכם להשקיע יותר בתכנון ובבחירת ספקים ולברוח רחוק ככל האפשר מהעדר.

חשוב לדעת כי לא פעם ברכבת הלילה מהנוי לסאפה - נכנסים לתא וגונבים כסף או טלפונים או כל דבר יקר אחר. רכבת הלילה יוצאת בשעה 9 בערב ומגיעה לסאפה בשעה 5 לפנות בוקר. לבטח ישנים ולו מעט תוך כדי נסיעה. שימו לב, לקשור מבפנים את הדלת עם חבל כלשהו כדי שאי אפשר לפתוח את הדלת מבחוץ ולגנוב. ראו הוזהרתם!

מעלה פה קישור לאתר של ממשלת וייטנאם בו תוכלו לבדוק אם החברה או השירות מולו אתם עובדים יש לו רישיון תקף של המדינה לעבוד עם תיירים.

כל מה שיש לעשות זה לרשום את שם החברה ולראות אם היא מופיעה ורשומה.

Http://www.vietnamtourism.com/en/index.php/services/travels

כלומר האם אתם עובדים מול חברה מסודרת או מול חאפרים שיכולים בתכלס גם לקחת את הכסף וללכת. כל פניה לרשויות המדינה תיענה בתשובה שבחרתם לעבוד מול חברה ללא רישיון תיירות וזה הסיכון שלקחתם.

לאחרונה מתגלים מקרים בעייתיים של חברות תיירות ישראליות וחברות מקומיות הפועלות בווייטנאם עצמה ללא רישיון תיירות.

ראשית זו עברה על החוק בווייטנאם ואם יקרה לכם משהו ממשלת וייטנאם לא תוכל לעזור לכם שכן בשורה התחתונה עקפתם את החוק.

חמור יותר מזה זה הביטוח - אם רכשתם שירותי תיירות מחברה ללא רישיון תיירות של המדינה אז אל תבזבזו עוד כסף ותרכשו ביטוח נסיעות או ביטוח בריאות כלשהו.

כי דבר ראשון כשקורה משהו הביטוח יבדוק מי חברת התיירות שנתנה לכם שירותים וכשיגלו שעבדתם לא במסגרת החוק הביטוח לא שווה כלום.

לאחרונה נתקלתי במקרים בריאותיים שחברת הביטוח סרבה לפצות בגלל סיבה זו ואם לומר את האמת גם בצדק.

כמו כן נתקלתי בכמה מקרים של אנשים שעשו ביטוח לביטול הנסיעה ולא קיבלו את ההחזר כשבוטלה הנסיעה מאותה סיבה של רכישת שירותי תיירות מחברה ללא רישיון עבודה.

תדרשו מחברה איתה אתם עובדים ומשלמים לה דיי הרבה כסף להציג רישיון תיירות מסודר של ממשלת וייטנאם ותבדקו ששם החברה מופיע בה.

בשביל רישיון תיירות יש לעשות גם ביטוח מול המדינה שדורש הפקדת כסף בחשון ממשלתי ובמקרה של תביעה מול החברה המדינה זכאית לקחת מהכסף הזה ולפצות מטייל.

אם אתם תרמילאים אז למי איכפת כי בסוף אבא ישלם.

אבל משפחות עם ילדים ואנשים מבוגרים אל תיקחו את הסיכון כי כל עוד לא קורה כלום אז אחלה והרווחתם כמה שקלים אבל שיקרה משהו אז שאלוהים יעזור לכם.

נסיעה במוניות בערים בויאטנם (במיוחד בסייגון ובהנוי) נפוצה וזולה. עם זאת – יש להיזהר מתרמית אליה נחשפתי אישית, ומסתבר שרבים מחברי הקבוצה עמה טיילתי נתקלו בה גם כן.

התרמית מנצלת את חוסר הכרות התייר עם השטרות המקומיים, ומתמקדת בשטרות 10,000 ו-100,000 דונג. בתום הנסיעה, אם מוסרים לנהג שטר של 100,000 דונג – הוא מסתירו ולפתע מציג לנוסע שטר של 10,000 דונג, אותו כביכול מסר לתשלום. הנוסע הנבוך לוקח השטר מהנהג, ומוסר לו שטר נוסף של 100,000 דונג….. כך הופכת הנסיעה מזולה מאוד ליקרה הרבה יותר.

ההמלצה” לא להשתמש בשטר 100'000 דונג לתשלום במונית, ואם בכל זאת עושים כן – להראות לנהג בעת מסירתו שזהו שטר של מאה אלף, ולא שטר של עשרת אלפים! בהצלחה ונסיעה טובה.

לאחרונה התחילו לקום יוזמות פרטיות של איזי ריידרים בויאטנם שמוכרים טיולים בעצמם. המחיר הוא זול ומפתה, ואם לא קורה כלום אז הכול בסדר. הבעיה היא כשקורה משהו.

איזי ריידר פרטיים לא עובדים בצורה מאושרת ולכן מסכנים את המטיילים. הם צריכים אישור תנועה, הם צריכים אישור הדרכה, הם צריכים ביטוחים – כל אלו עולים כסף. כשלא כוללים את כל אלה, אפשר למכור את הטיול בזול, ורבים מהמטיילים הישראלים מתפתים.

משטרת התנועה עוצרת לאחרונה את האיזי ריידרים – מי שנוסע ללא רישיון תנועה, ביטוח או רישיון הדרכה, מורד מהכביש מיד, מה שישאיר אתכם באמצע הדרך וכנראה שגם אתם תשלמו קנס חביב במקרה של נפילה או תאונה. הביטוח הרפואי שעשיתם בישראל לא יתפוס כי נסעתם ללא אישורים מקומיים. במקרה של תקלה באופנוע, אתם תקועים באמצע הדרך ואין חברה שתגבה אתכם ותשלח משהו חלופי.

לאחרונה, אזרחית אמריקאית שלקחה איזי ריידר נפלה ושברה את הרגל. האיזי ריידר, שהיה ללא רשיונות, נבהל ופשוט ברח, כשהוא משאיר אותה בדרך. הוא ברח כיוון שהיה מאבד את האופנוע ונקנס קשות. ההבדל בין לעבוד מול חברה מסודרת לבין לעבוד מול איזי ריידר פרטי במושגי כסף ישראלי, הוא שולי בהחלט, בהתייחס לסיכון הגדול שאתם לוקחים. 

ויאטנם מדינה יפה מאוד ויש בה הרבה אטרקציות. יחד עם זאת יש במדינה הרבה רמאויות כלפי זרים. כאשר לוקחים מונית מהשדה למלון - יש שני בחורים, נהג והמלווה שלו. כשהגענו לעיר, המלווה דיבר בפלאפון, הגענו לפתח מלון (לא המלון שהזמנו) והמלווה ירד למלון וחזר אחרי חמש דקות, לטענתו היתה טעות בהזמנה שלנו והמלון מלא. הוא ממש מתנצל שזה קרה לנו אבל במלון הזה יכולים לקבל אותנו, ההבדל במחיר הוא רק 5/10 דולר. אנחנו סירבנו והתעקשנו שיקח אותנו למלון שלנו ושם התברר שזו רמאות קבועה.

אחת משיטות השוד הנפוצות בויאטנם נעשית ע``י 2-3 בחורות על אופנוע. התרחיש עשוי להיות חטיפת תיקים, תלישת עגילים, חטיפת פלאפונים או כייסות כאשר הן נצמדות לזכרים ביננו תוך הצעת מסאז` או סקס. הדרך היחידה להימנע מזה היא הרחקה פיזית והימנעות מכניסה לשיחה. יד קדימה כדי למנוע התקרבות פיזית והמשך הליכה תוך תשומת לב. בהרבה מקרים, בעיקר ברחובות לא הומים ובלילה הן תמשכנה ללוות אתכם מאות מטרים בתיקווה להצלחה.