”מקבץ האגמים בסט וולפגאנג“
קמנו בבוקר כמו בכל יום עד עתה, בשעה 6:00 לפי שעון אוסטריה (7:00 לפי שעון ישראל), התכוננו, אכלנו ארוחת בוקר חביתה טעימה מביצים חומות עם קבנוס או נקניק אחר שהיה לנו, סלט ירקות, שתינו קפה של בוקר ויצאנו לדרך.
כעבור כשעתיים הגענו לאגם ב-St. Gilgen, אגם ענק לכל הדעות בשם Wolfgang see – אחד האגמים היפים ביותר באוסטריה. רצינו לקחת שייט על האגם, אבל פספסנו את הספינה ולא רצינו לחכות שעה וחצי כדי לשוט 3 שעות ולשלם הון תועפות. במקום זה, החלטנו לעלות עם הרכבל לפסגת הר Zwolferhorn. היה די קר למעלה, אבל הנוף שנשקף לנו משם, היה עוצר נשימה. עלינו לגובה של כ-2,500 מטר וכל מה שנראה משם נראה בגודל של קופסאות גפרורים, מכוניות צעצוע. את האנשים בקושי ראינו.
כעבור כשלוש שעות ירדנו מן ההר ומה לעשות? הפשרנו מעט, הלכנו לאוטו ושם ציפתה לנו "הפתעה" – דו"ח חנייה על סך 4 יורו. לא ראינו שום מכונת מדחן, ולא שום דבר. אין לי מושג מאין אנשים קנו/שילמו עבור החנייה שם. גם על המכוניות לא ראינו תווי חנייה.
משם, קצת מעוצבנות, המשכנו לנסוע לעיירה הלשטאט (Hallstatt), שגם היא שוכנת על גדות אגם ענק בשם Hallstatt See. ממש תענוג לעיניים. בעיירה זו ישנו מכרה מלח עתיק ביותר בעולם, שמפאת חוסר זמן לא ביקרנו בו, אך הוא נשאר בתכנית.
חזרנו לעיירה סט. גילגן ונכנסתי לתחנת משטרה לשאול היכן ניתן לשלם את דו"ח החנייה שקיבלנו. השוטר האדיב הסביר שאפשר לשלם בבנק הקרוב אבל כבר סגור, ושאפשר לשלם בכל מקום באוסטריה, בכל בנק/דואר וללא הגבלת זמן.
חזרנו למלון ושאלנו היכן ניתן בבאד גסטיין לשלם את הדו"ח הזה, והוסבר לנו כי על הכביש הראשי ישנו בנק עם הסמן שמודפס על הדו"ח. בבוקר למחרת נסענו לאותו בנק ושילמנו את הדו"ח בתוספת 1 יורו – עמלת בנק.
קרא עוד
