שלום לכולם,
היום היינו בפעם הראשונה בחוף הים התיירותי של העיר. התיישבנו בין התיירים הלא רבים ומייד וילדים, נשים ונערים התנפלו עלינו עם מרכולתם: פירות, לובסטרים, צמידים ומשקפיים. ש' מסגל לו לוק חדש שיתאים לרכיבה על האופנוע (כך הוא חושב לפחות), וחזר היום מהשוק עם כובע קמבודי (כזה שיש מעטפת לצוואר שנסגרת עם כפתורים, אותו הוא שם מתחת לקסדה. בנוסף, הוא משתדל ללבוש חולצות מכופתרות (אלה שקנינו לחתונה) ובחוף הוא רכש משקפי שמש צהובים (הוא מדד ורודים, אדומים וסגולים). אה – ובחוף הוא גם טיפל בשערות הפנים בחוט, והבנות העבירו יד על הרגל שלי ועשו פרצופים מזועזעים אבל אמרתי "לא תודה". עכשיו הילדים וש' ישנים, נתנאל הממזר נמנם בעגלה ולכן עכשיו הוא מתרוצץ בעוד אני מנקרת מול המחשב.
אתמול חזרנו מטיול לשמורת הטבע רים, במרחק שעת נסיעה על העגלה מכאן. עלינו על הכביש המהיר לפנום פן ולאחר 40 דקות ירדנו מהכביש בעקבות השלטים. הגענו לחוף הים שנראה נטוש, לאחריו כמה מסעדות קטנות עם ערסלים שגם כן נראות נטושות (מלקוחות), כפר קטן בהמשך, ואז הכביש נגמר בבסיס של חיל הים הקמבודי. נסענו חזרה והתיישבנו באחת המסעדות הנטושות, הילדים טבלו בים וניסינו לברר איפה שמורת הטבע. לאחר הרבה שאלות מסתבר שהמשרד של שמורת הטבע נמצא ממש בירידה מהכביש המהיר. נסענו לשם ומצאנו פליירים של השמורה ובהם מפורטים הסיורים והאטרקציות הרבות שהיא מציעה. אני רציתי לעשות טרק של שעתיים בג'ונגל ולשוט בסירה בנהר. הלכנו לראות את הנהר והסירה ואת החדר שהם מציעים. הנהר היה מאוד פסטורלי אבל החדר היה מזעזע וסיכמנו שנעשה טרק אחר הצהריים ולסירה נחזור מחר. בינתיים, הלכנו לגסט-האוס קטן עם חדר די טחוב אך ממש על הים. טבלנו במים, אני הכנתי אורז (באנו מצוידים עם מטבח שלם על העגלה), ישנו צהריים והלכנו למפקדת שמורות הטבע. הבחור שהיה שם שמע שאנחנו רוצים לטייל ומייד הלך ולבש חולצה של פקח שמורות הטבע והחל להוליך אותנו (עם כפכפים!) לעבר ההר. ש' עשה לי פרצופים ואמר שבחור מחרטט אותנו. טיפסנו על ההר, הזענו הרבה והיה מאוד יפה. לאחר שעה הבחור אמר שנראה לו שכדאי שנחזור לפני שיחשיך ואז הסתבר שהחזרה היא מהדרך בה עלינו. הדרך חזרה הייתה פחות נחמדה, לנועם ועומרי היה קצת קשה בירידה החלקלקה. ההליכה הייתה מאוד יפה, אבל שילמנו 12 דולר והרגשנו שממש עבדו עלינו. חזרנו למלון ואכלנו פיתות חמות (שהכנתי) עם ריבה (שקנינו). הבנות במלון ריחמו עלינו כנראה בגלל שראו שאנחנו מבשלים אז הן שלחו לנו לחמנייה עם שתי נקניקיות מוזרות לילדים. נועם ועומרי טעמו והניחו בצד. ביום למחרת בבוקר שוב עשינו פיתות שהיו ממש הצלה, בילינו את הבוקר בים והיה כיף. לאחר הפאשלה של הטרק ביום הקודם ושש' כינה אותי טוריסטית אשכנזייה, שאלתי לדעתו בעניין השייט עם הסירה והוא אמר שזה לא נראה רציני (וגם רצו 30 דולר לשיט של שעתיים) ושעדיף לשוט בסירה במקום אחר. הפעם הקשבתי לו וויתרנו על העניין. למרות שלא נתקלנו ביופייה המדהים של שמורת הטבע, נהנינו מהחופש, מהיציאה ומהנסיעה בעגלה.
הטיול הבא מתוכנן ליעד רחוק יותר. אולי ניסע שוב לקפ. כשחזרנו הבייתה נסעתי עם נועם לשוק להביא לנו אוכל, קניתי אוכל מוכן מכל הדוכנים שאני תמיד רואה ורוצה לטעום מהם. בערב מונט הה וסריי פאו באו לראות את התמונות מהחתונה. אני ייבשתי אותן במשך חצי שעה בישיבה איתי ועם הילדים עד ששרון אמר לי שהן רוצות לראות את התמונות, מיד הן שלפו משקפיים ושמחו מאוד.
היום בארוחת הבוקר דודה חנה שאלה אותי אם ישראל זה סאדאם חוסיין. התפלאתי על הידע הרחב. בבוקר, כשאנחנו יוצאים עם העגלה כולם מנופפים לנו, ואז ש' אומר שאנחנו נוסעים לפנום פן, האמירה הזו הפכה בדיחה קבועה. חכו, חכו...
עוד מעט אנחנו כאן כבר חודשיים ושוב צריך להאריך את הוויזה. עולות הרבה שאלות ומחשבות, האם להישאר בקמבודיה יותר משלושה חודשים (זמן החוזה שלנו על הבית), או לנדוד לוייטנאם או ללאוס השכנות לטיול של חודש. מצד אחד, אסור להגזים בטיולים עם הילדים והם צריכים את השגרה שלהם, אבל מצד שני הפיתוי גדול. זה לא חייב להיות שני צדדים באמת - אפשר לעשות טיול רגוע. בכל מקרה, צריך להתחיל לברר על ויזות, ומקומות, ונסיעות ומרחקים, וש' בכלל מציע לנסוע עם העגלה...
