טיולים רגליים ביופיו של הטבע
הגעתי לאי במטרה לגלות את יופיו הטרופי הטבעי, ולכן אתמקד באספקט הזה שלו. ב-5 ימים עמוסים הרגשתי שכיסיתי ומיציתי את המקומות האטרקטיביים ביותר, גם ביבשה וגם בשנורקלינג.
ראשית , ממליץ בחום על שתי אפליקציות מבוססות מיקום ש"עשו לי את הטיול":
1. GypPSy Guide
האפליקציה היא מדריך קולי, עם אישיות ואופי, שמנחה אותך בכל הדרכים העיקריות של האי. בכבישים מאד פופולריים ועמוסי אטרקציות כמו הדרך להאנה, המדריך אומר בדיוק איפה "חייבים לעצור", ואלו מקומות הם מעניינים אבל "רק אם נשאר לנו זמן וכח". בנסיעה חזרה, המדריך לא חוזר על עצמו, אלא מספר את ההיסטוריה, הגיאוגפריה, הגאולוגיה והתרבות של האי בצורה מרתקת, מבדרת, ונגישה.
2. AllTrails
זו אפליקציה להליכה בשבילים. אין כאן קול, אבל יש מפות טופוגרפיות, תיאורי מסלול, תמונות מפורטות מכל מסלול ומסלול, והכי חשוב – יכולת למצוא את נקודת ההתחלה של שבילים גם כאשר בשטח הסימון בקושי ניתן לזיהוי.
את הימים חילקתי בצורה הבאה –
יום אחד – הדרך להאנה. יצאתי מאיזור המלונות של החוף הדרומי לפני עלות השחר. עם אור ראשון כבר הייתי בנקודת האפס של הכביש. נסעתי כשמלפני אין למעשה אף רכב אחר. נהניתי מאור ראשון ורך של זריחה על פני הים, היערות, וההרים. חציתי את הגישרונים המאפשרים מעבר רק של רכב אחד בו-זמנית, כשמולי לא מגיח אף רכב.
עצרתי וירדתי אך ורק באותן 5 נקודות שהמדריך באפליקצייה תאר כחובה.על שתיים מתוכן אני ממליץ בחום, כלומר ממליץ להקצות להן מספיק זמן איכות כדי להנות מממסלולי הליכה מקסימים ביופים שם:
Waiʻānapanapa State Park
מסלול מתון לאורך מפרצים פראיים שחורים מבזלת אליהם מתנפצים בעוצמה גלים כחולים, כנגד תפאורה ירוקה בוהקת של צימחייה טרופית כמעט עד קו המים, ועל מדרונות הגבעות וההרים שממעל.
Pīpīwai Trail
המסלול הוא חלק מהפרק הלאומי שבאי, שכולל גם את פיסגת הר הגעש הגדול של מזרח האי. למי שברשותו מנוי שנתי לפרקים הלאומיים האמריקאים, כדאי להצטייד בכרטיס המנוי, הוא תקף גם כאן. 2 מסלולים מתחילים ממגרש החנייה של הפרק הלאומי, כ-45 דקות נסיעה אחרי שעוברים את העיירונת האנה. מסלול אחד, קצרצר, יורד לעבר הים, ומאפשר תצפית אל נוף מקסים של מפרץ, מפל שנישפך אליו, וגשר ציורי מעל המפל. המסלול השני, ארוך יותר (כשעתיים וחצי הלוך וחזור כולל זמן "לגימת טבע" מול המפל העליון) מטפס במעלה ההר, תצפית אל מפל ראשון, ואז דרך יער במבוק יפהפה אל מפל שני.
יום שני – הר הגעש האלהקאלה. הכביש מגיע עד ראש ההר, בגובה של 4 ק"מ מעל פני הים. על מנת להגיע לפני הזריחה (חלון זמן של בין 3 לפנות בוקר ל 7 בבוקר בחודש דצמבר בו ביקרתי באי) יש להזמין כניסה מראש באינטרנט. כשניסיתי להזמין, היום הזמין הקרוב ביותר היה שבוע קדימה, בלתי ישים מבחינתי. ההזמנה נדרשת רק לקטע הנסיעה העליון ביותר, במקום בו נמצאת עמדת הכניסה לפרק הלאומי.
ללא כניסה מוזמנת, התחלתי גם את היום הזה מוקדם מאד, וב-7 בבוקר, השעה בה הכניסה לא דורשת יותר הזמנה מראש, כבר הייתי ב"בוטקה" ונסעתי פנימה.
בראש ההר יש נקודת תצפית ממנה רואים את כל איזור מרכז האי – העמק המישורי בו נמצאת "העיר הגדולה" קאולואי, וכל בתי המלון של דרום האי. ממול רואים את איזור מערב האי והר הגעש השני. הבנתי שכדאי מאד לבוא בבוקר, אפילו אם אם לזריחה, כיוון שלפחות בעונה הזו של השנה (דצמבר), הבקרים הם לרוב בהירים. העננים והגשם נוטים להגיע בהמשך היום. ממליץ מאד לבדוק את תחזית מזג האוויר לכל נקודה באי אליה אתם מתכוונים להגיע. ההבדלים, למרות קוטנו של האי, הם גדולים מאד.
מראש ההר ירדתי עם הרכב לאורך הכביש כמה מאות מטרים, וחניתי בחנייה של מרכז המבקרים. שם מתחילים כמה מסלולי הליכה רגליים. עשיתי את המסלול שנקרא –
Sliding sand trail
זהו מסלול לא מעגלי, שיורד אל תוך איזור ה"לועות" של הר הגעש, והולך לאורכן, בנוף מידברי געשי יפה ביותר. יש לציין שלהר הגעש הזה אין "לוע" אחד "מסודר" כמו בהרי געש אחרים, כיוון שהוא לא נוצר בהתפרצות פתאומית, אלא בתהליך הדרגתי. המשכתי לאורך המסלול עד שהתחיל להיות חם מדי, ואז פניתי אחורה לעלות בחזרה.
יום שלישי – העמק עם "צוק המחט" באיזור המערבי של האי, בתוך מה שהוא למעשה הר הגעש השני (מתוך שניים) באי.
Iao Valley
גם כאן הגעתי מוקדם בבוקר, ונהניתי מתצפית מושלמת על המחט, ללא עננים. האיזור הזה של האי ידוע בכמויות הגשם העצומות שהוא מקבל, אז כדאי מאד לבדוק את תחזית מזג האוויר ספציפית עבורו, כדי לתזמן את הביקור. מסלול ההליכה ממגרש החנייה ועד התצפית על המחט הוא קצרצר – לא יותר מ10 דקות של הליכה איטית בעלייה. אבל, בירידה משם, בתוך הפרק המסודר, ממש ליד הנחל הזורם שם, ראיתי אנשים "מגיחים" מתוך הצמחייה, ו"גיליתי" שיש שם מסלול הליכה שעולה בצורה מאד מתונה לאורך הנחל.
זהו שביל מקסים ופראי. בגדול, הוא עוקב אחרי תוואי הנחל, מצד ימין שלו, כשעולים. האתגר שם הוא שהשביל נעלם בכל מיני קטעים, הצמחייה היא עבותה, וצריך לנחש איפה הוא ממשיך. מרגיש קצת כמו אינדיאנה ג'ונס לפלס שם דרך, אבל השילוב של המים הזורמים, הצמחייה הטרופית, ההרים מכל צד, בהחלט מצדיקים את המאמץ. לקח לי בערך שעה להגיע עד המקום בו הנחל מתפצל לשניים – שני יובלים שיורדים מן ההרים ויוצרים את הנחל האחד. שם השביל כעקרון מסתיים. ראיתי שתי מקומיות, אחת מהן מדריכה, שהמשיכו משם לגמרה בטבע, תוך טיפוס עם הידיים במקומות בהם אין שום שביל או דרך מוגדרים.
יום רביעי – שני מסלולים מקסימים בצפון החלק המערבי של האי
Waihe'e Ridge Trail
טיפוס תלול במקצת אל ראש ההר. שביל מסומן היטב, כבוש היטב ברגלי מטיילים רבים. אין צורך להעזר בידיים, אבל כדאי מאד להגיע כשלא יורד גשם. ממליץ מאד לנעול נעליים טובות, כי כשהוא רטוב, יש קטעים חלקלקים. נוף מרהיב כמעט לכל אורך הדרך, כולל הים במרחק, היערות הטרופיים, קטעים של יערות שרכים בוהקים בירוק לצד השביל.
"Makamakaole Stream - "13 Crossings
עשיתי את המסלול הזה באותו היום, כיוון שהוא ממש בקירבת מקום, ובניגוד לקודמו, לא דורש מאמץ פיסי מיוחד – עלייה מאד מתונה לאורך הנחל, המתפצל לשניים לקראת סוף המסלול.
האתגר הראשון כאן הוא למצוא את תחילת המסלול. התגברתי עליו 100% בזכות האפליקציה. הפעלתי את המפה בתוכה, והיא הביאה אותי ל"מיגרש החנייה" שבצד הכביש. מדובר במקום, לא מסומן, לרכב אחד בקושי, ממש בעיקול הכביש. חניתי שם, ואז "מצאתי" את השביל מעבר ל"גדר החייה" שבצד הכביש.
המסלול נקרא כך, כיוון שהוא חוצה את הנחל 13 פעמים עד שהוא מגיע למפל בקצה המסלול. כיוון שהנחל מתפצל, יש שני מפלים, כל אחד בקצה התפצלות אחרת. שניהם יפים מאד ומצדיקים ביקור. אחד מהם נופל היישר לתוך בריכה טבעית קטנה. המים צלולים ונקיים, לא קרים מדי, ותיגמלתי את עצמי בשחייה בבריכה הקטנה. מסלול ההליכה עצמו הוא מקסים. נחל מפכה בתוך יער טרופי. 13 החציות של הנחל הן די קלות, המיים מאד רדודים בנקודות האלה, ויש סלעים ואבנים לרוחבו של הנחל שאפשר לעמוד עליהם (משום מה, בספירה שלי חציתי את הנחל 18 פעמים. כנראה שכמה חציות שלי היו מיותרות. אין לדעת).חוויה כייפית.
יום חמישי – שייט בסירה לשני אתרי שנורקלינג
Ma’aleae Harbor
זו נקודת היציאה של כל סירות השייט התיירותי הזה. בסופו של דבר, אחרי מחקר לא מעמיק, הסתבר לי שהחבילות שהם מציאים הן די דומות. בחרתי בחברה שהבטיחה שהיא יוצאת הכי מוקדם בבוקר – פחות חם, ופחות עמוס במבקרים אחרים. ההבטחה אכן קויימה, והיה מאד מוצלח.
יש גם הבדלים בכמות האוכל והמשקאות החריפים שהחברות השונות מציעות, והאם יש בסירה גם מגלשת מים. כיוון שטיילתי בלי ילדים לא היה לי שום עניין במיגלשות מים, ולהשתכר על הסירה בדרך חזרה גם לא נראה לי אטרקטיבי, אז לפי זה בחרתי. החברה בה בחרתי היא למעשה עמותה שעוסקת בשימור, אז בגלל הצביון החיובי שלה, בחרתי בה ומאד נהניתי - www.pacificwhale.org
יצאנו ב-7 בבוקר, ואחרי ביקור באי המפורסם מולוקיני (אסור לעלות על האי עצמו - אי צחיח קטנטנן בצורת בננה), אבל במפרץ שלמרגלותיו יש שונית אלמוגים יפה ביתר) ואחר כך בסמוך לחוף, חזרנו בצהריים. ציוד השנורקלינג היה מקצועי, ההדרכה היתה מקצועית, והחוויה בהחלט כדאית. הם גם סיפקו הדרכה מצויינת לכל מי שדרש קצת ריענון באיך עושים שנורקלינג נכון וטוב.
