בין הפנטנאל בברזיל לאי הפסחא (ראה פוסטים קודמים), היינו בצ'ילה. הטיול המקורי, כאמור, היה צריך להיות אחר לגמרי. בסופו של דבר הוא השתנה די בפנדלים, כיוון שלבוליביה היה צריך ויזה דאז. מכל מקום, הטיול לאי הפסחא היה כבר סגור, הפנטנאל כנ"ל, אז היינו זקוקים למשהו בין לבין. אז מה כבר יכול להיות שם, אם לא ארגנטינה או צ'ילה למספר ימים.
כשהייתי באנטארקטיקה לא היה לי זמן לבקר בפטגוניה הארגנטינאית (אבל בינינו, מי צריך עוד איזה רבע קרחון כשאתה נוסע לאנטארקטיקה), אבל עכשיו היה לנו זמן לטיול קצר.
בסנטיאגו נחתנו בשעת ערב, וישנו בשדה התעופה במלון אחלה- הולידיי אין (אותו מלון שחזרנו אליו אחרי כן בסיום הטיול טרום הטיסה לאי הפסחא). ארוחת בוקר מצויינת. למחרת המראנו השכם ממש עם לאטאם הדייקנית כתמיד לפונטה ארנס, שער הכניסה לפטגוניה הצ'יליאנית. סגרנו טיול מלא בפטגוניה עם חברה שנקראת Ventas y Reservas, אתר https://www.fullpatagoniatour.com/en/
הם בנו לנו טיול לפי בקשתנו, במחיר סביר מאד. המדריך המקומי חיכה לנו בנחיתה ביציאה מהטרמינל הקטנטן ממש לחצי יום טיול. מזג האוויר בחוץ- קודר, אפור, ארקטי (רק בוורסיה הסאב אנטארקטית, כמובן). זה המקום להסביר שאיזור הקוטב הצפוני נקרא ארקטוס (מקור השם הינו דב ביוונית. לא בגלל דב הקוטב, אלא בגלל מיקום הדובה הגדולה מעל האיזור הארקטי) והדרום נקרא אנטי ארקטוס, דהיינו ההיפך מהצפון. לכן אנטארקטיקה נקראת כך- אנטי-ארקטיקה. המדריך היה נחמד מאד וידען, לבוש בבגדים ספרטניים, נעלי הליכה כבדות.
הוא לקח אותנו בג'יפ חדיש אך חבוט לראות את העיירה עצמה, שמאד מזכירה עיירות ארקטיות בשילוב עם השפעה ספרדית שאפשר לראות בדרום אמריקה. הכיכר במרכז העיר מרובעת ככל הערים/עיירות שפגשנו עד כה.
נסענו לנקודת תצפית על העיירה, משם ירדנו למיצרי מגלן, שם הסתובבנו במוזיאון מקסים של ספינה טרופה עם מיצגים חמודים שיעניינו מאד ילדים.
בסוף החורף ניתן לשוט בטיולי יום לראות מרבצי פינגווינים מלכותיים קטנים וכן פינגוויני מגלן.
אני הייתי בדרום ג'ורג'יה שם ראיתי קולוניה עם 400 אלף פרטים, אז לא הייתי חייבת, וגם לא ממש יכולנו בתקופה זו של השנה. מזג האוויר נראה מאד לא מזמין ליד המים. אחרי שהסתובבנו בעיירה והלכנו לסופרמרקט המתבקש (די חובה מאחר ובפוארטו נטאלס יהיה אף ספרטני יותר), וכן לקונדיטוריה שמתמחה במיטב האלפחורס מכל הסוגים- כולל מצופים בשוקולד. מדהים כמה סוגי אלפחורס יש בצ'ילה, והעמסנו איתנו לא מעט, כולל כמה בגודל של פריזבי קטן (ומצופה בשוקולד, כמובן. המון פירורים זה מייצר, לידיעתכם!). הגענו לתחנת האוטובוס -טרמינל האוטובוסים שממנו עלינו על האוטובוס לפוארטו נטאלס, משם נצא לפארק הלאומי טורס דל פיינה למחרת. האוטובוס היה מלא במקומיים בעיקר. משך הנסיעה כ 3 שעות, וכשירדנו בפוארטו נטאלס, חיכה לנו נהג שלקח אותנו למלון בו התארחנו 2 לילות- מרטין גוסינדה. המלון היה נעים ונוח, עם צוות מקסים ונעים וס"ה התאים לנו מאד.
הסתובבנו בעיירה- אין המון מה לקנות אבל מצאנו גם נעליים וגם מזכרות מקסימות במחירים סבירים. במקום ניתן לקנות ציוד למטפסי הרים, גולשי סקי, למזג אוויר ספרטני וקר. הרבה the north face לדוג'. יש סופרמרקט קטן, ומוצרים בו מעט. המרחק בין המלון לעיירה היה כ 10 דקות הליכה, יש להתלבש היטב. השמש שוקעת יחסית מוקדם, כצפוי בחורף הצ'יליאני.
למחרת השכימו אותנו ממש מוקדם לטיול הקפוא בטורס דל פיינה-
פארק לאומי מיוחד מאד. יצאנו בטרנזיט בו היינו דוברי האנגלית היחידים חוץ מהמדריכה החמודה להפליא שהסבירה בספרדית, ואז תרגמה לנו לאנגלית. כשהנוסעים שהיו איתנו בטרנזיט הבינו שהבנו את הטקסט בספרדית, הם מחאו לנו כפיים בהתרגשות והיו חמודים ולבביים, אולם האנגלית שלהם היתה מאד דלה, כך שהיה לנו קצת קשה לתקשר.
בכניסה לפארק וממקומות שונים ניתן לראות את המצוק המיוחד שנראה ממש ככף יד ענקית- למרות שהיה ערפל כבד כך שהיה קשה לראות את הסמל המסחרי של הפארק, עדרי גואנקו חמודים ופוטוגניים להפליא כמו בני משפחתם בני הבקר הדרום אמריקאיים- הלמה, האלפקה והויקוניה (את שלושת האחרונים ניתן לפגוש רק בחלקים הצפוניים יותר של היבשת).
לא ניתן לנהוג במהירות בפארק, אבל עצרנו במקומות שונים ופוטוגניים להפליא.
בפארק צוקים נישאים, אגמי טורקיז מרהיבים, שדות ירוקים וצהובים, ועוצמה אמיתית של בדידות קודרת.
המשכנו למסלול הליכה לקרחון שעבר בגשרים תלויים,
עד שהגענו לחוף שהיה מאד מרשים למראה לא מזמין לשחייה...
ארוחת צהריים אכלנו במלון המפואר דל לאגו (האגם) שכשמו כן הוא- צפה לאגם, שהיו חלקים של היום בו הוא היה יפה ושמשי, והיו חלקים של היום בו הוא היה אפור וקודר. הארוחה הוגשה לנו בכלים יפים, כשאנחנו היינו די מטונפים מההליכה, מלאי חול וחלוקי נחל, בעוד המלצרים המעונבים שירתו אותנו. קונטרסט גדול מאד בין איך שאנחנו נראינו והרגשנו לבין החוויה האצילית של אכילה בסטייל...
משם המשכנו לחלק בפארק שהינו מערות האדם הקדמון. מסתבר שעד לפני עשרת אלפים שנה חי באיזור זה המילודון- סוג של עצלן קרקע עצום בגודלו- 3 מטרים, משקלו כטון. המילודון היה צמחוני וניזון מעלים והאדם הקדמון שחי באיזור צד אותו ככל הנראה בקבוצות עד שנכחד. מה נקרא, ההיפך מקיימות. במערות באיזור יש נטיפים למרות שלא מדובר בסוג המערות הקרסטיות הרגילות בהן ניתן למצוא נטיפים כאלה.
בסוף היום היתה לנו חוויה מטורפת לא פחות- ראינו פומה, למרות שנאמר לנו שמדובר בחיה ביישנית ביותר שאין סיכוי שנצליח לצפות בה. ובכן, בנטות הערב בצאתנו מהפארק חצתה פומה נקבה את הכביש, בעודנו מתרגשים בטירוף. הריינג'ר שהיה איתנו על הטרנזיט אמר שמדובר בחוויה נדירה ביותר ואנו זכינו. לא הצלחנו לצלם מאחר והפומה היתה כל כך מהירה...
למחרת, לפני ארוחת הבוקר ירדנו לחוף הים לצילומי בוקר של המראות המדהימים על החוף בקור מקפיא מוקפים בהמוני כלבי רחוב בלתי תוקפניים.
אחרי ארוחת הבוקר הגיעו לאסוף אותנו למסוף לנסיעה חזרה לפונטה ארנס, ומשם לשדה התעופה. הפעם יכולנו לבחון את הטיסות וראיתי טיסה לדרום ג'ורג'יה- מפתה, אבל לא הפעם.
