יצאנו למסע הזה בתקופה רגישה.
המדינה שלנו במלחמה שנוגעת בכל אחד ואחד מאתנו וגם פה בקבוצה יש אנשים שהמלחמה נגעה בהן באופן האישי והמורכב ביותר.
המסע היה קבוצתי ואישי גם יחד.
וכמו תמיד אני מאמינה שכל אחד מאתנו חווה אותו בצורה שונה לחלוטין.
כשיוצאים למסע שכזה אי אפשר לדעת באיזה מקום יתפוס אותך האישי שלך.
ההתמודדות עם הקשיים הפיזיים במסע
או דברים שצפים מהחיים בבית, שלקחנו מהם הפסקה.
גם אני יצאתי עם התמודדויות משלי, כאלה שעם חלקן התמודדתי ברגעים שהיה לי קשה
והיו לי לא מעט שיחות שלי עם עצמי תוך כדי המסע למרות שללא ספק היה לי ליווי צמוד מלמעלה.
אני חוזרת שוב ושוב על המנטרה שצריך לחיות עכשיו!
זה כנראה משהו שנולדתי איתו והתעצם כשאמא שלי הלכה ממני בדיוק בשלב שהיא הייתה צריכה להתחיל לחגוג את החיים וזה נמנע ממנה.
גם הבחירה בפרטנרית שלי, למרות שהיא בחרה בי והציעה לי להצטרף, היתה נכונה.
טליה ואני נולדנו באותו יום 16.5 בהפרש של כמה שנים והרגשתי שיצאתי למסע איתי-בגרסה משודרגת.
כזאת שיש לה עוד כמה שנים של ניסיון ממני.
כל כך הרבה דברים דומים, בהתנהלות ובגישה פלוס תובנות של חיים שונים.
וכחלק מהמסע קיבלתי גם המון עצות ממי שמבינה מה זה להיות דומה לי.
מניחה שזה עבד ככה גם לצד השני.
נזכרתי שאפשר לצחוק והרבה.
צחוק אמיתי שמתגלגל ויוצא ישר מהבטן.
אפשרתי לעצמי לקבל עזרה כשקשה ולדעת לחבק כשרוצים לחלוק אושר ולא רק קושי.
אני מרגישה שאני חוזרת בתחושת הודיה.
מודה על המתנה שקיבלתי באמצע החיים.
ותודה מיוחדת גם לקוב בן הזוג שלי שידע לאפשר לי לעוף הכי גבוה שאפשר כשהוא שומר על המבצר שלנו ונותן לי שקט להנות מכל הטוב הזה.
תודה וייאטנם שנתת לי לחוות אותך באופן כל כך שונה כאילו זו הייתה הפעם הראשונה.
פעם שלישית גלידה....
סוף המסע בוייאטנם.
המשך המסע בחיים.....
מוזמנים לעקוב אחריי לעוד טיולים וחוויות באינסטגרם
או בפייסבוק שם מגוון התמונות המרתקות גדול יותר https://www.facebook.com/moran.tzvieli?mibextid=ZbWKwL
