אנחנו 'מטיילים עצמאיים'. מאוד. וחובבי שטח. הוא יותר ממני. אנחנו מתרגשים מפלאי טבע, קצת פחות מבעלי חיים, אוהבי אדם, סקרנים ופתוחים. אנחנו לא מי יודע מה פודיז (למען האמת אנחנו צמחונים ולא עושים יותר מדי עניינים מאוכל). אבל יש לנו סגנון. לי לפחות. אם זה היה תלוי ברם הוא היה ישן באוהל טיול שלם. אני מוכנה לישון באוהל כשאין אופציה טובה יותר בשטח. אבל בהינתן אופצייה אבחר את המלון הטוב ביותר בתקציב הנתון. וכן אנחנו נוסעים עם תקציב מוגדר מראש. לא כולל קניות (אנחנו גם מאוד לא שופוהוליקים). פשוט כי אנחנו רוצים לטייל עוד וצריכים לשמור על המאזן מאוזן.
לפני כשנה יורםהעלה תמונות מרהיבות מטיול שעשה בנמיביה. משהו בתמונות מהטיול הזה אמר לי שלשם אני חייבת להגיע. קצת ברורים ופגישות עם 2 אנשים שמוציאים טיולים לאזור הביאו אותנו למחשבה שאנחנו רוצים לעשות את זה "קצת אחרת": בקצב שלנו, כשאנחנו בשליטה מלאה על התכנון ולוח הזמנים וברמת הטיול המתאימה בדיוק לנו. לרם ולי. וכך, מצויידים בויזה (נציגת נמיביה יושבת במפעל המלח בעתלית ויש לתאם עימה מראש), מחוסנים נגד צהבת נגיפית (גם חיסונים יש לתאם מראש בלשכות הבריאות או בקופת החולים) ועמוסים בכדורים נגד מלריה (אותם לקחנו באדיקות שבוע עד שהבנו שלא ממש חייבים) וציודנו כולל מזוודה, תרמיל-מזוודה, 2 מזוודות עליה למטוס ו-2 תיקי גב (בכל זאת נסענו לעונה לא ברורה של חורף במדבר), יצאנו לטיול בסגנון של טיול אחרי צבא (כמעט).
השתחררנו מכל מחוייבויותינו ה"קבועות" לחיים והתייצבנו בנתב"ג. 2 אנשים צעירים מאוד ברוחם אבל כבר לא כל כך בכרונולוגיה, עם אהבה גדולה לטבע ונופים יוצאים לטייל.
5500 ק"מ, הרב בשטח, מוינדהוק-קוניני-קאוקולנד-Skeleton coast-Damaraland - Swakopmund-Walvis והדיונות.
על ההכנות – התקציב – הלודג'ים והמסלול כולו בבלוג אסנת ורם מטיילים בעולם
