באפריקה שום דבר לא בא בקלות, גם לא ארוחת הערב שלך.
סבתא שלי פעם אמרה לי שהלחם בטוניס היה הרבה יותר טעים כי היית מכין אותו בעצמך , עכשיו אני מבין על מה היא דיברה.
אני חייב לציין שעד היום חשבתי שדייג זה עסק פשוט. יושבים על הסלעים זורקים חכהמחכים עד שאיזה דג יבלע את הפיתון וזהו. מסתבר שטעיתי, לדוג זאת עבודה קשה מאוד. נפגשנו בחמש ליד הסירה. ״סירה״, זה יותר כמו קנו קטן מעץ עם מנוע קטן שבקושי זז. אבל הדייגים קוראים לזה לסירה ואני אכבד אותם. לדייג המקומי קראו סטאר, גבר כבן 50, וכשאר המקומיים חייכן באופן קבוע. לדייג השני קראו ג׳ון גבר כבן 60 מאנגליה, רזה גבוהה עם מעט שיער אדמוני בצדדים וקרחת גדולה לראשו. הגיע לפה לפני 6 חודשים, דייג מלידה באחת מהעיירות דייג הקטנות לאורך החוף האנגלי( הייתי שמח להעמיק בדיבורים על ג׳ון אבל הוא זכה לסיפור בפני עצמו) שתי בנות גדולות שכבר לא צריכות את עזרתו ואישה שעזבה לא מזמן גרמו לו להגיע להחלטה שהגיע הזמן למצוא בית חדש. בגיל 60 ארז תיק, כמה רשתות דייג ועזב את הממלכה בפעם הראשונה בחייו. גם הוא כמוני הגיע לחוף הזה בטעות והתאהב. קנה ״סירה״, רשתות יש, עזרה של מקומי חייכן, בקתה על החוף וחיים חדשים. ג׳ון וסטאר התווכחו האם כדי לצאת ללב ים או לא בגלל שיש רוחות חזקות. לאחר כמעט דקה של ויכוחים הוחלט, יוצאים לים. השייט ״בסירה״ היה קופצני ואיטי, אני ישבתי מקדימה ומאחרי ג׳ון וסטאר, הנוף היה מדהים, הרים ירוקים, חול לבן, מים כחולים צלולים. לאחר חצי שעה של שייט הייתי ספוג מים מכף רגל ועד ראש. הגלים הלכו וגדלו והרוח התחזקה מדקה לדקה. אני אשקר אם לא חשבתי ״שהסירה״ הייתה קרובה להתהפך פעם או פעמיים אבל סטאר התגלה כשייט דגול. סטאר דומם את המנוע, והתחלנו להניח את הרשתות בתוך המים. יש סדר מאוד מסויים שהדברים נעשים, וצריך להיזהר לא לגרום קשרים בין הרשתות. משליחים למים אבן גדולה ואחריה את הרשתות ובסוף דגל לסמן איפה הרשתות נמצאות כדי שבבוקר נמצא אותם בקלות ונאסוף אותם בחזרה לסירה. שאלתי את ג׳ון אם הדייג יותר טוב פה או באנגליה? הוא אמר שפעם הראשונה שהוא הרים את הרשת מהמים הוא לא האמין לכמות דגים שהוא תפס, אבל הכסף שאתה מקבל על הדגים הוא ממש נמוך. זה רק מספיק לדלק , משכורת לסטר, תיקון של הרשתות, ומחייה. כשהוא לא כלל את תחזוקת ״הסירה ״ בין הדברים דאגתי טיפה אבל אנחנו כבר בלב ים, לדאוג לא יעזור. לאחר שסיימו שטנו חזרה לחוף, שהגענו היה כבר לילה, הלכתי לישון כי בבוקר קמים מוקדם להוציא את הרשתות. סטאר אמר שיש לו תחושה שנוציא הרבה דגים , והוא בחלט צדק!
יצאנו ללב לים עם הזריחה , בניגוד לערב לפני המים היו שקטים ולא היו גלים או רוחות. למען האמת השייט היה ממש מרגיע במיוחד עם השילוב של השמש החמימה שעקצה את עורנו וטיפות המים הקרירות שניתזו עלינו מהים.
למשוך את הרשתות מהמים הייתה משימה לא פשוטה בכלל. במשך הלילה הרשתות שוקעות עד לקרקעית ובגלל הדגים הרבים הופכות להיות ממש כבדות. לאחר משיכה של כמה דקות מתחילים לראות את הרשת ולעלות אותה ״לסירה״ בין הרשתות יש דגים בצבעים וגדלים שונים, סרטנים, קיפודי ים וקונכיות ענקיות. סוף סוף, לאחר משיכה אין סופית כמעט ואין ספור מאמץ הרשת הראשונה בחוץ. עוד שתיים במים, בהחלט עבודה קשה להיות דייג. לאחר שהרמנו את הרשתות נסענו לכיון החוף. בחוף התחלנו לפתוח את הרשתות ולהוציא את הדגים שנתפסו ברשת. צריך להיזהר לא להרוס את הרשתות ויותר חשוב לא לפגוע בעצמך . בתוך הרשת חוץ מדגי סול, טונה , דג צפרדע ( לא נעים להגיד אבל זה הדג הכי מכוער שראיתי מעודי) ,דגים כסופים שאני לא יודע לשמם, וסרטנים, מסתתרים גם חתולי ים שהעוקץ שלהם כואב ומסוכן ,קיפודי ים וכרישים קטנים. בזמן שהפרדנו את הדגים מהרשתות הגיעו שני נשים מקומיות עם סלים גדולים וירוקים על הראש וביקשו את הסרטנים והדגים הקטנים שאין לנו שימוש בהם.
ג׳ון הסכים והן עזרנו לנו עם המיון. ערימה של הדגים היקרים שאפשר למכור בפרייטאון (תפסנו כמות גדולה של דגי סול גדולים ואדומים שאני לא יהיה מופתע אם כמה מהם ימצאו את דרכם לארץ או לאירופה), ערימה של דגים למכור בשוק המקומי, וערימה של דגים קטנים וסרטנים לזרוק בחזרה לים כאוכל לדגים האחרים. אך היום הם ימצאו את דרכם לסיר של אוואה ,וימלאו את בטנם של כמה ילדים רעבים בכפרים שבמורדות ההר. לקיפודי ים חפרנו בור עמוק בחול וזרקנו אותם פנימה. ובאשר לי ,בחרתי דג גדול יפה ושמן, ניקיתי אותו במי הנהר, הדלקתי מדורה וצליתי אותו על האש. קצת מלח , קצת לימון, ארוחת מלכים!!! אני לא יודע אם הדג היה כזה טעים כי הוא היה טרי, או בגלל שעבדתי כל כך קשה בשבילו......
מוגש כחומר למחשבה ע״י האדם הנודד
לעוד סיפורים ותמונות לייק לונלי פלג
https://www.facebook.com/LonelyPelegLwnlyPlg
באפריקה כלום לא בא בקלות!!!
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
