פסח בקפריסין

קפריסין הינה מדינה קטנה שיש בה הכול - נופים הררים, ים, היסטוריה, מיתולוגיה וארכיאולוגיה, אוכל טוב ואנשים נהדרים, דוברי אנגלית. מזג האוויר נוח. וכל זאת במרחק חצי שעת טיסה מישראל.

הטיול שלנו התמקד בהרי הטרודוס, באזור מפרץ ליד העיר פוליס, באזור פאפוס ובאזור ההר הנמוך שבין לרנקה לפאפוס.

את גברת קטרינה, בעלת מלון אליסיה בכפר הקטן פדולס שבהרי הטרודוס, פגשנו לאחר נסיעה שארכה כשעתיים משדה התעופה. היא התנהלה בכבדות, אבל זה לא מנע ממנה להסתובב, לעזור ולארגן. היא נתנה לנו מפתח, מיחם למים, מעביר לשקע, ושאלה אילו סוגי תה נרצה. בסלסלה היא סידרה פירות. עלינו לקומה שניה והיא הכניסה אותנו לחדר וליוותה אותנו למרפסת, ממנה אפשר לראות את הנוף- הכפר הציורי עם הכנסייה החדשה שבמרכזו כשברקע הרי הטרודוס.

יצאנו לסיור קצר עד לגבעה שמעל הכפר, היכן שמתנוסס צלב גבוה שנראה למרחוק.

ירדנו לארוחת ערב. קטרינה חיכתה בחדר האוכל הגדול שישבו בו רק עוד זוג תיירים מצרפת. מעבר לכביש שוכנת מסעדה נוספת, שבו ישבו מקומיים, אכלו ושיחקו שש-בש.

"הכול מנות אוטנטיות, מהמטבח המקומי", אמרה לנו קטרינה. "יש מוסקה, מרק מקומי, דג טרוט. כמובן שהכול מוגש עם סלט יווני".

בעלה, לוסוז, ישב בקצה המסעדה וצפה בטלוויזיה.

"הוא מכין את האוכל, לפי ההוראות שלי"- מספרת לנו קטרינה. "בגלל הרגל קשה לי להסתובב יותר מידי"- היא מסבירה.

למחרת יצאנו לטיול במסלול סובב הר אולימפיה, בחרנו במסלול באורך 14 ק"מ. השביל נמצא על קו גובה אחיד, מה שמאוד מקל על ההליכה. לאורכו יש שלטי הסבר לגבי הצמחייה, כמו גם סימון דרך כול ק"מ. החורש ים תיכוני, עם עצי אורן וארז, הצובעים בירוק את שרשראות ההרים שמתחתינו.

הכפרים הקטנים, עם הבתים בעלי הגגות האדומים משתלבים היטב בתמונה, יחד עם הצבע הטורקיז של אגמים מלאכותיים שנוצרים מסכר מלאכותי. קרוב לים התיכון אפשר לראות את אגמי המלח של לימסול.

במהלך ההליכה שלנו פגשנו רק ארבעה מטיילים, מהם שניים ישראלים. אל הזוג השני, שהגיע מווליש, התלווינו במהלך שעת ההליכה האחרונה לרכב.

במהלך אחר הצהריים הכרנו גם קבוצה ישראלית שהגיעה לטיול טרקים מאורגן באזור, וגם את שכיננו במלון, זוג תיירים צרפתיים. הם סיפרו לנו שהם הכירו לפני יותר משלושים שנה בישראל. היום הם טילו למפלי קלדוניה.

****

למחרת נסענו בעקבותיהם ובעזרת הכוונה של מרכז המבקרים ומדריך מקומי נחמד, שפגשנו בסוף העלייה, מצאנו כיצד להתחבר למסלול הירידה המדהים, שלהפתעתנו היינו בו לגמרי לבד.

לאחר ארוחת הצהריים בכפר פאנו פאלטרס המשכנו לכיוון כפר הוורדים ארגוס. מדובר במסורת של יצור מוצרים מוורדים שעוברת במשפחה כבר שלושה דורות. במשך חודש בשנה קוטפים את הוורדים וממצים מהם את הריח. בדיוק כשהגענו נקראנו לעזור בהכנסת הוורדים שנקטפו הבוקר למיכל גדול. כעוזרי בעלי המקום, הראו לנו בנות הדור השלישי את כול המוצרים שהם מכינים ממי הוורדים- סבונים, ליקר, מי ורדים, קרם ידיים, נרות וכדומה, קנינו מהכל.

****

הדרך לכפר קלופניוטיס ארכה רק 10 דקות. לפני כשנה בנו מעלית משופעת (פוניקולור) שיורדת מהכביש הראשי לעיר העתיקה, אך שאר השיפוצים עדיין לא הסתיימו. טיילנו קמעה בין הסמטאות הציוריות והמאובקות מאבק המשפצים.

נכנסנו לכנסייה הקטנה וחצינו את הנחל לכיוון המצודה והמנזר. שם פגשנו את מנהל המוזיאון הביזנטי, הצמוד למנזר. הוא שוחח עם שני נזירים מקומיים ביוונית. מהרגע הראשון הוא עשה רושם של איש חייכן וחיובי. לאחר סיור במנזר, שקירותיו הפנימיים מעוטרים בפרסקות מרשימות, קיבלנו את הזמנתו ונכנסנו לסיור במוזיאון הקטן, שקיבל מעמד של אתר מורשת עולמית של אונסקו. קיבלנו ממנו הסברים כאילו שהוא מתאר משחק כדורגל סוער, ולא ציורים מלפני מאות שנים. הוא תאר בלהט כיצד גילו את הציורים במחבוא במנזר והראה לנו כיצד נראים הציורים שלא נשמרו במצב טוב, כיוון שהיו עם הפנים למעלה. הוא הדגים לנו את שיטות הצביעה השונות ואת החומרים שבהם השתמשו וכיצד יצרו את הצבעים השונים. חלק מהציורים נגנבו ונשלחו לאוספים פרטיים או למוזאוניים שונים ברחבי העולם והיה צריך לשלם כסף רב בכדי להחזירם למוזיאון.

לאחר הסיור במוזיאון ירדנו לסיבוב קצר באזור הנחל הקטן. קל לראות על דפנות הנחל את שאריות המינרלים מהנביעה המקומית ולהריח את ריח הגופרית, עכשיו ברור למה ייחסו למעיין סגולות מרפא, ולמה העדיפו לשטוף את הכביסה במימיו. חזרנו לכביש הראשי באחד השבילים התלולים, שכמותו רואים בכול כפר באזור הטרטדוס. במכולת המקומית קנינו ממתק עשוי מבוטנים מסוכרים.

המשכנו מערבה לכיוון הכפר הקטן הבא- ירקיס, לטרק קצר, שינוי מרענן לאחר הטרקים הקודמים. בעודנו לומדים ומצלמים את מפת הטרק הצטרף אלינו אחד מזקני הכפר והחל להסביר לנו ביוונית את המסלול, ושהטיול צפוי לארוך שעה וחצי. הוא רק שכח לציין את השיפועים התלולים שצפויים בהמשך. שוב היינו לבד במסלול. לאחר כרבע שעה החלה העלייה התלולה בשביל צר בשיפוע של כ-30%.

בקצה העלייה נשבה רוח חזקה מאוד, וכתמורה נגלה לעיננו נוף פנורמי. עם חזרתנו לכפר נכנסנו למסעדה המקומית, שמשמשת גם כמכולת וכמקום כינוס בכפר הקטן. הזקן הנחמד חיכה לנו והצטרף אלינו לארוחת הצהריים. עם סיומה הצטרף אלינו, מר סטליוס. הוא סיפר לנו בגאווה שהוא היה חמש פעמים בישראל, כשהיה מנהל האדמיניסטרטיבי של ביה"ח. בתקופה זו הוא נהג לארח בצימרים שהוא השכיר בכפר אורחים שהכיר ובניהם את הצלם מיכה בר-עם יחד עם עוד שני חברים. ניכר שהוא מאוד מעוניין לחדש את הקשר איתם ולדרוש בשלומם. הוא הביא את ספר הכתובות הישן שלו ונתן לנו את הפרטים שבידיו.

בכדי להשלים את אתרי החובה באזור המשכנו עד למנזר קיקוס המפורסם.

****

נפרדנו בהתרגשות מהמארחים שלנו ונסענו מערבה לכיוון פוליס, לטרק היומי. הנסיעה הייתה איטית, בכבישים מתפתלים בין הרי הטרודוס. צריך לנסוע בזהירות כיוון שעל הכביש היו לא מעט אבנים שהידרדרו מההר. אט אט התחלף הנוף והתחלנו לרדת לכיוון פוליס. הים התיכון התגלה ואיתו עצי הזית.

תחילתם של שני מסלולי ההליכה-אפרודיטה ואדוניס נמצאת בקרבת החוף. בחרנו במסלול אפרודיטה, שמתחיל לאורך קו החוף, מעל ים בצבע טורקיז.

לאחר הליכה קצרה התחלנו לטפס בתלילות בשביל המתפתל עד הפסגה.

שם פגשנו שוב את הקבוצה הישראלית, מלווים במדריך מקומי. גויסנו למשימת מציאת הסנדל שאבד לאחת המטיילות, אך לצערה לא חזרנו בדרך שבה הם הלכו, אלא בחרנו בשני הק"מ האחרונים שבהם משתלבים שני השבילים בדרך למטה, בחזרה לחניון.

הנסיעה לפאפוס ארכה פחות משעה והגענו למלון משפחתי קטן ונחמד בשם Axiothea בעיר העליונה, קרוב לשוק ולטברנות. העיר נמצאה בעיצומם של שיפוצים, לקראת שנת 2017, שבה היא תהיה בירת התרבות של האיחוד האירופאי.

בבוקר נחמד לרוץ על הטיילת המקומית, ליד המגדלור. יש סימון מרחקים ותחנות לביצוע תרגילי כוח.

בבוקר הצטרפנו לסיור אורבני בעיר העליונה מטעם אגודת התיירות של העיר עם מדריך בשם פאניקוס.

במהלך ההסברים הבוטנים התברר שחלק מהעצים צומחים גם בישראל. המדריך הזכיר גם את עץ האלנטרוס, שהרבה אלרגנים מכירים. מוצאו מסין והוא יובא לצערם של הקפריסאים, גם אליהם. הוא מכונה עץ גן עדן, אולי כיוון שהוא מקרב אותך לשם...

בהמשך הסיור התברר שפאניקוס הוא המדריך שליווה ביום הקודם את הקבוצה הישראלית בטיול באזור פוליס. עולם קטן.

הדרך לכפר Tochni ארכה כשעה על האוטוסטרדה לכיוון לרנקה. הגענו למרכז הכפר, שבו הייתה כנסיה, שתי מסעדות ומכולת, ששייכת לאחיו של ואסיליפולוס, בעל הצימר, שהגיע מהחלקה לקבל את פנינו. הצימר ממוקם במתחם סגור של חמישה חדרים. "אם התמקמתם", הוא אמר, "בואו איתי לחלקה שלי". עלינו לרכב המסחרי שלו ונסענו לחלקה. החלקה גדולה וואסיליפוליס לקח שתי סלסלות, הניח על קרקעיתן עלה תות ועבר איתנו בין עצי האשכוליות הבהירות, האדומות, הפומלות, עצי התות הלבנים והאדומים ועצי השסק. הוא האיץ בנו לקטוף ולמלא את הסלסלה. שאלנו אותו לגבי עץ החרוב, המכונה בפיו עץ הזהב- משום שאין צורך להשקות אותו, הוא מניב פירות רבים ואפשר להפיק מהם גם אבקת חרובים. קבלת פנים כזו לא זכורה לנו. עם חזרתנו לצימר פגשנו במדריכי האופניים של חנות האופניים המקומית. הם משכירים אופני שטח ואופני הרים, מארגנים טיולים, מלווים. הכפר מוכר בזכות חנות האופניים הזו.

ארוחת ערב אכלנו במסעדה המשפחתית. קיבלנו שתי ביצי פסחא צבועות באדום.

****

בלרנקה נרשמנו לסיור אורבני ב"אטליה" של אומנים זעירים. יצאנו מהמצודה שליד הים, בטיילת, ליד המסגד. האזור הזה היה בעבר הרובע המוסלמי ומאז נשמרים בו אתרים ושמות הרחובות. נכנסנו לביקור אצל פסל, שמכין פסלים לחנויות מוזיאונים והסביר לנו על טכניקות העבודה השונות. לאחריו המשכנו לסטודיו של אמן שעובד בין היתר עם תיל מתכת.

האומן האחרון התמחה ביצור ספל פיתגורס, שאם ממלאים בו מעל הקו המסומן, הוא מתרוקן. זכינו לראות כיצד הוא מכין את הספל, שלב אחרי שלב.

העיר הייתה נקייה, ויפה מאוד להסתובב על הטיילת ממנה יוצא מעגן יאכטות. מלרנקה נסענו לכפר הרוקמות לפקרה. אנחנו התמקדנו בענף התכשיטים.

אחר הצהריים חזרנו לסיור בין בתי הכפר Tochni וישבנו לאכול בטברנה התיירותית והטעימה.

****

המלצות לקפריסין-

נהיגה- מכיוון שנוהגים בצד שמאל, עדיף לשכור רכב אוטומטי. ההפרש במחיר שולי. בכיכרות יש סימון בולט של כיוון הסיבוב ובכלל השינוי אינו קשה כמו שנהוג לחשוב.

טרקים-ככלל הם מסודרים, ומסומנים במספר חוברות, כולל אחת שמקבלים בלשכות התיירות, כולל זו שבתל אביב, או בשדה התעופה בלרנקה. לאורך המסלולים יש סימונים כול ק"מ (בחלקם) ושלטי הסבר לגבי הצמחייה. אפשר גם למצוא ספסלים למנוחה. חשוב לא לזלזל באף מסלול- לצלם ולהתבונן בנוף רק כשעומדים ולא תוך כדי הליכה. להביא לטיול מספיק שתיה, נעלי הליכה טובות ומקלות הליכה.

מספר טיפים-

• לעיתים איות שמות הערים באנגלית מותאם להיגוי היווני- למשל Lefkosia=Nicosia Lemesos=LimasplLimassol.
• לנהגים שרגילים לנהוג בצד ימין של הכביש- להיזהר לא להיצמד לצד השמאלי יתר על המידה.
• נכון לאפריל 2016 עדיף להשתמש ב Goole Maps מאשר ב waize.