ימים 17 עד 19 של הטיול “24 יום בספרד, אנדורה והאיים הקנריים”. “רמת הגולן על סטרואידים” זה הדרך הכי טובה שאפשר לתאר את האי הזה, שתושביו השכילו לשמר את היחודיות שלו.
תאריכים: 16/8/15 – 18/8/15
מפה של כל המקומות בטיול: https://goo.gl/SqrVHz
מתחם וילות: Villas Puerto Rubicon – מומלץ
המתחם נמצא במרחק של 5 דקות הליכה מהמרינה, מהטיילת ומסופר גדול. בוילה שלושה חדרי שינה, שני חדרי מקלחת, בריכה (לא גדולה), חניה פרטית, מטבח מאובזר, ריהוט חדש ואלגנטי, כספת, אינטנרט חופשי ולמזלנו גם מכונת כביסה כי נגמרו לנו הבגדים הנקיים. אין בוילה מיזוג אויר אבל היו מאווררים. הקבלה סגורה בימי שבת וראשון ולכן צריך לוודא שמקבלים בדואר אינפורמציה איך להכנס לוילה. אנחנו לא קיבלנו ואחרי שחיכינו שעה בקבלה הרמתי טלפון לאחראי שמיד שלח מישהי להראות לנו את הוילה. לדאבוננו הוילה ליד התבצעו שיפוצים והרעש היה בלתי נסבל אז למחרת ניגשתי לקבלה ושם הבטיחו לי שידברו עם הקבלן ואכן השיפוצים לא המשיכו להתבצע בזמן השהות שלנו בוילה.
יום ראשון – 16/8 – הגעה ללנזרוטה
כשהגענו בשמונה בבוקר לשדה התעופה בטנריף גילינו שהטיסה שלנו הוקדמה מעשר לתשע וחצי. התפצלנו כשאני רצתי מהר להחזיר את הרכב (חברת Cicar) ואשתי וילדים הלכו לעמוד בתור לצ'ק-אין. התור להחזרת הרכב לא התקדם ושהשעה הייתה כבר עשרים לתשע ואני שקלתי פשוט להניח את המפתחות על הדוכן וללכת. כעבור חמש דקות העניינים הסתדרו ובתשע ועשרים הלכנו ברגל משער היציאה למטוס עם פרופלורים של חברת Binter. בטיסה שאורכה 50 דקות אין מקומות מסומנים, אבל להפתעתי חילקו שתיה, חטיף קטן וגם עיתון בספרדית. לקחנו את הרכב, שודרגנו ל Chevrolet Malibu, ונסענו לוילה ב Playa Blanca, קנינו מצרכים בסופר, הבנות למדו מתמטיקה והילד שחה בבריכה. בערב הלכנו לאורך הטיילת המקסימה ואכלנו באחת מהמסעדות כאשר לפתע החל לרדת גשם זלעפות ואנחנו החלטנו, שאחרי מה שעברנו בטנריף, שכנראה זה בגללנו.
יום שני – 17/8 – זמן פציעות
הילד לא מרגיש טוב עקב פציעה קלה שספג יום לפני אז צריך לשנות תוכניות. כל הילדים מקבלים עוד שעתיים של שינה בזמן שאני מנסה לסדר את הלו"ז היומי שיהיה יותר רגוע. די קרוב לעיר יש לוע הר געש (כבוי כמובן) שאפשר לטפס עליו שנקרא Montaña Roja. הטיפוס (רמת קושי בינונית מינוס) אורך כ 20 דקות ולמעלה הנוף יפה ואפשר גם ללכת סביב הלוע ואף לרדת לתוכו ולכתוב כתובות באבנים כמו כל התיירים שמגיעים לשם (אנחנו עשינו את הסימן של הארי פוטר).
ושם נסענו לכיוון הנמל של עיר הבירה (Arrecife) ותוך כדי נסיעה התאהבנו ביופיו של האי. התצורה שלו שונה משאר האיים הקנריים שביקרנו וההגדרה הכי טובה המצאתי לתאר אותו היא "רמת הגולן על סטרואידים". אי יחסית מישורי עם המון תילים געשים וכמו כן כמעט כל הבניינים לבנים, קומה אחת עם חלונות ירוקים וכחולים (הסבר ביום הבא).
בנמל של עיר הבירה אכלנו במסעדה אסייתית טובה אך טיפה יקרה בשם Asiatico Marina ואחרי זה ראינו שני סרטונים בשישה מימדים. אחד על לנזרוטה ואחד נסיעה על החומה הסינית. חביב ביותר. מה שהפתיע אותי ביותר היה שבחור שעבד בבית הקולנוע הקטן לא פגש אף פעם מישהו מישראל, תופעה שחזרה על עצמה כמה פעמים גם באי הבא שביקרנו. לא שמענו עברית שבוע כשבאיים הקנריים מבקרים למעלה משמונה מיליון תיירים בשנה.
בדרך חזרה למלון עצרנו לראות את חוף פאפרגיו המומלץ שנמצא בתוך שמורת טבע שהכניסה עולה 3 אירו. (הדרך לחוף טיפה משובשת). כשהגענו למלון הבנות יצאו לסיור קניות והבנים עשו קניות ונחו בבריכה.
יום שלישי – 18/8 – גייזרים ואומנות
בשעה תשע ורבע כבר היינו בכניסה לפארק הוולקני טימנפאיה, האיזור הכי פעיל וולקנית באיים הקנריים (התשלום לכניסה הוא במזומן). אחרי שחנינו עלינו על אוטובוס של הפארק שלקח אותנו לסיבוב בתוך החלק הכי "צעיר" של הפארק לראות את תוצאות ההתפרצויות שהתרחשו בשנים 1730 עד 1736 ובשנת 1824. בסיום הסיבוב הדגימו עובדי הפארק כמה חמה האדמה מתחתינו ע"י שפיכת מים לתוך צינור שמוביל לתוך הקרקע כשאחרי כמה שניות חוזרים כגייזר. כמו כן יש במקום מסעדה שמשתמשת בחום שיוצא מהאדמה לבשל את האוכל. כשיצאנו משם בסביבות 10:50 תור המכוניות להכנס לפארק היה של קילומטר וחצי (אני מניח שהבנתם לבד שצריך להגיע מוקדם).
משם המשכנו לבית של César Manrique אמן שהתווה את סגנון הבניה באי. למרות שאנחנו לא חובבי אומנות הביקור בבית המיוחד שלו מאד הרשים ביותר ונתן הסבר טוב על ההיסטוריה העכשווית של האי.
התחנה הבאה הייתה אמורה להיות Cueva de los Verdes, מערת לבה ענקית אבל פשוט לא היה שם מקום חניה ולכן החלטנו לחזור מאוחר ולהמשיך ל Mirador Del Rio, תצפית יפה בצפון האי. אין צורך לשלם ולהכנס לתצפית עצמה פשוט אפשר לחנות ליד וללכת לאורך הכביש. האי שרואים מהתצפית נקרא La Graciosa, אי ללא כבישים שמותר רק לרכבים ספציפים לנסוע בו. את המידע הזה קיבלנו ממדריך אודיו ומפה שקיבלנו יחד עם הרכב (סטנדרט בכל הרכבים את חברת Cicar).
את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדת "שני האחים" במרכז העיר Haria ומשם, השעה הייתה כבר שלוש וחצי, חזרנו למערה שהפעם הייתה חנייה והתורים נעלמו. הסיור וההסבר במערה נחמד אך ההנאה נפגמה טיפה עקב דיבורים וצעקות של ילדים בריטים קטנים. יש בסוף הסיור הפתעה שאני לא אגלה.
בדרך חזרה למלון סטינו טיפה צפונה לבקר ש El Gulfo – חוף מאד יחודי – (ולא רק בגלל שנתקלנו במשפחה נודיסטית מדנמרק) ו Los Hervideros שמזכיר טיפה את ראש הנקרה. זה היה יום ארוך, מעייף וממצה שהשאיר טעם של עוד.
