אל מנאלי ומשם לעמק פרבאטי

למנאלי הגעתי ישר מדלהי, כבר לא יכולתי לסבול את הסרחון והדוחק של העיר הענקית הזו, עליתי לאוטובוס בשעה חמש בערב ולאחר לילה ללא שינה ונסיעה מתישה של 17 שעות, הגעתי למנאלי, כפר מדהים ביופיו הנמצא בעמק קולו, משקיף אל ההרים סביב, פסגות מושלגות וחורש טבעי ככל שהעין יכולה לראות. מצאתי חדר סביר עם נוף להרים והלכתי לישון חצי מת, הייתי חייב להשלים שעות שינה, לאחר שלוש שעות ומקלחת חמה, ירדתי לרחוב לפגוש כמה חברים חדשים שהכרתי בנסיעה, מארינקה מגרמניה וידידתה ג'ייד מסקוטלנד יחד עם חברה רוד מאוסטרליה, הרגשתי ממש כמו בארוחת ערב בינלאומית, בילינו ערב ממש נחמד ביחד, שיחקנו קלפים ושתינו לא מעט. מנאלי מחולקת לאולד מנאלי ששם נמצאים רוב התיירים הזרים וניו מנאלי ששם בד"כ תמצא את תחנת האוטובוס המרכזית ואת רוב התיירים המקומיים. כמו כן אוטובוסים לא מגיעים לאולד מנאלי והדרך הטובה ביותר לעלות לכפר העליון היא לקחת ריקשה בחמישים רופיות (10 ש"ח) לכל כיוון. הימים במנאלי עברו לי ממש מהר, היות והחבורה שפגשתי בערב הראשון רצתה לעשות את הטרק שגם אני רציתי, כך שהעדפתי לנסוע יחד איתם ולנצל את ההזדמנות לשותפים למסע. בעיקר נהניתי מהאוירה הרגועה והמקום המתאים להוריד הילוכים מהשגרה המלחיצה שיש בארץ, הצטיידתי במכנס וחולצה מתאימים לאוירה ולאחר שלוש לילות והרבה הרבה כיף עם כל מיני תיירים שבאו והלכו יצאתי לכיוון עמק פרבאטי.
 את הנסיעה ממנאלי לקאסול שאורכה 80 ק"מ עשינו רק בשלוש וחצי שעות, זה היה ממש מהר כי את האוטובוס בבהונטר תפסנו ממש דקה לפני שהוא יצא לכיוון עמק פרבאטי. לכמה ישראלים שפגשנו, אותה דרך לקחה משהו כמו חמש וחצי שעות, וזה היה באוטובוס ישיר ללא החלפה. זו דוגמא טובה מאוד לכך שבהודו שום דבר הוא לא קבוע, הכל נתון לשינויים ואתה ממש ממש לא יכול לדעת מה יקרה לך מחר. אתה יכול לנסות לתכנן ולקוות שהתכנון יצא לפועל. לפני כמה ימים תכננו לנסוע לאתר מרוחק שעת נסיעה לעשות מצנחי רחיפה בטנדם, אטרקציה תיירותית פופולרית, בשביל 1500 רופי (שזה בערך 125 ש"ח) אתה מקבל הסעה לאתר וצניחה של 15 שקות קשור למדריך. אחרי שבדקו לנו בטלפו שהכל כשיר לטיסה, יצאנו לדרך. מיותר להוסיף שהדרך היתה כולה בבניה ומלאה בורות, כי הרי בהודו כל הזמן משפצים או שבונים מחדש את מה שנהרס בחורף, אחרי נסיעה רגילה במהירות של 30 קמ"ש בממוצע, הגענו לאתר, ממש קרנבל, מאות הודים מקומיים שבאו בחופשת הקיץ לבלות בצפון. כמובן שאין גם מה להוסיף לגבי בטיחות האתר, מצנחים נחתו בהפרשים של בערך כל שלושים שניות בתוך הקהל ממש ואנשים היו צריכים ממש לברוח מהצנחן כדי שלא יפגע בהם. באחת הפעמים הצנחן כמעט נחת על צנחן אחר ובנסיון אחרון לברוח הצידה, הוא נחת על אזרח תמים ישר על הראש, כמובן שהתפתחה תגרה המונית ומיד כוחם רצו להפריד. ככה זה בהודו, כל מה שיכול לקרות קורה. עמק פרבאטי נמצא בצפון חבל הארץ הימצ'אל פרדש, קרוב מאוד לעמק ולעיר הגדולה שעל שמו נקרא - קולו. העמק ירוק כולו, מלא עצי אורן ענקיים, נהר שוצף וגועש זורם בתוכו ולאורכו מפוזרים כפרים קטנים. העמק מוקף שרשרת הרים גבוהה, כשברקע ניתן לראות פסגות מושלגות ממש בהישג יד...כמו בגלויה. אחד מהם הוא קאסול, כפר קטן באורך של כמאתיים מטר, מלא מסעדות, חנויות, משרדי נסיעות, מכבסות, גסט האוסים ועוד שלל שירותי תיירות. מה שמאפיין את כולם היא השכיחות הבלתי נתפסת של השפה העברית בכל מקום אפשרי. החל משלטי המסעדות והחנויות, דרך התפריטים במסעדות והעברית השגורה בפיהם של המוכרים, יש תחושה שכתשעים אחוז מהנופשים כאן הם ישראלים בגילאים 21-24. חבר'ה צעירים אחרי צבא שהגיעו להודו ויותר מזה לקאסול, ובטח בטח לא רוצים לעזוב את המקום כל כך מהר. העמק מזמין אותך להישאר כאן כמה שתרצה, במחירים זולים של לינה ואוכל, אפשר להתקיים כאן בתקציב סביר של 40 ש"ח ליום, כולל לינה ואוכל למשך זמן רב. יש כאלו שאפילו מגדילים ומצליחים לחיות כאן בכיף בפחות מכך, הכל עניין של סטנדרד מחיה, וברור שיש כאלו שיכולים לרדת ממש נמוך. אני מצאתי מקום מאוד נחמד ממש על הנהר, עם חורשת עצים קטנה ואפילו מעיין מים חמים שפתוח כל היום לשימוש האורחים במקום. מחר יוצא לטרק קצר בהרים, נתראה בפרק הבא :)