קשה לי להסביר, אפילו לעצמי, את הרצון העז שלי לראות מקרוב הרי געש פעילים. האם הדבר נובע מזכרונות ילדות הקשורות בספרו של ז'ול ורן "מסע לבטן האדמה" (1864), או אולי הרצון לבחון את קטנותו של האדם מול איתני הטבע? כך או אחרת, אינני שבע מהמראות הנגלים עת הר הגעש פוער את לועו, נוהם בעוצמה ומשחרר מתוכו את הלבה האדומה-כתומה. יש בחוויה הזו שילוב מאגי של תחושת עילוי ממראות הטבע המלווים תמיד בפחד מהסכנה האורבת למבקר. ואולי יש קשר בין מאגיה ומגמה?
האי Tanna במדינת האיים ונואטו שבעומק הפסיפיק הוא יעד נפלא לחובבי הרי געש פעילים. הר הגעש Yassur נחשב להר הגעש הפעיל הנגיש ביותר בעולם. למעשה, על המטייל לטפס רק עשר דקות על מנת לעמוד פנים אל פנים מול הלוע יורק האש. מי שטיפס אל ארטה-אלה באתיופיה, פוקון בצ'ילה, סטרומבולי ואתנה בסיציליה - יבין מיד את ההבדל. וההר ממש התרגש למראה בואם של מטיילים מארץ הקודש (27 שעות טיסה מצטברות מפרידות בין ישראל לונואטו), ונתן הופעה מרשימה. כל מספר דקות מופע של אש ואבני לבה התרוממים השמימה. מיד עקבנו אחר מעוף סלעי הלבה. לשמחתנו, למדנו שהם טסים אנכית כלפי מעלה ויורדים חזרה ללוע המעשן. לא תמיד הדבר כך. יש מי ששילמו בחייהם על התקלות גופם בסלעים הבוערים, שנפלו מעבר לקירות המכתש המבעבע. אחת ההתפרצויות המרשימות לוותה ברעידת אדמה. ממש חשנו כיצד הקדקע רועדת לשניות ארוכות, שנידמו לנצח. שילוב של פיצוצים מחרישי-אוזניים, אש, סלעי-לבה המתרוממים לגובה מאות מטרים, חום לוהט, גאזים הנפלטים ואדמה רועדת - בהחלט מעלים את האדרלנין לגבהים חדשים ולא מוכרים.
האי Tanna הוא הרבה יותר מהר געש. קשה למצוא מדינות המשלבות תרבות אנושית מרתקת, מסורות עתיקות, צומח ייחודי, נופים מדהימים, שוניות אלמוגים מרתקות, אוכלוסיה המעריצה ואוהבת את עם התנ"ך - כפי שהדבר בא לידי ביטוי באי הקסום הזה.
קיבלו אותנו בקידה וענדו על צאורנו שרשרת פרחים, שעה שהגענו לבונגלוסים בהם התמקמנו. מהמרפסת ראינו את הר הגעש מעלה עשן. עם שקיעה מכוסה ההר בהילה אדומה. לצבוט את הלחי ולא להאמין. בחרתי להתמקם בבונגלוסים הקרובים לכפר של הילידים המכונים Ni-Vanuatues. רציתי לחוות את אורח חייהם ולהיות חלק מהם במהלך חמשת הימים בהם שהינו באי. טוב בחרתי. הסתובבנו בין הסוכות והתיידדנו עד מהרה. הוזמנו לגן הילדים (סוכה גדולה מלאה בזעטוטים), לבית הספר היסודי, לטקס הקאווה vמתקיים מדי ערב. זאת להבין, אין חשמל בכפרים. לקראת שקיעה יושבים הגברים ברחבה (הקרויה נקמל), לועסים שורש של צמח הקאווה עד הפיכתו לעיסה. אחר כך פולטים את העיסה לערימה משותפת, סוחטים לקבלת משקה משכר, לוגמים מהמשקה, ובטוב ליבם מהמשקה, מתפזרים איש איש לסוכתו. תוך כדי הלעיסה, נתבקשנו לספר על ארץ הקודש. חישבו על המעמד: אנחנו יושבים מול עדת מקומיים, מספרים על נפלאות סיפורי התנ"ך והמציאות היום-יומית בישראל, ותוך כדי כך שומעים את הקולות הרמים המלווים את פליטת העיסה מהפה. זר לא יבין זאת. זה הפסיפיק. אחד מגלי-עולם, קפטן קוק, גילה את Tanna בשנת 1774. שנים לאחר מכן הגיעו מיסיונרים והעניקו למקומיים (עד אז עובדי אלילים וקאניבלים) את הנצרות. התושבים קיבלו את סיפורי התנ"ך והברית החדשה כפשוטם. מאחר ואין להם חשמל (ומכאן שאין להם רדיו, טלויזיה או מחשבים), הרי כל הידע שלהם מקורו מלימוד וקריאה בתנ"ך. מבחינתם, כל יהודי וישראלי הם יד ימינו של האל. רבים מהתושבים שומרי שבת. חלקם צמחונים כדי שלא יחטאו באכילת בשר לא כשר. אינם עובדים ביום השבת אלא קוראים ולומדים בתנ"ך ועוזרים בניקיון החצרות של הקשישים שבכפר. יקל להבין איזה אושר גרמנו להם עם גלויה מארצנו, מתנה מהשוק במזרח ירושלים או מחזיק מפתחות עם ספר תהילים קטן.
Tanna היא שילוב אולטמטיבי בו האדם הוא חלק מהטבע. הם ניזונים מיער הגשם (בננות, קוקוסים, אננס, מנגו ועצי פרי אחרים צומחים כעצי בר), הם אוגרים את מי הגשם לשימוש יום-יומי, פרי ספוגי משמש עבורם כדור-רגל, הבקתות עשויות רק מענפי עצים ביער הטרופי. ביער עצי בניאן ענקיים. האמינו לי, אם דרך מעבר בעץ סקוויה בארה"ב יכולה לעבור מכונית, הרי דרך עץ בניאן יכול לעבור טנק. ביער הגשם (יותר מחמשת אלפים מ"מ גשם בשנה, ולנו, לשמחתנו, לא ירד גשם בכל 14 ימי הטיול בונואטו) צמחים טורפים, תוכים צבעוניים. במעבה היער חבויים כפרים, שתושביהם קיבלו את פנינו בריקודים מסורתיים (בלבוש מינימלי הקרוי "נמבס"). ביקרנו במעיינות חמים, מתנה נוספת של הר הגעש Yassur, ההופכים לנחל לוהט המצטנן רק במגעו עם מי האוקינוס, כמו גם בנחל כחול- סגול החוצה את אגן האפר הגעשי השחור.
ביקור בפסיפיק איננו מושלם בלי שחיה ושנירקול בשוניות האלמוגים. זאת עשינו באיים אחרים: Nguna, Headway. שם ליטפנו צבי ים צבעוניים ענקיים, וכרישונים חביבים חלפו לידנו. את המראות של האלמוגים והדגים אי אפשר לתאר במילים. הדגים אינם מפחדים מבני-אדם. נהפוך הוא, להקות ענקיות עטפו אותי עד כדי הסתרת השונית. אולי גם להם נודע, שהגעתי מארץ הקודש. באותם איים הרגשנו כבעלים פרטיים של חוף טרופי למספר ימים, שם גם זכינו "לצוד" שקיעות וזריחות. שוב אהיה בנאלי ואומר: "אין מילים...."
החוויות נחרטו לנצח עמוק בליבנו. הנופים, הר הגעש, המפלים, הלאגונות הכחולות, הפרחים ביערות, סרטני הענק. יותר מכל נזכור את התושבים המקומיים. את חיוכם, טוב ליבם, היכולת שלהם להיות חלק מהטבע, אהבתם לישראל. את אחד האיים עזבנו השכם בבוקר. תושבים, עמם שוחחנו מעט (על סיפורי התנ"ך, כמובן) בימים שבהם שהינו באי, השכימו קום על מנת להיפרד מאיתנו. זה הפסיפיק, זו החוויה המצדיקה 27 שעות טיסה.
בשפת המקומיים, הקרויה ביסלמה, המילה "תודה" נאמרת כך: "THANK YU TUMAS". תודה לתושבי הפסיפיק על קבלת הפנים, תודה ששמרתם כה יפה על מסורתכם ואת הטבע הסובב אותם. תודה להר הגעש Yassur, שהיה הגורם העיקרי להחלטה שלי לטוס לצידו השני של כדור הארץ ולטייל בונואטו.
אמנון בר
"ולקחת מראשית כל פרי האדמה ושמת בטנא והלכת אל....Tanna"
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
