הפוסט הוא המשך לחלק הראשון של סן פרנסיסקו יוסמיטי ונופש במקסיקו.
פאלו אלטו וסטנפורד
בבוקר אנחנו מתכוננים לבקר באוניברסיטת סטנפורד הידועה. האוניברסיטה ממוקמת בפאלו אלטו, ומכיוון שהסיור המודרך שאליו ניצטרף מתחיל בשעה 11:00 יש לנו זמן לעצור בדרך בדאון טאון של פאלו אלטו university ave ולמלא את חובת סטארבקס. הכניסה לסטנפורד היא דרך שדרת דקלים יפה ואנחנו חונים באחד מהחניונים למבקרים הקרובים לכניסה. משם הולכים ברגל לכיוון מרכז המבקרים הממוקם ליד האיצטדיון. במרכז מקרינים סרטים מעניינים על האוניברסיטה (הרבה דגש על נבחרות הספורט דווקא) ובשעה 11:00 בדיוק אנחנו יוצאים לסיור. יש קבוצה לכאלה שמתעניינים ברישום לאוניברסיטה ויש את המדריך שלנו שהוא לטענתו אחד מהוותיקים במרכז המבקרים. העניין שהוא מתגלה גם כאחד המשעממים. גם הסיור עצמו לא עובר במקומות מעניינים במיוחד, למרות שהאוניברסיטה מאוד מטופחת והארכיטקטורה כן מעניינת. בגלל החום ותלונות הילדים אנחנו פורשים באמצע הסיור וממשיכים להסתובב קצת לבד. לפי מידע “פנימי” סיורים לימודיים הרבה יותר מעניינים וניתן להיכנס ממש למעבדות, אז אולי בפעם הבאה ננסה להפעיל קשרים ונגיע גם לתוך הבניינים היפים.
לאחר שיצאנו מסטנפורד חזרנו לפאלו אלטו לחנות של אפל וקנינו בסמוך גם סושריטו לארוחת צהריים. אציין כי גם לסטנפורד מרכז קניות יפה הכולל חנות של אפל בנוסף לאחרות כמו מיקרוסופט, טסלה, בוס, בננה רפבליק ועוד. הפעם דילגנו וחזרנו לבית חברינו שם התכוננו לבוא ליל הסדר. ערב הסדר היה יוצא מן הכלל. חברותא, אוכל טוב ומזג אוויר נעים שאיפשר לנו לשבת בחצר היפה.
מקסיקו
הטיסה שלנו יוצאת ב11:45 מסן פרנסיסקו לפוארטו ואיירטה (יונייטד) אז אנחנו מסיימים להתארגן ויוצאים יחסית מוקדם מפאלו אלטו. לאחר כחצי שעה ועצירה למילוי דלק, מחזירים את הניסאן לנציג אלאמו. הכל מאוד מהיר ובנסיעה קצרה באייר טריין מגיעים לטרמינל שלנו.עוברים גם את הבידוק ואז מתבשרים שהטיסה מתעכבת מעט. לפי המקומיים בשדה התעופה של סן פרנסיסקו עיכובים הם די שיגרתיים. הטיסה לפוארטו וייארטה אורכת כשלוש וחצי שעות. לא מקבלים ארוחה במטוס, רק בייגלה ושתיה (ניתן לקנות אם רוצים), והבידור הוא באפליקציית יונייטד במכשיר האישי בלבד (אין מסכים) אבל זה מספיק בהחלט. נוחתים במקסיקו, ממלאים הרבה טפסים ויוצאים למזג אוויר חם. הזמנו הסעה מהמלון ולפי ההוראות שלהם אסור לדבר עם אף אחד ביציאה מהשדה עד שפוגשים את הנהג שמחכה לנו עם שלט. המקסיקנים מנסים למכור ולשכנע באגרסיביות כל תייר שיוצא מהטרמינל (אנחנו ניכוונו בזמנו בקנקון, שם מכרו לנו חבילה ב50$ שאותם בסופו של דבר קיבלנו חזרה). הנסיעה למלון אורכת 45 דקות שבהם נגלים לנו איזורים די מוזנחים, חנות של “אבן קיסר” ומראה של טנדר פיקאפ עמוס בכ20 מקסיקנים. המלון “איברוסטאר” נמצא בפונטה מיטה שפירושה באצטקית עתיקה שער לגן עדן. המיקום הוא על חוף האוקינוס השקט. בקבלה אנחנו מתוודעים לראשונה לשירות המצוין של עובדי איברוסטאר. מקבלים צמידים המעידים על זכויותינו במלון (אלכוהול מותר מגיל 18 – צמיד אדום) ומגיעים לאחר צעידה ארוכה וירידה של 4 קומות לחדרים שלנו. המלון משתרע על שטח ענק: ישנם כמה בניינים ושלנו הוא זה שפונה לים. החדרים שבחרנו הם עם יציאה ישירה לחוף ויש להם מרפסת עם כסאות נוח שממנה אפשר לדלג ישר לטבילה במים. בין המרפסת לחוף יש מעין הפרדה מוגבהת שנותנת קצת פרטיות.
החדרים מאוד מרווחים ונקיים, כמו כל המלון. לאחר התארגנות קצרה הכוללת לגימת בקבוק בירה מהמיני בר החינמי בחדר, אנחנו יוצאים לארוחת הערב הראשונה שלנו במלון במסעדת הבופה. בכניסה גבי האחראית על ההושבה מוצאת לנו שולחן לעשרה והיא תזכור אותנו בימים הבאים, תמיד עם קבלת פנים חייכנית ומציאת פתרונות כמו איך למצוא ל9 אנשים מקום במסעדה היפנית בלי שהזמינו מראש. הבופה מלא כל טוב. יש עמדות שמכינים בהם אוכל, מזנונים עמוסים, פינה מקסיקנית, קינוחים כולל גלידות, ואפשר לקבל גם יין.
בחמשת הימים הבאים אנחנו נהנים מאוד מכל מה שהמלון מציע. קודם כל מחוף הים החולי הצמוד לחדר ומהבריכה הגדולה שבמרכז המלון. למרות שהחוף הוא לא פרטי ומגודר הוא מאויש במציל מעובדי המלון ומפוזרים בו כסאות נוח ושמשיות לשימוש חינמי של האורחים. גם מלצרית מגיעה ולוקחת הזמנות של שתיה מהבר ומביאה עד לכיסא הנוח (עבור טיפ בלבד). יש אמנם רוכלים מקומיים שמנסים למכור כל מיני שטויות, אבל הם לא מטרידים. הבריכה היא ענקית ולא נתקלנו אף פעם במצב של צפיפות. יש חלק נפרד לילדים קטנים עם כל מיני מגלשות ושעשועי מים וחלק נפרד של משחקים במים כמו כדורסל וכדור עף (אם כבר מזכירים אז יש גם מגרש כדורעף חופים בחוף). גולת הכותרת של הבריכה הוא הבר שחלקו ממש בתוך המים (מיועד לישיבת מבוגרים בלבד). לא היתה לנו בעיה למצוא כסאות נוח ומגבות מחליפים כל הזמן. אוכל ושתיה כמובן אפשר למצוא כל הזמן. בבר בבריכה, בחוף הים, בבית הקפה שפתוח 24 שעות ביממה (סטייל סטארבקס) בבופה ובמסעדות השונות: יפנית, סטייקים, מקסיקנית וצרפתית. ואם זה לא מספיק לפעמים מקימים גם דוכן של פאייה או משהו אחר לזלול באזור הבריכה. בבריכה גם נתקלנו בתופעה ייחודית: יש למלון 2 ניצים harris hawk מאולפים שמתעופפים מעל אזור הבריכה כדי להרחיק ציפורים חמדניות שנמשכות לאוכל הרב ושיכולות להיות מטרידות כמו זבובים כמעט. שווה להזכיר כי דרך נוספת של המלון לשמור על הסביבה היא מדיניות של אי חלוקת קשים עם המשקאות. חוץ מהניצים המאולפים אפשר לצפות בשמיים בעופות נוספים כמו שקנאים שחפים ואנפות.
המלון מציע המון פעילויות לכל הגילאים כדוגמת: יוגה, פילאטיס, זומבה, סלסה, פינג פונג, טניס ועוד. כמו כן יש בכל ערב מופע מושקע (אנחנו הכי אהבנו את מופע הרוק). הקונספט די דומה למועדונים של קלאב מד. יש גם ספורט ימי כמו קיאקים (שעה בחינם – אבל הרוח והגלים לא איפשרו לנו לנצל זאת) ואופנעי ים. באחד הימים החלטנו לצאת לשנירקול בריף קרוב למלון. יש קרוב לחוף בתוך שטח המלון בוטקה של חברה Dressel Divers המציעה מספר סיורים מודרכים וגם צלילות. אנחנו בחרנו סיור די קצר היוצא מחוף המלון (הסירה מחכה מול החוף ומגיעים אליה באופנוע ים) לריף שליד צוקי האהבה. קיבלנו מדריך נחמד מאוד, ציוד לשנירקול ומי שרצה גם חליפה כי המים די קרים. בהתחלה ראינו רק מים ירקרקים וסלעים אבל כשהתקרבנו לריף ראינו דגים יפים בכל מיני צבעים וגדלים. הצוללנית שהיתה איתנו באותו איזור ראתה גם צב ים אך אנחנו פיספסנו אותו. הסיור עצמו הוא נטו כ40 דקות ועם כל המסביב לקח כשעתיים.
אחרי חמישה ימים נפלאים נפרדנו מהמלון וממקסיקו. הטיסה חזרה לתל אביב היתה דרך סן פרנסיסקו. למרות שאנחנו בטיסת המשך נדרש לעבור את ההגירה בכניסה לארה”ב לקחת את המזוודות ולמסור אותן שוב כדי שיגיעו ליעדן. כשהגענו לשלב הבידוק של ההגירה חשכו עינינו מאורך התור. היו לנו רק שעתיים וחצי לפני שהמטוס שלנו ממריא לארץ. בעדינות ניסינו לברר האם אנחנו חייבים לעמוד בתור האיום הזה, ואחרי לא מעט פניות הגיע אחד האחראים והעביר אותנו בתור מקוצר השמור למנויים בלבד “לפנים משורת הדין” לטענתו. משם עברה הדרך הביתה בנעימים והמחמאות ליונייטד. חזרנו הביתה קצת עייפים ובעיקר מרוצים.
