קאנום – יעד לא מתויר עם אטרקציה מדהימה
אנחנו לא צריכים סיבה למסיבה כדי לטוס לחול. אפשר להודות שזו אחת ההנאות הגדולות שלנו. אבל השנה באמת היו לנו סיבות טובות לטיול משפחתי נוסף. לאחר חגיגת בר המצווה של הבן הקטן ולפני גיוסו של השני. בתי הגדולה שהשתחררה מהצבא תמיד שמחה לטוס איתנו כך שאנחנו בהרכב מלא (13,18,21)
היעד - כמה לא מפתיע: תאילנד. היינו במדינה זו כבר מס פעמים וכל פעם אני דואגת שנגיע למקום אחר שעדיין לא ביקרנו בו. ובתאילנד אין בעיה למצוא מקומות חדשים ומקסימים.
הפעם החלטנו לחזור לקוסמוי ממנה מאד נהננו בטיול הראשון לפני מס שנים אך כמו שכתבתי חובה עלינו לנסות גם מקום חדש והפעם: קאנום.
אין כמעט חומר באינטרנט על המקום(2 בלוגים בס"כ אחד בעברית והשני באנגלית) אבל אני נדלקתי.
עיירה מבודדת שכמעט אין בה מערביים ,טיול לראות דולפינים ורודים, מלון 5 כוכבים לא יקר - מה עוד צריכים?
למרות שקראתי על כך שהעיירה קטנה ומבודדת לא הבנתי במה הדברים אמורים עד שהגענו.
מכירים את המושג סוף העולם שמאלה? זו קאנום. ו...נהנינו מכל רגע.
שעה וחצי במעבורת מקוסמוי. ואז עוד נסיעה של חצי שעה עם נהג שחיכה לנו והגענו למלון
Racha kiri . מלון מקסים ששוכן לו על הצוק, הנקודה הכי מרוחקת של החוף בקאנום.
מלון ענק ומסתבר שאנחנו האורחים היחידים. כל הצוות המצומצם מקסים ומסביר פנים, כנראה סוף סוף יש להם קצת אקשן עם הגיענו. לנו לא אכפת- אחרי ההמולה של קוסמוי ועשרות התיירים הישראלים והאחרים ששהו איתנו, באמת הגענו לשקט אמיתי.
לא יודעת כמה זמן נחזיק מעמד, בנתיים ביום הראשון היה כיף.
קיבלנו חדרים עם חלונות פנורמיים ולאן שלא מסתכלים רואים ים, חוף , צמחיה ירוקת עד – ככה נראה גן עדן?
היה לי ברור שלא נסיט את הוילונות בחדר, כדי שעם הזריחה נוכל לראות את הנוף המהם הזה- חלום חיי - בית על הים. אז למשך 4 ימים, החלום התגשם.
את ארוחת הבוקר, שבה כמובן אנו אורחים יחידים , מזנון לא עשיר במיוחד אבל מסודר כולו עבורינו, אנו אוכלים מוקדם, כיון שהיום זה יום שיא של כל הטיול – אנו יוצאים לשיט , לראות דולפינים ורודים.
קראתי שיש רק כאלו 2000 בכל העולם, ואנו בדרך לראות את חלקם. קבענו עם חברת טיולים מקאנום ויוצאים לשיט. לאחר שיט של כשעה וחצי, דוממים מנועים והמדריך מדרבן אותנו להסתכל מסביב ואולי יתמזל מזלנו ונראה את היצורים החמודים הללו .
ואכן, לאחר מס' דקות, התחלנו להבחין בצד זה סנפיר ובצד השני בגוף חלקלק, ועוד אף ארוך ועוד גוף ורוד – תאמינו או לא – באמת דולפינים ורודים.
כולנו עם מצלמות , שישארו הוכחות לספקנים שבבית, וזהו – מ בחינתינו עשינו את שלנו, ראינו את הדבר שלשמו הגענו. בהמשך היום עוד שיט, מנוחה על אי בודד, טיפוס של כ 100 מדרגות לראות מקדש על נזיר מחולל ניסים וחוזרים אחה"צ עייפים אך מרוצים למלון המבודד והמקסים שלנו.
ביום למחרת קבענו עם נהג מונית נחמד, דובר אנגלית מצוינת שיקח אותנו לmonkey college בסוראטני – העיר הגדולה הסמוכה. נסיעה של שעה הביאה אותנו לבי"ס הראשון מסוגו לאימון קופים. מטרת האימון להוריד קוקוסים מהעצים על ידי קופים ולא על ידי בני אדם כיון שהעצים גבוהים מאד. חוויה נחמדה ומומלצת - אין כרטיס כניסה, אין מופע שעשועים, אלא צפייה במאמנת שמלמדת את הקופים. היא לבדה גרה עם עשרת הקופים במתחם ומדהים לראות כיצד הם מבינים אותה ומה הם מאומנים לעשות. תרומה קטנה מתקבלת בברכה ואנו עוזבים את המקום מתפלאים מהיצירתיות של העם הזה.
חזרה לבריכה המקסימה של המלון, מנוחת אחה"צ ומסתבר שהמסעדה היחידה בעיירה גם מספקת שירותי הסעה חינם מהמלון למסעדה ובחזרה. הנהג המקסים מספר לנו בדרך למסעדה שהיום, יום שבת, מתקיים המדרחוב המסורתי השבועי, ואם נרצה הוא יקח אותנו לשלם לאחר הארוחה.
שמחנו, אנו חובבי מדרחוב נחלת בינימין ונהנינו לא פחות גם מהרמבלאס ברצלונה, אז למה לא בקאנום?! אז אחרי ארוחה סבירה של אוכל תאילנדי אותנטי , הגענו לבילוי סוף שבוע של המקומיים.
נחלת בינימין? ממש לא. הרמבאלס – אולי עוד 50 שנה. אבל, חוויה נוספת לאוסף: שוק לא גדול בנוסח שוק הפשפשים, דוכני אוכל מהיר, פירות, בגדים שנס ליחם וחבר'ה צעירים שיוצאים לבלות במרכז. שעה וחוזרים עם נהג המסעדה למלון.
מחר זה היום האחרון של שקט, חוזרים לקוסמוי לעוד יומיים אחרונים של כיף צבעוני , רועש שמשאיר טעם של עוד.
מאד ממליצה לבוגרי תאילנד , להתעניין ולבדוק גם מקומות פחות מתוירים ופחות במסלול הקבוע של כולם, כיון שהאפשרויות בתאילנד הן עצומות וניתן להנות כל פעם מחדש במקום אחר.
