קישור: היום הרביעי – הטרק המופלא לאגם הנסתר.
ובכן, הגענו ליום החמישי של הטיול ולצערי היה יום קצת פחות מוצלח מקודמיו, אבל הסתיים בטעם טוב.
המסלול: לאוטרברונן- רכבל לגרוטשאלפ-קרונית רכבת למורן-צהריים במורן- טרק ממורן ל-Winteregg- קרונית רכבת לגרוטשאלפ- ירידה ברכבל ללאוטרברונן.
זה נשמע אולי ארוך, אבל כשתקראו את הפוסט תבינו שזה ממש ממש קצר.
יצאנו מאוחר מהצימר המפנק של לילו, אחרי בוקר של אריזות. נסיעה של קצת יותר מחצי שעה הובילה אותנו לחניון של הרכבל בלאוטרברונן. מאד פשוט ונוח להגיע, חפשו בגוגל maps את
Parkhaus Lauterbrunnen AG. זהו חניון רב קומות ומצאנו מקום בקלות.
מתארגנים על ציוד (מנשאים, מקלות הליכה) ועוברים גשר קטן כדי להגיע מהחניון לבנין המרכזי. מיד תיפגשו בקופות (אוטומטיות). כאן תידרשו לרכוש כרטיסים. קנינו כרטיסים לגרוטשאלפ. עולים בגונדולה יפה מעלה מעלה עד לגרוטשאלפ, כשעמק לאוטרברונן נפרש לפנינו. בגרוטשאלפ אין כלום, זו סתם תחנת מעבר קטנטונת, אבל יוצא מכאן שביל הליכה לכיוון מורן. בגדול מדובר על סביב שעה הליכה.
באף פורום לא הצלחתי להבין אם עולים ברכבל או רכבת ומה בדיוק קורה שם, אז חייב לכם הסבר קצר: הרכבל מלאוטרברונן לגרוטשאלפ יוצא בערך כל חצי שעה. מגרוטשאלפ למורן יש רכבת, יותר מדויק לקרוא לה קרונית כי היא ממש קטנטנה. הרכבת הזו עושה מסלול שכל זוג צעיר ולא עצלן יכול לעשות ברגל בערך בשעה. הוא כמעט מישורי, עם נטייה לעלייה, וניתן גם לעשות אותו עם טיולון/עגלה. הרבה אנשים הולכים מגרוטשאלפ למורן או ממורן לגרוטשאלפ בכיוון הנגדי. המסלול הזה צמוד ברובו לפסי הרכבת אבל בסך הכל מהנה. הנוף לא מדהים. ג'וגינג גם אפשרות למתעמלים.
הקרונית הקטנה מגרוטשאלפ עושה את הנסיעה למורן ב-10 דקות. היא עוצרת בתחנה באמצע שנקראת Winteregg. אם יש לכם ילדים – זה המקום לעצור ולאכול צהריים – לצערי אף אחד לא נתן לי את הטיפ הזה קודם לכן, אז קחו אותו בחינם ממני – יש ב-Winteregg מסעדה מול הנוף, סמוך לתחנת הרכבת. זה לא עיירה או כפר זו רק מסעדה, פארק ותחנה. תוכלו לאכול פה צהריים בכיף, בזמן שהילדים בטרמפולינה או בפארק השעשועים. אגב, זה עדיף בהרבה מאשר לאכול במורן, לטעמי.
אנחנו הגענו בצהריים לגרוטשאלפ וכבר היינו רעבים. עלינו לקרונית ונסענו איתה למורן. לדידי, הגזימו בשבחו של הכפר הזה. אכן, מקום נאה ומסעדות בו, אבל הנוף לא הפיל אותי. בסך הכל רואים את הפסגות המושלגות של כמה הרים – מן הסתם האייגר, המונך והיונגפראו, כמה מצנחי רחיפה מסתחררים באימה פה ושם, וזהו. כמובן, יוצאים מפה לא מעט מסלולי הליכה, רובם למיטיבי לכת ולא מתאימים לילדים.
הלכנו לאכול במסעדה שצויינה כמספר אחת בטריפ אדווייזר – Eiger Guesthouse Restaurant. אני מוכרח לחזור שוב על הדעה שגיבשתי על האוכל השווייצרי – הוא מחורבן. לאללה. אם זה מספר 1, קנו סנדביצ'ים, קצת גבינות או כמה קבנוסים נהדרים ויש לכם ארוחה למופת. חלק מהילדים אכלו שניצל חזרזיר ונראה כי נהנו. מצד שני ילדים הם לא בדיוק אוטוריטה קולינרית. השירות אגב, בניגוד לאוכל, היה לא פחות ממעולה. בכל אופן ממליץ על המסעדה הזו כי האוכל דומה פה בכל מקום.
החלטנו לחזור עם הילדים ברגל את המסלול ממורן ל-winteregg, שהוא מסלול קל מאד וכאמור ניתן לעשות עם טיולון. רוית, בועז והילדים החליטו לעשות טרק קצר ופנורמי שצוין בשלטים כרבע שעה לכיוון אחד, והחל בעלייה רצחנית. נמיק ואני נהנינו מההליכה הלא קשה ל-winteregg, אף כי כאמור הנוף הוא מצד אחד יער, ומצד שני פסי רכבת.
בתחנת המעבר הקטנה של winteregg בילינו זמן רב. הגענו בערך ב-18:00 והמסעדה כבר היתה סגורה, אבל הפארק זמין לכל מי שחפץ והוא פשוט מעולה. גן השעשועים הזה העסיק את הילדים שעה ארוכה, ובטוחני כי היו נשארים שם עד תשע בערב (עדיין יש אור) לולא היינו צריכים לתפוס את הקרונית האחרונה (לוחות הזמנים תלויים בתחנה).
קוריוז קצר: להפתעתנו נחת ליד המסעדה מסוק, ממנו יצאו טייסת צעירה ונאה, וטייס משנה זועף. כמובן שנתנו לנו לצלם את הילדים במסוק, והסבירו כי יש להם הפסקה של שעתיים, לפני שיעלו שנית לאוויר להחזיר תיירים מפסגת האייגר. הם התיישבו ליד שולחן מחוץ למסעדה, וסעדו את ליבם ביין וגבינות. הטייסת היתה חמודה, סיפרה שהיא טסה עבור Air Glacier אבל רק מחליפה, ולמעשה עובדת בחברה אחרת, וגם אמרה שיש ענן ליד האייגר והיא קצת חוששת מהטיסה. למרות זאת כמעט שכנענו אותה שתיקח אותנו לסיבוב תמורת כמה מאות פרנקים (היינו מוכנים לשים 300) אבל זה לא יצא לפועל. הסיבה: חוק שווייצרי סתמי שאומר כי ניתן לקחת אנשים רק מגובה 1100 מ'. אנחנו היינו ב-1500. היא ביקשה סליחה, אמרה שהיא לא אוהבת להגיד 'לא' לאנשים, ושנבוא למחרת למשרד ויטיסו אותנו.
אח”כ בועז כתב בנייד 'Air Glacier' וגוגל כבר השלים לבד ל-'Helicopter crash'…. בקיצור, הכל התחבר. בערך חודש לפני כן התרסק מסוק של החברה, ואחד הטייסים נהרג. היא כנראה הושאלה כדי לתגבר את הצוות הקיים. סתם שתדעו.
אח”כ עלינו לקרונית ונסענו 5 דק' לגרוטשאלפ, שם ירדנו ברכבל חזרה לפרקינג בלאוטרברונן. הנענו ונסענו לגרינדלוולד – פסגת הטיול, העיירה שקראתי עליה כה רבות וכבר רציתי להגיע לבית ששכרנו.
ובכן, גרינדלוולד לא אכזבה. בדמדומי היום ניווט אותנו ווייז בין בקתות עץ וחורש טבעי, עד שהגענו לבקתת עץ גדולה שהשקיפה על גרינדלוולד ועל הפסגות הנישאות המקיפות אותה. בגרינדלוולד יש חיבור טבעי בין הטבע לבין האדם, בין מציאות לדמיון. בלי להגזים אוכל לקבוע כי אין הרבה מקומות יפים ממנה בעולם.
אציין כאן את כתובת הבית ואת הדרך ליצירת קשר עם בעלת הבית (אוולין), כי אם תזכו לגור פה, מובטחת לכם הנאה גדולה במחיר לא יקר כלל – בגרינדלוולד מדובר בפנינה אמיתית.
Trychelegg (Trycheleggweg 13 / Grindelwald) 4316
Evelyne Mürner
Tel: (0041) 33 676 39 94
