טרק האגמים הקפואים בנפאל - יומן מסע - חלק 3

את הבוקר של היום השלישי פתחתנו כרגיל עם פיתה טיבטית, ריבה ותה חם. ערב קודם לכן, כבר הבנו שהטרק ניתן לסיום בארבעה ימים בלבד. אביתר תמך כמובן ברעיון שאמור היה לגאול אותו מתנאי הטרק הקשים מוקדם מהצפוי, אם כי במחיר מאמץ פיסי קשה יותר. קבענו את מנגיינגוט (Mangengoth), בגובה של 300 מטר נמוך יותר מפדי, כנקודת היעד הסופית לאותו יום. למרות שהיתה נמוכה ב- 300 מטר מפדי, ברור היה שמדובר ביום של ירידות ועליות, כי בהימאליה אין דבר כזה מישור. שתי נקודות ביניים היו בדרך למנגיינגוט, הראשונה, גופטה (Ghopte) בגובה של 3530 מטר והשנייה, מעבר הרים נוסף, תדפאטי (Thadepati pass), בגובה של 3690 מטר.


מפל בדרך מפדי לגופטה

הדרך לגופטה היתה רצופה ירידות ועליות, אף על פי שגופטה היתה נמוכה במאה מטר מפדי, וחצתה נחלים קטנים ומפלים אחדים שהיו בדרכם להתאחד עם אינספור מפלים אחרים, כדי ליצור בסוף נהרות רבי עוצמה. הצמחייה חזרה להיות ירוקה, גבוהה ועשירה. בגופטה עשינו הפסקת תה קצרה והמשכנו בדרכינו לכיוון מעבר ההרים תדפאטי.
 

פטריות מיובשות בחצר הגסט האוס בגופטה

 בסביבת גופטה איבד תייר גרמני את דרכו, שנים קודם לכן, ונמצא שוב רק לאחר 43 ימים, בריא ושלם. הדרך מגופטה למעבר ההרים תדפאטי היתה מהיפות שראיתי בחיי. העליות והירידות היו מתונות ברובן והדרך היתה כולה צבועה בירוק עז. עלוות עלים עשירה עטפה את הכל, כולל את הסלעים, והעניקה לנוף מראה רך ומסתורי. השבילים עדינים ביחס למה שחווינו עד כה, מתמזגים בצורה הומונגנית בדרך, ולא נראים כאילו חוצים אותה. ערפילים לבנים מתמזגים עם הדרך, נמוגים וערפילים חדשים מופיעים במקומם.


ירוק עז בדרך לתדפאטי



 ערפילים בדרך לתדפאטי

המקום כולו נראה כאילו נלקח מתפאורת אגדות וכמו באגדות, במרחק של בערך עשרים מטר, נגלה לפנינו לפתע, בהמשך השביל, יאק פראי שחור ואימתני. בניגוד ליאק המבויית, זנבו מפואר ועשיר בשיער מפוזר, פרוותו ממשיכה לצמוח מתחת לביטנו וקרניו שונות. הוא נראה בשיא כוחו ואונו, עומד, מסובב את ראשו אלינו, בוחן אותנו וממשיך ללכת בשביל לפנינו. המשכנו ללכת אחריו. מידי פעם הוא נעמד, סובב את ראשו אחורה, סקר אותנו והמשיך בהליכה שלווה קדימה, בכיוון מעבר ההרים. תהינו לאן הדברים מובילים עד ששמענו געיות פרה חזקות ומייד אחריהן את נהמות היאק. הסתבר שמוקד העניין שלו היתה אותה פרה גועה, בשלה וענוגה שעמדה מחוץ ל tent house וליכחה עשב בשלווה שהופרה על ידי נוכחותו של היאק. לאחר דיאלוג קצר של געיות הפרה ונהמות היאק, ירד היאק מהשביל והמשיך בכיוון אחר. מתוך חיות הפרא שוכנות ההימאליה, אין ספק שהיאק הפראי הוא אחת המרשימות שבהן.
 

יאק פראי בדרך לתדפאטי

בתדפאטי עצרנו להפסקה, הזמנו משהו קל לאכול. בינתיים, יצאתי להתבונן בנוף. לדאבון ליבי עננים כיסו את ההרים הרחוקים והמראה הפנורמי המרהיב שנשקף ממעבר ההרים, נמנע ממני. התנחמתי בנוף הקרוב, בהמתנה לארוחה שלא הגיעה. לבסוף, רק עידוד אסרטיבי מצידי, העיר לחיים את הבחור הצעיר שהפעיל את הגסט האוס.
 


 תמונת נוף מתדפאטי

את האוכל שהגיע לבסוף, סיימנו במהירות והמשכנו לכיוון מנגיינגוט, מרחק שעתיים הליכה מתדפאטי המשמשת גם כצומת במקשרת בין טרק האגמים הקפואים וטרק הלמבו (Halembu), איזור יפהפה המצוי מזרחית לשמורת הלנגטנג ומספק מסלולי הליכה יפים ובעיקר קלים יותר מזה של האגמים הקפואים.
 

 הגסט האוס בתדפאטי

 זמן קצר לאחר תחילת ההליכה, הבחנתי באיש מבוגר יושב על תלולית ירוקה, מחוץ לשביל, באמצע שומקום. על פניו ברור היה כי אינו ממהר לאף מקום וכי כל יעד שהיה בדעתו להגיע אליו, יוכל להמתין בסבלנות. הוא לבש בגדים ארוכים, אפודה ומעיל צמר חום, כובע צמר שחור ונעליים גבוהות. פניו טובות, שיערו אפור, קצר ומטופח וכך גם זקנו. לאחר שנתן את הסכמתו, צילמתי אותו מספר תמונות נפרדתי לשלום והצטרפתי לאביתר ודאווה. בהמשך הדרך עברנו ליד סטופה מיוחדת שבניגוד לאחרות, הורכבה כולה מגזרי עצים וענפים בגדלים שונים. על פי ההסבר של דאווה, מקומיים שאחד מהוריהם נפטר, מניחים ענף קטן לזיכרם, בעוברם ליד הסטופה. לקחתי גם אני ענף קטן, הנחתי אותו לזכר אבי שנפטר לפני שנה וחצי.

 איש יושב באמצע הדרך בין תדפאטי למנגיינגוט

המשך ההליכה למנגיינגוט היה קל יותר מזה שחווינו בימים הראשונים. לאחר פחות משעתיים הליכה, הגענו לגסט האוס שהיה תחנת היעד הסופית ליום השלישי. ובניגוד לקודמים, את הגסט האוס במנגיינגוט, הרחתי קודם שראיתי אותו מופיע מבין לעצים. הריחות האופייניים הם בדרך כלל ריחות של שריפת עצים ונוכחות בעלי חיים. הגסט האוס היה גדול יחסית, מרווח ונעים. בחוץ היתה חצר יפה, מרוצפת ונעימה. מול החדרים עמד שולחן עם ספסלים.
 


 הגסט האוס במנגיינגוט

 מלבד שטח קטן מסביב לגסט האוס, הסביבה כולה היתה מיוערת. זוג מקומיים, בעל ואישה, הגיעו קצת לפני החשיכה. הבנות האמריקאיות נשארו לישון בתדפאטי (מעבר ההרים) וכך היינו האורחים המערביים היחידים. ראוי לציין, שבניגוד לטרק "סובב אנאפורנה" הרווי בתיירים מערביים, לעיתים עד לעייפה, המסלול עד גוסייקונד וממנו והלאה, ריק למדי מתיירים מערביים, לפחות בחודש ספטמבר שנחשב לחודש שלפני תחילת העונה. לאחר ארוחת ערב שכללה דאל בהט לכולנו, יצאתי שוב להביט במראה המרהיב של שמי ההימאליה וניסיתי לדמיין כיצד הם היו נראים ללא הירח שהאיר בעוצמה. אפשר להניח שניתן היה לראות את גלקסיית שביל החלב בבהירות שאין דומה לה, משום נקודה אחרת על כדור הארץ.