היום שוחחתי בצ'אט עם שירי ששאלה אם יש לנו שגרת יום קבועה. אז ככה: שגרת יומנו כאן קבועה אף יותר מזו בקדיתא. אנחנו מתעוררים בסביבות חמש בבוקר (הילדים מתעוררים, ש' כבר ער משתים שלוש בלילה, ואני מנסה להישאר במיטה אך לא מצליחה למשוך יותר מדי). יושבים במרפסת הצופה על הרחוב ושותים קפה. השחר מפציע וקולות ראשונים מהשכונה נשמעים ואנחנו מסתכלים על כולם – הכובסת שעושה תרגילי התעמלות עם חישוק, השכן שיוצא להשקות את העציצים, השכנה שמעמידה סיר חרס עם גחלים למרק הבוקר במרפסת, איש הקרח שמתחיל לנסר, הבת של סריי פאו (אשת ארוחת הבוקר) שמנקה את הלכלוך מתחת לשולחן הארוחה ומתחילה להביא ציוד. בסביבות שש ומשהו עומרי ונועם הולכים לאכול מרק, הם פחות או יותר הראשונים ומקבלים הרבה תשומת לב וכבר אוכלים כל אחד מנת מרק משלו, נועם גם שותה מיץ סוכר מהמכולת. בסביבות שבע ש' יוצא לשוק עם מונית אופנוע וסל קש קטן ואז אני הולכת לאכול, אוכלת את שאריות המרק של נועם ועומרי (פעם היו הרבה, והיום כמעט ואין) ומזמינה נום בן צ'וק (אטריות לבנות במרק עם הרבה עשבים ירוקים מכל מני סוגים). אן מגיעה בסביבות שמונה. ש' חוזר מהשוק ומביא ירקות, דגים ומתוקים ואן ואני הולכות לבסטת הירקות לעשות השלמות. אחר כך מתלבשים והולכים לפינה שלנו בים שנמצאת מרחק חמש דקות הליכה מהבית. חוזרים בסביבות 12, ישר למקלחת, נועם ועומרי מכבסים את בגדי הים ונתנאל יושב בגיגית. ואחרי המקלחת יורדים למטה למסעדה כפי שנועם מכנה זאת), שם ממתינה לנו ארוחת הצהריים. אחרי הארוחה ישנים צהריים. אחר הצהריים ש' יורד למטה לשחק קלפים עם הבנות שהיום כבר קוראות לו מלמטה: Israel Israel כשהמשחק מתחיל. אני יושבת קצת בחוץ או עושה טיול עם נתנאל בעגלה, לפעמים מביאה בננות מטוגנות, והילדים מסתובבים בחוץ או בבית. בשמונה בערך שוב מקלחת, קוראים ספר שדודה נאוה שלחה בחבילה והולכים לישון.
וכעת לחידושים של היומיים האחרונים - אתמול, לאחר יומיים של תרגול נהיגה באופנוע (ב.מ.וו, 125 סמ"ק, חצי אוטומטי), עשיתי סיבוב לעומרי, והיום בבוקר סיבוב לנועם. נסענו לשוק, החנינו במגרש החניה לאופנועים, וקנינו לו מתנה לרגל הפסקת המוצץ (חבילת דינוזאורים). אחר הצהריים נסעתי כבר עם שניהם – עומרי מקדימה ונועם מאחורה בכביש לאורך הים עד ליער מגודר שבו שוכנות להקות קופים. עצרנו שם וכמובן שקנינו בננות משתי בסטות שנמצאות שם לצורך העניין, והאכלנו את הקופים החמודים. שני מיניבוסים של תיירים קמבודים גם עצרו שם, בהתחלה הם צילמו את הקופים, ומהר מאוד עברו לצלם את האטרקציה האמיתית – נועם ועומרי. אני נוהגת לאט מאוד (כולם כאן נוהגים לאט) ובינתיים נהנית מאוד. ביום ראשון ש' החליט לנקות ולסדר את הכניסה לבית וזכה להרבה תשואות ומבטי הערכה מכל דיירי השכונה (הם עושים זאת כל הזמן – אוספים זבל מהכניסה, מטאטאים, מסדרים את העציצים). למחרת בבוקר, כשאיש הקרח ואשתו עשו מדורה קטנה בשש בבוקר לשריפת הזבל, נועם ועומרי ירדו בהתלהבות לעזור להם ואספו זבל מהשכונה. אתמול היה שיעור אנגלית שני לאחיינית של אן ושתי חברותיה. הפעם קראנו מתוך המדריך לתייר על סיהנוקוויל ודיברנו על הנקרא. אני התפלאתי מאוד מן הפער שיש בין רמת הכתיבה שלהן (טובה מאוד) לרמת הדיבור (קטסטרופה) והבנתי שהן חייבות לתרגל שיחה והן לעומת את התפלאו לדעת שבקמבודיה יש 12 איים.
מה עוד? היום נועם ואני נסענו על האופנוע, הלכנו לשלם חשבון חשמל בחברת החשמל, עד שמישהו בתור העיר לנו שזהו חשבון המים. ועוד משהו - קיבלנו חוזה לאיסוף זבל שבו כתוב שאנחנו צריכים לשלם 15 דולר לשלושה חודשים . אן לא מפסיקה לדבר על זה עם כל השכנים, כי מסתבר שזה מחיר שערורייתי אבל אנחנו מקבלים זאת בהבנה כי אנחנו תיירים. בכלל – אוספים כאן זבל פעם בשבוע באמצע היום וזה גורם להתרחשות והתרגשות שכונתית, כולם נאספים ומוציאים קופסאות ושקיות וכל מה שנשמר ונאגר במשך השבוע.
