כזוג שמטייל הרבה בעולם, כשהגיע הרגע להחליט על יעד לירח דבש, ידענו שזה צריך להיות יעד מקורי וחדשני. ידענו שאנחנו רוצים להגיע לסוף העולם, ואיזה יעד מתאים יותר מאשר אה... סוף העולם! החלטנו שאנחנו רוצים להגיע לאנטרקטיקה. לשמחתינו הימים בהם מי שרוצה להגיע לאנטרקטיקה צריך לגייס משלחת המורכבת מהרפתקנים אמיצים וצמאים לזהב נגמרו, והיום ישנם מסעות שייט מסחריים שיגרמו לכם להרגיש לפחות כמו ארנסט שקלטון במסעו לקוטב הדרומי. מי שיחפש שיט לאנטרקטיקה ימצא הרבה מידע ברשת. אנחנו פה כדי לעשות קצת סדר בעניינים (ולהראות לכם תמונות מדהימות).
הנמל העיקרי ממנו יוצאות רוב ההפלגות לקוטב הדרומי הינו הנמל של אושוויה. אושוויה היא עיר קטנה בדרום ארגנטינה. העיירה לא זולה בכלל וגם לא פונקציונלית במיוחד, אז לא כדאי לחכות עם הקניות. תביאו איתכם מה שאתם צריכים לשיט (מדבקות נגד בחילות זאת דוגמה למשהו שמאוד כדי שיהייה איתם במהלך השיט ולא ניתן למצוא כלל באושוויה). העיר נמצאת במרחק של כשעת טיסה מבואנוס איירס ואם אתם לא מתכננים לטייל מחוץ לעיר אני ממליצה להקדיש לעיר לא יותר מיום אחד. חוץ מכמה מוזיאונים שאמנם היו חביבים אבל לא יותר מזה, העיירה לא מציעה יותר מידי אטרקציות אורבניות.כיף להסתובב בעיר, ולהבין שאכן אנחנו נמצאים בעיר הכי דרומית בעולם, ואם לרגע נשכח את זה יש עשרות שלטים שיזכירו לנו שאנחנו נמצאים ב Fin del Mundo. אבל בגדול אין סיבה להשקיע יותר מידי זמן להכיר אותה, ואם יש לכם אפשרות הייתי ממליצה לנסות להגיע ביום שאתם יוצאים לשיט ולא לקחת לילה באחד במלונות היקרים יתר על המידה באזור. אנחנו בחרנו להיות רק מספר שעות באשוויה וזה מספיק בהחלט. ביקרנו במיזאון ושתינו בירה עם לחמנייה בבית הקפה המקומי וזה דיי סיכם את החוייה מבחינתינו.
הדבר השני (או בעצם הראשון) שחשוב להשים עליו את הדעה הוא אופי הטיול. באנטרקטיקה ישנו חוק על פיו רק 100 תיירים יכולים להמצא בו זמנית על היבשת. לחוק הזה יש חשיבות מכרעת מבחינתכם בנוגע לגודל הספינה בה תבחרו. ספינות המכילות כ200-300 תיירים מבצעות תורנויות בכל מה שנוגע לסיורי חוף, כלומר חלק מהנוסעים יורדים לסיור על פני הישבת וחלק נמצאים בספינה (בדרך כלל יש הרצאות). ספינות גדולות המכילות מעל 500 נוסעים כלל לא מבצעות סיורי חוף וההנאה היא השיט באוקיאנוס כשסביבכם צפים עשרות קרחונים מרהיבים ביופיים. לנו היה חשוב לבצע סיורי חוף, וכמה שיותר. לכן בחרנו בספינה קטנה הכוללת כ100 נוסעים. החברה שאנו בחרנו לשיט איתה הינה ONE OCEAN הקנדית המוציאה קרוזים למקומות נוספים כמו איי שפיצברגן וצפון קנדה. בקיצור, כיף! הספינה academic joffe כוללת רמות חדרים שונים. אנחנו בחרנו בחדר הפרטי בדרגה הנמוכה וציפינו לתא קטנטן וצפוף. אך אפילו החדרים הזולים יותר הינם בעלי גדול ראוי בהחלט ותחזוקה טובה. החדר שלנו אפילו כלל פינת קפה קטנה (בלי מכונה או קפסולות, לא צריך להגזים) והיה נח ונעים בהחלט.
וכך לקראת שעות הצהריים המאוחרות של יום שמשי יצאנו לעבר המסע של חיינו. ומה אפשר להגיד על זה? כל מה שמספרים לכם על אנטרקטיקה זה נכון. זה באמת מקום שמבקרים בו רק פעם בחיים ורוצים לזכור כל נשימה. החיות המעטות שיכולות לשרוד את האקלים אינן מפחדות מבני האדם ומתקרבות אליכם בסקרנות ניכרת. אם תתישבו על פני האדמה ותהנו מנוף עוצר הנשימה של הקרחונים הצפים על פני המים ייתכן מאוד ופינגווים מקומי ישב על ברכיכם לארח לכם חברה.
היומיים הראשונים והאחרונים בכל שיט לאנטרקטיקה כולל את מעבר דרייק. זה האזור שבו מתמזגים האוקיאנוס האטלנטי והאוקינוס השקט וזה האזור שבו כל מה שתעשו זה להקיא, אז כדי שתגיעו מוכנים. גם מי שאינו נוטה לסבול מבחילות יבקש לא תוספת בארוחת הערב (פה חוזרים להמלצה שלי על המדבקות נגד בחילה, דבר מדהים! תשתמשו בזה!). הנוסעים נוטים להסתובב מעט ירקרקים והצוות נוטה לפזר שקיות הקאה בכל רחבי הספינה. אבל לאחר יומיים מטלטלים אתם תתעוררו כשהספינה שטה על פני מים שקטים ומסביבכם מפוזקים עשרות קרחונים בגדלים שונים, ציפורים ארקטיות חגות מעליכם במעגלים ואם יש לכם מזל תוכלו לצפות בזנבו של לווייתן גדול סנפיר כשהוא צולל למעמקים.
הימים הבאים מלאים בסיורי חוף, אין באמת תוכנית מוגדרת לסיורי החוף והתחושה היא שזורמים עם מזג האוויר, אבל זה בסדר. בכל אי יש ערימות של פינגווינים שבאים לברך אותנו כשאנחנו מגיעים וכלבי ים שמאוד נוחים להתעצבן אז לא כדאי להציק להם יותר מידי (אבל בהחלט אפשר להסתובב לידם) כל אי נראה זהה לקודמו וכל אי מיוחד באותה המידה.נראה שהפינגווינים סקרנים לחקור אותנו בדיוק במידה שבה אנחנו סקרנים לחקור אותם. הם מתקרבים אלינו ובודקים את הנעליים והמצלמות שלנו. אין מדריך שהולך איתך לכל מקום וכל אחד חופשי להסתובב היכן שבא לו כל עוד הוא יודע איך לחזור בחזרה.
יש מקומות שאתה יודע שלא תוכל לחזור אליהם אבל תזכור אותם לשארית חייך, אנטרקטיקה היא מסוג המקומות האלו. היא משאירה בך משהו. משהו מהעוצמה והשקט שלה שאתה פשוט לא מצליח להוציא מהראש ומהלב ונשאר איתך לנצח.
