טיול ליער השחור ואלזס 1-14/7 - חלק ב

הפסקה מתודית כי הסתבכתי בכתיבת הבלוג. בכל אופן, זה המקום להזכיר את הספר המעולה של שלומית יפת ביאליק "המשפחה המטיילת", שהיה סוג של תנ"ך גם בשלב התיכנון ובטח בטיול עצמו. נורא נחמד למצוא באיזה חור משפחה מחזיקה ספר בעברית. מאוד ידידותי, קריא וממצה.
 2/7 אז ככה, פתחנו את הבוקר בנסיעה לסופר בטיטיזי נוישטאט. נסיעה של מספר דקות בכביש שמוביל לפארק המים בדפרדייז (כל כך בהמשך). ממוקם מצד ימין. ישראלים, כאילו שבחיים לא ראו סופר. הילד השתלט בהתלהבות על מלפפון בגודל 40 ס"מ שהוא נלחם בדרקון דמיוני. בעלי טעם בייקון ונקניקים שונים והמתבגרת השתלטה על הטיפוח. אני כמובן בהתלהבות של "אוי יש כאן דובדבנים ותותים שחורים". מי ישמע, בישראל יש רק תמרים. יופי לי, עד שהגענו לדירה הכל נמרח לי. כמובן הצטיידנו בהמון סוגי גבינות מעולות, פשוט תטעמו בלי בושה מכל דבר. בכניסה לסופר יש פינת מאפה. למה פינה? בופה. אוי מאיפה להתחיל, בייגלים עם חמאה חמים כאלה, ובגטים (לא של פילסברי), לחמנים חמות, קרוסונים,... מבינים את הפואנטה? אגב זה מזכיר לי, מי שמתגורר בטיטיזי כמונו, יש מאפייה מצויינת שפתוחה החל מ 6 בבוקר בתחנת הרכבת. משם נסענו לרוונשלוכט. מקום מקסים אשר מתחיל במתחם תיירותי קטן הכולל חנות קטנה לזכוכית (דברים מדהימים אבל יקרים) ועמדת הדגמה לניפוח זכוכית. משם מתפתלת הדרך בתוך היער ולאורך הנחל. מסלול לא קשה, מלא פינות מקסימות לצילום. הכל ירוק, הנחל זורם ואין עטיפות של ביסלי! מגיעים עד למעלה ושם יושבים בבית קפה / מרזח לאורך הנחל. יש שם קשישה חביבה שלא מדברת מילה אנגלית. עכשיו טיפ ענק! בגרמניה ככלל, כל פעם שמבקשים מים מקבלים סודה. לכן המונח הוא still water/ with no gas