לכל האהובים שלום!
לכתוב באנגלית ממש מוציא את כל הריח והטעם מהסיפורים אז אני שולחת לכם קובץ מפורט שמתאר את היום שעבר עלינו, שהיה יום שגרתי ביותר, אגב, אך עם זאת חדש ושונה מכל מה שאנו מכירים. היום הוא היום החמישי שיורד גשם ברציפות, ואין אפשרות ללכת לים, למרות שנעים בחוץ והמים נעימים מאוד, אבל הים גלי ואני מעדיפה ים שקט. בשמונה בבוקר הגיעה אן, שהיא בחורה קמבודית שלא מדברת או מבינה מילה באנגלית וג'ינה, האישה שעזרה לנו למצוא את הבית מצאה גם אותה ותמורת 50 דולר לחודש היא באה לכמה שעות כל יום. הכוונה שלנו היתה שמישהי תבשל לנו אוכל קמבודי אבל בין לבין היא גם שטפה את הבית ועשתה כביסה. אתמול היה היום הראשון שלה והיא וש' הלכו לשוק והביאו את כל הדרוש למטבח קמבודי: סכין מלבנית עבה, קרש חיתוך עגול, שני סירים, הרבה מסננות וקופסאות קטנות, שמן, סויה, תבלינים, סט צלחות פלסטיק מעוטרות פרחים שכולם אוכלים מהן כאן והן פשוט נהדרות. אני כבר רואה במה תהיה המזוודה שלי מלאה כשנחזור.
אנחנו גרים בבית דו קומתי עם מרפסת גדולה שמשקיפה לרחוב ללא מוצא (אנחנו בקצה הרחוב). אנחנו מתצפתים על כל הרחוב הקטן בקלות וזה רחוב עם חיי שכונה סוערים. כמה מטרים מהבית יש סככת ניילון ומתחתיה שולחן פיקניק ושני ספסלים. אישה ושתי בנותיה מגיעות לשם בכל בוקר עם סירים וכל השכונה באה לאכול ארוחת בוקר. בין שבע לשמונה מגיעות אימהות עם ילדיהם שהולכים לבית הספר ואחרי שמונה מגיעות אימהות שכבר שלחו את הילדים ואימהות עם תינוקות. כולן מגיעות בכל בוקר לאכול שם. כמובן שהיום גם אנחנו הלכנו. יש לה שתי מנות בשני סירים: מרק דגים עם אורז ונודלס צהובות ומרק אחר עם נודלס לבנות. הנשים יושבות שם בחברותא למשך שעה ויותר. אחר הצהריים יושבים בסככה נערים שחזרו מבית הספר ומאוחר בערב מתכנסות שם שוב הנשים למשחק קלפים. בשעה עשר בבוקר האוכל כבר נגמר והמקום מתרוקן ממפגש ארוחת הבוקר. ליד הסככה יש בוטק'ה מעץ של מה שנראה עד היום כירקות. הרבה ירוקים, כל מיני עשבים, יש להם המון עשבים בכל מנה, וקצת מכל ירק. רוב הלקוחות מגיעים אליה בבוקר, ובצהריים אפשר לראות אותה נחה על ערסל קטן שהיא תולה מעל הירקות ובין גג הניילון. מולה יש בית קטן שהוא בעצם מכולת, שם אפשר לקנות אבקת כביסה, סבון, שמן, מלח וכו'. בבוקר ש' התכוון ללכת עם אן לשוק המרכזי לקנות מצרכי מזון בסיסיים וגם אוכל להיום אבל אז התברר שהכל נמצא כאן בשכונה. מתחת לירקות, הבסטיונרית מחביאה קערות עם בשר טרי ועם דגים חיים, ויש לה גם אורז וכל מיני סוגי נודלס. אן עלתה על הדוכן עם הילדים והחלה לבחור עלים, ארבע עגבניות ירוקות, חתיכת בשר ושני דגים שהיו חיים ונועם ועומרי בהתרגשות רבה ראו את תהליך הניקוי (את החבטה על הדגים הם פספסו לשמחתי). צילמתי את כולם על הדוכן וגם נועם צילם את נשות ארוחת הבוקר אבל בטעות נוראית מחקתי את כל התמונות היפות האלה. לא נורא, מחר נעשה את אותו הדבר ונצלם שוב. ש' בכל זאת הלך לשוק והביא דיונונים קטנים (רחמנא לצלן), עוגה, לחם צהוב מתקתק ואננס. אן הכינה לצהריים מרק דגים עם עלים, פרוסות בקר עם עגבניות ירוקות לא מבושלות ואורז. הילדים אכלו בעיקר אורז עם קטשופ (מצאתי סוף סוף) אבל גם את הבשר, אני וש' מאוד נהנינו מהאוכל. בצהריים היא הלכה, חזרה מאוחר יותר וטיגנה עוד כמה פרוסות בשר ברוטב מתקתק שהיה מאוד טעים. ליד הבסטה של הירקות יש בסטה של מוכר קרח, יש לו גושים מלבניים ענקיים של קרח, מסור ואופנוע. כל כמה דקות הוא מגיע, חותך את הגוש, מעמיס, נוסע וחוזר חלילה. מדי פעם במהלך היום מגיעים כל מיני אנשים עם מסעדות מהלכות – או ברגל או על אופנוע. בבוקר עצרתי מישהו על אופנוע שמכר כל מיני סופגניות טעימות, ואתמול מהמרפסת ראיתי אישה עם מגש על הראש שמציגה לשכנה כל מיני קופסאות פלסטיק מהן השכנה בחרה אחת. מיד ניגשתי גם אני וקיבלתי גם תצוגה מלאה של כל תכולת הקופסאות - כל מיני מתוקים דומים למלבי, וממתקי סולת עם קוקוס מגורד מעליהם ובחרנו – אחד עומרי ואחד אני. יש עוד המון מסעדות על טוסטוסים, המון סוגי מאכלים שעוד לא טעמנו.... סיפרתי רק על מה שמגיע לשכונה בקביעות. ברחוב הראשי, מרחק חמש דקות הליכה, יש המון מסעדות שבבוקר מוכרות כולן מרק נודלס לארוחת בוקר ובצהריים ובערב כולן מכינות בסיר חרס על גחלים בשר על האש ועוד משהו לא מזוהה בסיר (נראה כמו ספוג מורתח במים, בטח סוג של מאכל ים, עוד נברר...). הקמבודים כל היום אוכלים במסעדות האלה. כל השכנים כבר מכירים אותנו ואומרים שלום ומחייכים כל הזמן. כתבתי את זה ואני כותבת שוב – הקמבודים פשוט חולים על ילדים לבנים ונתנאל לאט לאט צריך להתרגל לכל תשומת הלב שהוא מקבל מפרצופים זרים ומשונים. כולם מחייכים אלינו כשאנחנו עוברים ברחוב.
היום אחר הצהריים יצאנו לטיול בים – ש' הילדים ואני, שזה לא דבר שכיח אצלנו במשפחה (שש' יוצא אתנו לסיבובים) ואמור לקרות כאן הרבה (הוא גם יבוא אתנו לים!) והיה טיול מאוד נחמד, והילדים אף טבלו במים (אחרי שחירבנו והיו צריכים לשטוף את הטוסיק....). פגשנו את ישראלי אחד ויחיד, שרירן ונמרץ שגר כאן עם אשתו הקמבודית מזה שנה. הוא ישר הציע שייקח אותנו למפלים וניסע ביחד לאיים וכאלה וכאלה ואני ראיתי איך ש 'נחרד ונלחץ מרגע לרגע מהאינטימיות שנכפתה עליו פתאום. זה היה מצחיק.
טוב- מחר אני מקווה יהיה שמשי ונלך לים. אני כבר מחכה לארוחת הבוקר עם הבנות.
