פרידה- טוב, הסיפור הזה מתחיל לפני הרבה זמן...
חברה שלי ואני היינו ביחד כמעט שנה, הכרנו בסוף השירות הצבאי שלי.....
היה לנו הכי כיף בעולם...רק שבמחצית הקשר, ואפילו קצת לפני, היא הבינה שאני רוצה לעשות את הטיול הזה לבד.
אי אפשר לתאר כמה התנגחויות היו לנו מאז....כמעט כל שבוע זה היה עולה בטלפון. ואם לא הנושא הזה, אז נושא הרבה יותר רציני...של כבוד ואכפתיות וכו' וכו'...
אני לא אכניס אתכם לזה....אני בא פה רק לשפוך את הלב ולשתף אותכם בהמשך בחוויה שמחכה לי...
לאלה שחושבים עכשיו בראש "איזה אדיוט- זורק אהבה לפח" (זה משהו בסגנון של מה שחברה שלי חשבה...סליחה, חושבת!) אני אנסה להסביר את עצמי:
בכל זאת, אני אחרי צבא, צעיר, בן 22, בשלב אולי הכי מבלבל בחיים שלי ובדיוק בשלב שלא צריכים להיות מחוייבים כמעט לכלום.
ברגע שאתחיל לימודים וקריירה ומשפחה.....אין, ההזדמנות הזו לא חוזרת על עצמה!
אני מרגיש שאני צריך את זה- צריך לעבור את הטיול הזה לבד...ולבד הכוונה לבד עם עצמי, בלי בת-זוג.
היא לא הבינה את זה...סליחה, היא לא מבינה את זה!
לא משנה כמה הסברתי את עצמי, היא לא הבינה.
היום נפרדנו.
אוף זה היה קשה.....וגם זה היה אמור להגמר רק לפני הטיסה...עוד שלושה חודשים.
אבל זה נגמר היום.
אני מקווה שזה השלב הראשון שלי ל"יציאה לחופשי"...הטיול מחכה לי !
להגיד את האמת, יש בי שמחה כלשהי למרות הכאב..
הפרידה מהחברה...
עודכן:
727
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
