טיול קרוואנים של משפחת טבת יום ג פרק 2

קראתי בז'ורנאל "תוואי טיול מוצלח, מורכב משמונים/עשרים. שמונים אחוז תכנון ועשרים אחוז אלתור"

 התחנה הבאה Wasserfall Krimml 

למעלה משעתיים נסיעה, 131 ק"מ.

מפאת חוסר הזמן, נאלץ לוותר על אתר Vorderkaserklamm (Canyon).

כמו כן נוותר על ביקור במסעדה Oberforsthof Alm

וגולת הכותרת לא נלון בחניון Eichenwald היות והוא מרוחק ממפלי קרמל כשעתיים פחות רבע נסיעה.

בלית בררה התחלנו לחתוך בבשר החי וזאת על מנת להתקדם ולהתקרב לאתר הבא
וכשנגיע לקרבת המפל אזי נסדיר את מקום הלינה.

מגיעים לרכב ואז לפתע נפתחים ארובות השמיים. מטח ברד, גשם עז ורוחות חזקות מנשבות. כמויות עצומות של גשם אשר טרם ראיתם כמותם ניתזו על גגי.
בשל צורתו המשופעת הוזרמו כמויות של מים לאין ערוך אל הזגוגית הקדמית ונוצר מיסוך,עמימות .
הסיטואציה דמתה לישיבה ברכב אשר הוכנס למכונת שטיפה. מפעיל את הווישרים הקדמיים ברם זה עזר כמו כוסות רוח למת.
 קרוואן נוסף אשר חנה לצידי מנסה להתחמק מגושי הברד, נוסע מטרים ספורים ונעמד תחת צמרות עץ. נזכרתי בהזהרה שקיבלנו ביומנו הראשון "שריטות על גג הקרוואן ועלות בגין נזקם" והחוורתי.

 "אני חושב שכדאי שנזוז אחרת פה נבלה את הלילה!" , "השתגעת ,אינך רואה את הדרך, איך אתה חושב על נסיעה?".
"נפעיל את המזגן, נפתח קמעה את החלון וניסע אחרת נשאר פה זמן רב. את וודאי לא מעוניינת שהמפלצת מ-Aigen תגיע לביקור נוסף? "
"דממה שררה ברכבנו, טוב סע!" , ייחלתי לנהוג, בעיניים כלות הבטתי על הסוויץ'. זה בא לידי ביטוי בשני אופנים:

הנעתי, הראות בלתי נסבלת, אולם על הכביש הראשי מורגשת תנועת רכבים דלילה.
אם הנהגים מסוגלים לנהוג תחת תנאים אילו אזי גם אני יכול!.
ה-נווטן מורא את הכיוון וכך אנו יוצאים להרפתקה חדשה. חולפים בדרך עירונית
על מערכת כבישים צרים שכוסו תחת שלוליות ענק. נוהג לאט ומהרהר לתומי
"לעיתים, אף הקשים הבלתי נסבלים הופכים לנסבלים ואף מהנים". הכביש ריק ואנו בתנודה מתמדת.
 מראות הגשם וריחו הניחוחי והרטוב מלווים אותנו.

יש עונג אותנטי בהתניידות בקרוואן: דוגמא ממש ברגע זה,

·אין צורך להזמין מראש מקום ללון ואחר לטרוח לבטלו .

·הסרבול ב- עשיית Check In / Check Out בצימרים/אכסניות/מלונות

·פריקה/אריזת מזוודת, גזל זמן.
 

·הבטחות כוזבות על חדר ולו נוף המשתקף על מחוזות קסומים ומדהימים ובפועל נוף אשר פונה לקיר בטון.
אנו נעים על כביש בין -;עירוני הגברתי מהירות אך עדיין אנו רחוקים עוד כברת דרך מהיעד.

הגשם יורד לסירוגין, נופים מרהיבי עין לנו נגלים, נסיעה לצד הרים בתוך יערות עצומים ולצד אגמים, חציית עיירות ואף מחוזות. עוצרים בחניית מתחם חנויות רחבה וריקה בעיירה אקראית בה עברנו. יצאתי החוצה לחלץ את עצמותי, זרזיפי גשם דקיקים טפטפו להם על שערותיי, הר אימנתי וירקרק למראה נגלה לי, קול שכשוך פלג מים מוסתר בקע מאי-שם, חיוך רחב נסוך על פני למראה קתדראלה שהתנשאה מעל ראשי הבתים הפרטיים.

פוסע לבדי חולף על פני חנויות ראווה. הרחוב שומם מאדם והנה ניצבת לה במלוא הדרתה מסעדה איטלקית פתוחה.

בעלת המקום לבבית קבלה את פני בסבר פנים יפות, מחירי הפיצה סבירים. היות ואשתי אינה אוכלת מוצרי גבינה, שאלתי אם היא מכינה פיצה ע"פ דרישות מיוחדות ובקשתי נענתה בחיוב.

·אשתי לא אוכלת מוצרי חלב באשר הם ולכן היא אוכלת פיצה נטולת גבינה עם

טונה וזיתים

"שנייה אגש ואשאל את אשתי טוב?!"

בת זוגתי ממאנת להתמהמה ולסעוד, ברצונה להגיע ליעד כמה שיותר מהר
ולמצוא מקום לינה מוסדר . עצם אי הידיעה היכן נלון הלילה מטריד את מנוחתה.

עושה רושם שאנו הולכים ומתרחקים מיעדנו. חלפו שעתיים והמכשיר ניווט מורה על
זמן משך הנסיעה שעוד נותר (ארבעים דקות). בני -; קופץ מכיסאו כנשוך נחש למשמע המילה 'פיצה', "אני רעב! אני רוצה פיצה עכשיו!"
 "מושלם", לחשתי לעצמי. נועלים לו את סנדליו ויוצאים אל הרחוב.

אנו ישובים במסעדה גדולה לבדנו ומתענגים על בצק פיצה פריך לוגמים קולה, מקנחים בקפה הפוך משובח ומחלפים רשמים עם בעלת המקום. אשר "צמאה" לדיאלוג- קומוניקציה כלשהי .