זו הפעם השניה בחיי בצוק האדיר הזה שנראה ברקע ממרחקים. הדבר היחיד שהשתנה מלפני 25 שנים זו ההתיישבות מסביב שהתרחבה מאוד. האטרקציה מפעימה כמו לראשונה. בנסיעה של שעה וחצי ממיחאס לאורך קו הים התיכון מרחוק כבר ניתן לראות את ההרים המצוקיים של אפריקה או יותר מדוייק סאוטה שבמרוקו. מתוך מישור המוקף ים מצוק משולש מגיח לרקע הכחול ומשמש כנקודה משופעת בעלת יתרונות שמסגירה היסטוריה ארוכת שנים. חנינו מחוץ לשדה התעופה בחניה בתשלום- יקר (זו מילה שתופיע רבות בפוסט זה).
הלכנו רגלית למעבר הגבול בידינו דרכונים. לא מחתימים אבל הם מצולמים. עם אוטובוס- יקר- נסענו עד לכניסה של הרכבל. עלינו עליו- יקר- רק כיוון אחד למרות שכנועים של המוכרת כי הירידה נמשכת שעה וחצי. בעיקרון אפשר גם עם אוטובוסים קטנים לנסוע אנחנו אוהבי אתגרים. עם ההגעה לראש הצוק קבלו אותנו הקופים הידועים שהיו מרוחקים מואכלים ולא מאיימים. נשארו לי זיכרונות לא נעימים מלפני שנים. אוכלוסייתם הצטמצמה כעת והם לא היו מטרידים.
ירדנו כמו גדולים את כל המצוק חלק בכביש הצר וחלק במדרגות שגילינו שהיו מאוד משופעות וחלק מהקופים חיכו לנו לצילומים ממש כמו דוגמנים.
הירידה הייתה ארוכה אך עשינו עצירות ולא הפסקנו להתלהב מהנוף. טוב אני הילדים התלוננו- מסע כומתה מבחינתם!
הגענו לעיר לחוית קניות וארוחה- נו ניחשתם יקרה. יום בגיברלטר הוא יום יקר. בכל זאת זו מובלעת בספרד אבל לגמרי שייכת למלכה וכדי להחזיק ממלכה יש להטיל מיסים על האנשים הפשוטים. סיימנו בתצפית מהקומה השניה של אוטובוס קומותיים אדום בריטי טיפוסי חזרה לשלם על החניה וחזרה למחוזותיה של ספרד היפה.
