רציתי משהו אחר, שיש לו נגיעה בעברי (חלפתי שם בטיול, למשך יממה, לפני 28 שנים), מקום ללא עברית, ללא ישראלים, שיש בו גירוי חושים מסעיר ורענון נוירונים עייפים.
נקודה חשובה - טסתי לאיסטנבול בגפי. אחרי קיץ מעייף עם נסיעה מגה-משפחתית, לא רציתי לדאוג לאף אחד ולא להתחשב בכלום. רציתי "לזרום".
ידעתי שבאיסטנבול אף אחד לא יזהה אותי כישראלית (אני לא נוהגת לדבר בעברית עם עצמי) ושגברים לא יטרידו אותי (מה שקרה בהחלט לפני 28 שנים, אבל יש, מסתבר, יתרונות לאובדן האטרקטיביות הנשית הצעירה).
לא דאגתי לחבילת גלישה, ויתרתי מראש על כרטיס-סים והסתפקתי במפה לא-מקוונת של האזור שהורדתי בגוגל-מאפ ובווי-פי של המלון. את בית המלון בחרתי אחרי סריקה של “למטייל”, טריפאדוויזור, גוגל-מפ ואחרי שבחרתי טיסה על פי עלותה.
אמצע אוגוסט, הטיסות בימים אלו יקרות-אש. טיסת הלוך חזור לאיסטנבול באמצעות האפליקציה המצויינת של פגסוס (שאף איפשרה לי להקפיא מחיר לשבוע בעלות של 28 ש”ח, כדי להתלבט בנחת), עלתה לי 235 דולר כולל ההקפאה. הבאג – שדה התעופה סביחה-גוקן. קצת רחוק ממרכז העיר (סה”כ 40 קמ”ש אבל אוי...הפקקים), אבל גם את הבעיה הזו פתרתי מצויין, לדעתי כמובן:).
ל”סביחה” הגעתי אחרי בילוי בטרקלין-דן (צ'ופר לחברות היקרה בהר"י), שעתיים טיסה שעברה בקלות במטוס כמעט ריק. נחתנו ב17:00 אחה"צ במוצ”ש.
לאחר שיעורי בית ולימוד הגזרה מראש, יצאתי מהטרמינל, רכשתי ב”בנקט” לבן שליד בית קפה שמול היציאה מהטרמינל כרטיס “איסטנבול-קארט” לתחבורה ציבורית (6 לירות תורכיות , כ-6 ש”ח) והטענתי אותו בעוד 14 ש”ח לנסיעות עתידיות .
עלות נסיעה בטראם או על מעבורת ימית – 1.6-2.6 ש”ח. הכל אוטומטי ועובד מצויין. ליד הבנקט עמד אוטובוס שיוצא כל חצי שעה ל”קודיקוי” (שלא ניתן לשלם בו עם האיסטנבולקארט), אחד היעדים המרכזיים מבחינה תחבורתית באיסטנבול האסייתית ועליתי עליו (בעלות של 10 ש”ח).
בדרך הסתכלתי מסוקרנת על הכבישים, המחלפים, הבניינים הגבוהים, קניוני הענק והפיתוח לצידי הכבישים (היה אזור אחד, קטנטן, של ערוגות-ירק. שריד היסטורי למה שזכרתי). בקודיקוי (אזור צפוף ורועש) עליתי מייד על מעבורת לאמינונו (עצירה קצרה להורדת נוסעים) ולקרקוי .
התמקמתי עם גוגל מאפ וניווטתי בקלות.
המלון שלקחתי היה סמוך לקרקוי ( מלון ASTAN). מלון בוטיק קטנטן. 8 חדרים . בעקרון נחמד ונקי אבל לטעמי לקוי מבחינה תחזוקתית (אם מתעלמים מהפרפקציוניזם שלי, המלון היה בסדר גמור). ארוחת בוקר ב10 דולר ליום התבררה כבלתי מוצלחת, רוטינית ומשעממת, ולחלוטין לא שווה את עלותה. מיקום המלון, חוץ מגרם-מדרגות חסר-סטנדרט ותלול שהוביל איליו, היה מושלם .
150 מ' ממגדל גלאטה. המגדל עצמו אינו פנינה תיירותית, אבל קרבת המלון לשתי תחנות ימיות (אמינונו – 10 דקות הליכה וקרקוי, 4 דקות) ולתחנת טראם (קרקוי שמה) – היתה מבחינתי מועילה.
באוגוסט, ובכלל, אני נוטה להיעזר ככל האפשר בתחבורה ציבורית וללכת ברגל היכן שהיא פחות מפותחת.
איסטנבול כרך ענק, לפי מה שנאמר לי בע”פ, מונה כ-13 מליון אנשים ויש עוד תנועה הומה מידי יום של עוד 5 מיליון אנשים שנכנסים ויוצאים.
ב-3 היממות (נטו) שהיו לי, הגעתי לחלק מההיי-לייטים התיירותיים. בשכונת סולטן-אחמט ביקרתי בארמון טופקפי. היה חם וארמונות לא מסעירים אותי. את המסגדים ראיתי מבחוץ. בביקור הבא יתכן שאכנס. היו מקומות שלא ראיתי (בעצם המון). ביקרתי בכיכר-טקסים המפורסמת, שם היכרתי במסעדת הבשרים, בשולחן שלידי, זוג נחמד, משכיל וחילוני מטהרן. הם סיפרו קצת על חייהם (המדכדכים מבחינתם) והצעירה (אמנית בת 32) שאלה בסקרנות גדולה אם אכן התרחשה “שואה”.
ניסיתי לחפש טיילת באיסטנבול, אשר על מיצרי הבוספורוס.
לא מצאתי.
רק במרחק רב מהמרכז, ארנבוט-קוי, היה משהו שדומה לטיילת .
בתורכיה רואים שהקשר הון-שלטון הוא פתולוגי והחופים תפוסים ע”י בתי מלון מפוארים או ע"י בעלי עניין אחרים. יש אזורים שלמים בהם הלכתי בסמוך לקו הים וביני לבינו הפרידה מחיצה שהסתירה את המבנים ואת הים.
באחד הימים עליתי על מעבורות ל”בלט”, שכונה שהיתה פעם מרכז של יהודים (יש עדיין בית-כנסת פעיל) . כעת יש בה סימטאות, חלקן תלולות, עם מבנה מעניין של כנסיה יוונית (מלבנים אדומות). המקום יכול להיות מעניין לחובבי רחובות מיוחדים ודלתות מסוגננות.
על המעבורת לשם הכרתי אישה משכילה מאנקרה (טיילה גם בגפה), והיא סיפרה על החיים (כן, גם עגומים) באנקרה הביורוקרטית והמדכאה.
על מעבורת ההמשך לEYUP הכרתי אדריכלית בת 37 מבוקרשט. היא סיפרה לי על רומניה ועל נקודת המבט האדריכלית שלה על איסטנבול והתפשטות העיר המאסיבית צפונה.
איופ, מקום כנראה קדוש מאוד למוסלמים. לא מצאתי בו חינניות מיוחדת. יש פוניקולר (קרוניות) לתצפית במעלה הגבעה. הצטופפנו עם משפחות מוסלמיות רבות שבאו לבקר בעיר הגדולה, בסוף החופש הגדול.
באחד הערבים נסעתי לאורטקוי (מעבורת מאמינונו לבשיקטאש ומשם ברגל לאורטקוי. הרבה יותר מהיר מאוטובוס). זו שכונה נחמדה על חוף הים, ממנה לקחתי סיור לילה על הבוספורוס. 12 לירות. הגשרים, המומומנטים ווילות-העשירים, כולם היו מוארים והמראה מרהיב. לידי, בחרטום, עמדה משפחה מכווית. התחלנו לדבר וככשאלו מאיפה אני, שאלתי אם הם באמת רוצים לדעת . הם ניחשו מייד. היתה שיחה מעניינת שממנה למדתי שנשים בכווית יוצאות לפנסיה אחרי 15 שנות עבודה. הטמפרטורה מגיעה שם בקיץ ל-50 מעלות ואיסטנבול היא יעד תיירותי נהדר.
ביום אחר לקחתי מעבורת ל SARIYER . כפר תורכי כמעט בפתח הבוספורוס לים השחור, שנראה כמו כפר שזכרתי מהטיול הגדול לתורכיה ב1989. ארוחת דגים טעימה עלתה 20 לירות.
האוכל באיסטנבול טעים כמו אוכל תורכי נפלא. לא פשוט למצוא מסעדות ממש אותנטיות. ובכל זאת טעים ובד"כ, אם לא יושבים במקום פלצני במיוחד, גם זול.
את הלילה האחרון ביליתי במלון ליד שדה התעופה סביחה. מלון NEARPORT.
המלון חדש, נקי ומצויין עם הסעה נוחה וחינמית בבוקר, 6 דקות לשדה. הטיסה חזרה לישראל היתה בשמונה בבוקר ולא היה שום סיכוי להגיע בבוקר באופן סביר ממרכז העיר לסביחה.
את הדרך למלון (בערב שטרם הטיסה) עשיתי בקו-המטרו האיסטנבולי היחסית חדש (קו מטורף, עמוק ביותר, שעובר מתחת לבוספורוס ומגיע בינתיים עד לאזור המרוחק 15 ק"מ מהמלון ומשדה התעופה סביחה). המטרו היה צפוף מאוד בשעה שבה נסעתי, אבל ישיבה על המזוודה שלי פתרה את הבעיה.
מהתחנה האחרונה של המטרו לקחתי מונית למלון ( 30 ש"ח), ישנתי נהדר ובשש ועשרים התייצבתי עם עוד רבים אחרים בסביחה-גוקן. לידי ישבה משפחה יהודית מאיסטנבול. בני גילי, שגרו בעבר בישראל (האב והאם הכירו במרכז-קליטה) וחזרו לנהל עסקים באיסטנבול.
החיים ליהודים לא פשוטים שם. את ילדיהם הם מכוונים לחזור לישראל (ושניים כבר עשו זאת).
ב-11 בבוקר כבר הייתי בבית ואחה"צ חזרתי טעונה באנרגיות למרפאה.
