המדריכה ריקי וידל ”ריקי ואני בחתונה היוונית שלי!“

קיבלנו את הפרטים של ריקי מבת משפחה שעשתה שבוע לפני כן את הסיור איתה. התקשרתי לריקי שדיברה בעברית וזה כבר כייף בפני עצמו. לא שאלנו הרבה שאלות כי סמכנו על ההמלצה, ולקראת סוף השיחה ריקי שאלה אם אנחנו אוהבים עוגת שוקולד? מי לא אוהב עוגת שוקולד? בכל זאת היה קצת מוזר וחשבתי לעצמי מה כבר יכול להיות בעוגת שוקולד ועוד באתונה?

קבענו בכיכר סינטגמה ליד מוכר הבייגלה, ומהרגע שראינו אותה היא כבשה אותנו בחיוכה, בדיבור ובשנינות! היה סיור כייפי וריקי חילקה איתנו המון ידע. הזהירה אותנו מכייסים וסיפרה כיצד היא מתגוננת. ריקי הראתה לנו נקודת תצפית מתחת לאקרופוליס, זה היה הביקור שלישי שלנו שם ובכל זאת לא הכרנו. עולים כמה מדרגות על סלע גדול ורואים נוף פנורמי של אתונה! כמובן שקיבלנו הסברים על המבנים שבולטים לעין ועל השכונות.

בסוף הסיור (הגענו לבית חב”ד הנמצא ברובע פסירי המתחדש) התברר כי הלכנו כעשרה ק”מ! אנחנו בקושי יכולנו לשבת ולקום זו כבר היתה אופרה אחרת, ואילו ריקי נראתה נמרצת כפי שהיתה בתחילת היום! עצרנו לרגע וריקי יצאה איתנו לסיור קצר ברובע לכיוון בית הקפה עם העוגה המובטחת. הכל קרוב, מרחק כמה דקות הליכה, מאפיית הבייגלה, בית הקפה של הפיות עם הכירכרה בכניסה והרחובות הקטנים המפתיעים.קבענו שנחזור לשם לקינוח. בבית חב”ד אכלנו ארוחה טעימה ביותר והמנות לפי המלצתה. ריקי מנהלת את המקום בנועם והיה לנו כייף לשבת ולדבר איתה. דבר שהיא כבר לא היתה מחוייבת לעשות הרי הסיור נגמר, אבל ריקי מרגישה כמארחת ונותנת את כולה!

לקינוח הלכנו לבית הקפה. מה אומר? העוגה הגיעה בתוך מרק של שוקולד,טעימה ביותר! שווה את ההמלצה עד כדי כך שביום האחרון חזרנו לשם וקנינו עוגה ארוזה לקחת הביתה לארץ! אף טיפה לא נזלה.זהו, נגמר המקום.