בטיחות ואזהרות בהודו ”דברים שתתקלו בהם בהודו“

נסענו אב ובן להודו בספטמבר 2006. הנה רשמינו:

בכל מקום שאתה הולך מציעים לך מוצרים ושירותים ללא הפסקה ובלחץ. בדרך כלל זה מתחיל בשאלה המצחיקה במבטא הודי Which Country ?, מייד אחריה מתחיל מסע השכנוע, ``בוא תראה את החנות שלי, לא צריך לקנות רק לראות``, וכן ``תרצה מסג` כתפיים וראש? 10 רופיס 10 דקות, זול מאוד`` וכו` וכו`. אחד הולך ואחד בא והזרם אינו פוסק, נתקלנו בזה בגאטות של ורנאסי ובכל שוק גדול או קטן. 

יוצאים מרכבת - עשרים נהגי ריקשה נדבקים אליך עד שאתה בוחר אחד (הכי קולני בדרך כלל) שמנסה בדרך לשכנע אותך שהמלון שבחרת לא טוב / סגור לשיפוצים/ מתו שם תיירים בהרעלה וכו, כל זה על מנת לקחת אותך למלון בו הוא יקבל עמלה ואתה תשלם כפול. ה``תיקון`` – א. להשיב בעברית, אחרי שני ניסיונות חושבים שאתה אהבל ואפילו אנגלית לא יודע ונוטשים אותך. ב. להשתמש במילות הקסם Nei Chei (לא רוצה).  ג. שימוש במילה Chello (`סתלק)שאותה כמובן הם לא אוהבים לשמוע. 

נקודה נוספת בתחום הזה היא העמלה על כל שלב בסולם התיווך, קניה ישירה מספק של שירות או מוצר יעלו עשרות אחוזים פחות מקנייתם דרך מתווך (כרטיסי נסיעה ברכבת, שכירת רכב לשדה התעופה, הפלגות וכו`). ה``תיקון`` - לא להתעצל כשההוצאה גבוהה ולהתעלם מכל העלוקות שיסבירו שהמשרד בדיוק סגור וייקחו אתכם רחוב אחד הצידה וילכו לקנות במשרד המקורי תמורת עמלה. עוד משהו קטן בנושא, בכל מקום תיירותי (מקדש, ארמון) מיד נעמדים לידך מדריכים מוסמכים, בהתחלה זה נחמד. בשביל כמה שקלים הולך איתך מישהו שבאמת מכיר את המקום. אחרי כמה מקדשים כאלו נמאס לנו לשמוע על המהרג`ה סינג שבנה למהרני ז`ינג ארמון בינג. ה``תיקון`` - נופפנו בכל מקום בלונלי פלאנט כמדריך האולטימטיבי.