בטיחות ואזהרות בהטריטוריה הצפונית ”עלילות הקנגרו הזועם בדרכים“

אי שם בערבות קיץ 97 בעוד אני משוטט בדרכי העפר של הטריטוריה הצפונית - שם אין הגבלת מהירות - לקחתי טרמפ עם צעירה אנגלית שהחליטה להחזיר אותי בתשובה לנצרות, שלושה ימים של שכנועים וכמעט והייתי בויה דה לה רוזה, באחד הלילות בדרכנו לדארווין, עצרנו בתחנת דרך לקראת הערב כשאנחנו מתכננים אם להמשיך עוד שעה שעתיים או לקרוס באכסניה שבאמת באמת הייתה מאד מאד חביבה, ההחלטה היתה פה אחד להמשיך (נו טוב... מה עדיף לישון בספסל של האוטו או לשלם 15 דולר למיטה חמימה?), לפני שיצאנו לדרך הזהיר אותנו בעל המקום שלא כדאי להמשיך בדרך מאחר ויש מספר עדרים של קנגרו מסוכנים שעלולים לגרום לנו לתאונה ואולי גם חס וחלילה למוות (נחרנו בבוז כלפיו מאחורי הגב... קנגרו מסוכנים? איזה בירה הוא שתה ?). 

בעוד אני יושב ליד ההגה ולוחץ את דוושת הגז עד הסוף, קייטי החליטה לישון, לאחר כחצי שעה עד שעה היא מתעוררת ושואלת- מה הוא אמר על הקנגרו ? באותו רגע, הופיע מול הפנסים של הרכב (הונדה) גוש בשר מנתר בגובה שני מטר, צבע אדום, ומבט מרושע בעיניים, כאילו אומר: `לאוטו הזה אני מתכוון לכבות את האורות המסנוורים`, אחרי חריקת בלמים מטורפת, בקשת סליחה ממישהו שם למעלה, והרבה פיתולי הגה וצרחות, פיספסתי אותו בכמה סנטימטרים, לקח עוד כמה מאות מטרים להגיע לנקודת עצירה ולאסוף את חתיכות הלב, בין האצבעות של הרגליים...

אז זהו...לא כדאי להמשיך בלילה בטריטוריה הצפונית, אם תסעו במשך היום תראו כמה עשרות גופות של קנגרו לצידי הדרך, כשנשרים מכלים בהם את ארותת הבוקר/צהריים שלהם.