מידע על רישיקש ”רישיקש - לא יותר מיומיים“

רישיקש נחשבת למרכז עולמי ליוגה. הנושא ממוסחר שם באופן מגעיל. השכונה הנחשבת יותר - לקשמן ג׳ולה, מאובקת, ממוסחרת, ולא מעניינת באופן קיצוני. המקום קיבל את פירסומו בגלל ביקור החיפושיות במקום בשנות ה-60, ונהנה מפרסום יתר בלתי מוצדק לחלוטין. העיר רישיקש עצמה - סתמית ולא מעניינת באופן מיוחד. מרכז הישראלים המשועממים שיושבים במקום הוא סוויס וילאג׳ המרוחק ממרכז העניינים ומלא ישראלים כי הוא זול בגלל ריחוקו. אין סיבה טובה לשהות שם, אלא באם אתה לא יודע אנגלית בכלל, רוצה להעביר את היום במשחקי קלפים משעממים עם עוד ישראלים ולעשן כל מיני חומרים... יש גסטהאוסים טובים באותו מחיר ממש ליד הגשר ובמרכז העניינים. באם אתה לא שרוף על יוגה באופן טוטאלי, אין באמת מה לחפש שם יותר מיומיים.

בחודשים נובמבר, דצמבר, ינואר, פברואר, שנחשבים לתקופה הנוחה לבקר שם, קר מאד ולפעמים גשום. בתקופה זו אין פוג׳ות על גדת הגנגס בגלל חוסר משתתפים, בתי הקפה והמסעדות מכוונים לתרמילאים מעוטי יכולת כספית כך שאל תצפו לחוויה מסעירה. גם הגנגס המרהיב מתחיל לשעמם אחרי חצי יום בהייה... רוב התיירים (כולל הישראלים) שפגשנו שם לא בדיוק יודעים להסביר מדוע נתקעו שם ליותר זמן, אבל נראה לי שזה בגלל הלחץ החברתי לספר שהיית שם. השוק קטן ולא מעניין ואת חוויות הטרקים הקצרים, המפלים היפים וצפייה בזריחה אפשר לסיים בשלושה ימים לא מסעירים.

קורסי בישול יש במקומות יותר מעניינים (גם לצמחוניים), טרקים יש במקומות יפים ומעניינים יותר, אוכל צמחוני טעים והמלצות ותפריטים בעברית יש במקומות מעניינים יותר, מנות ישראליות גרועות וישראלים משועממים יש בכל מקום שתגיעו אליו. אוכלוסיה הודית לצפות בה לא חסר בשום מקום בהודו... אז למה להיתקע דווקא שם?